פירוש המיוחס לרמב"ן/שיר השירים/הקדמה

פירוש המיוחס לרמב"ן ‏ שיר השירים הקדמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הקדמה

ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם עד העולם. אשר עלה במחשבתו בראשות ממלכתו. להכין כסאו לשבתו. ויכוננהו מרוחו. ויפעלהו בזרוע כחו. וימציא את החכמה ואת התבונה. ואון קצה לתכונה. משך חיי הנשמות וקיום העולמות. ומי יודע מוצאותיו ומובאיו ומכונתיו זולת מאחר פניו. (הג"ה ולי נראה מאחז פניו צריך להיות וקאי על משה דידע תוצאותיו וכו' כמו שדרשו על ותחסרהו מעט מאלהים והוא תיקן הכל שהיה בעולם הזה והוריד השכינה למטה ע"כ) ומעמידו על מכונותיו כדכתיב (איוב כ"ו) מאחז פני כסא פרשז עליו עננו.

ובהכינו את הכסא לששת ימי המעשה ברא שני עפרים תאמי צביה (הג"ה נ"ל דר"ל אדם וחוה ע"כ) וינחם בבית חמד' חדר משכיה אין דבר מהם נגרע. אין אל זר בקרבם ולא צד הרע. והכוונה בבריאותם להיות זרע אמת זרע קודש מצבתם להתהלך בתוך אבני אש במעמד העליונים והשכינה גם היא מתהלכת בתחתונים.

עד אשר קם איש תהפוכות מלא תחבולות על צד קנאה ופשע. להתעולל עלילו' ברשע. להסית ולהדיח אשת חן בפתיות ובל ידעה מה. לא שמרה מצותה. והלכה אחר עצתו וילך אישה אחריה כי הטתו ברוב לקחה במתק שפתים. אז עבר רוח טומאה ויחלוף עליהם ונקשר בהם ובכל תולדותיהן כדכתיב (קהלת ז') לבד ראה זה מצאתי אשר עשה אלהי' את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים.

ובשובו מדרכו ונחם בחלותו כי שקר נסכו הוליד בצלמו כדמותו את שת ושת הוליד את אנוש ומהם יצא חנוך אשר התהלך לפני האלהים לדעת אותו ולהכירו באמת שנאמר (בראשית ה') ויתהלך חנוך את האלהים. ונתגלגלו הדורות עד דור נח העשירי לדור אדם וגם הוא ידע אלהיו ידיעה שלמה בחכמה שוכנת ערמה, ומתוך כך מצא חן בעיניו כדכתיב (בראשית ו) ונח מצא חן, ומשלשת בני נח נבחר שם, כי הוא הבכור להכיר בוראו לדעת אותו להכיר באמונתו, ועבר גם הוא אשר מזרעו היה אחז דרכו ותמך אשוריו ונבחר מכל בני דורו. להיות סגולה, לשם ולתהלה, ומתוך הידיעה השלמה הברורה והתמימה, ידעו מצות שכליות וחקות אלהות ולהעמיד ליושר ולכושר דליות, והזהירו רבים ללכת בדרכי ה' עד אשר נתגלגל מן הדורות ההם דור העשירי לנח האיש הנבחר מרחם משחר הוא אברהם אבינו ע"ה השיג מידיעת בוראו אשר לא השיגו הראשונים וידע מאמיתתו אשר לא ידעו מלפנים והתחיל לקרוא בשם ה' בכל הגוים ובכל הממלכות כדכתיב (בראשית כ') ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' ואומר (שם כ"א) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם ומעודו אחז מדת החסד בידו. ונבחר מכל בניו וצאצאי מעיו יצחק אבינו כדכתיב (שם כ"א) אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע, והשיג מידיעת הבורא והזהר גם הוא ללכת בדרכיו כדכתיב (שם כ"ו) ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה' ויט שם אהלו. והוא לקח את הדין לחלקו, וכאשר נולד יעקב אבינו ונראה בעולם דוגמת דיוקנא של הקב"ה החקוק בכסא הכבוד לקח ממדת הדין וממדת החסד הדרך ממוצעת והשוה, והיה דרכיו דרך אמת ונתיבות שלום, ושימש בבית עבר י"ד שנים וקיבל מיצחק אבינו ומאברהם אבינו ידיעת הבורא ונגלה אליו כבוד השכינה ואז היו ג' האבות מרכבה לרוכב בשמי שמי קדם, ומקיימים התורה והמצות והעבודה מצד ידיעות בוראם לא נגרע מהעבודה דבר כדכתיב (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.

והוליד יעקב י"ב בנים צדיקים וטובים מכירים הבורא יתברך ויודעים אותו כפי מה שקבלו מיעקב אביהם. והם ג"כ קיימו מצד ידיעתם והשגות בוראם ממצות כדכתי' (שם ל"ח) ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך, עד אשר נתגלגל הדבר וירד יעקב אביהם למצרים, כשהוליד תולדות והיו מעין דוגמת של מעלה י"ב שבטים שבטי יה עדות לישראל מהם יצאו תולדות עד שנשלמו שבעים.

ואחר הדור ההוא נשתקע החומר במצרים בתוך עם לא בינות עם עמקי שפה ולשונות שונות בחרו בדרכיהם ובשקוציהם וילמדו מעשיהם, ולא ידעו ידיעות השם שקבלו אבותיהם מזקניהם ומראשוניהם, עד אשר שלח להם האל ברחמיו משה נאמן ביתו אהובו וקרואו ונגלה עליו תוך הסנה בוער עם כבוד השכינה, ואמר לו להודיע להם כי בא והגיע זמן שיוצואם אב הרחמים ממאסר ומבית שביה וכי ראה את ענים.

תחילת כל דבר אשר אמר משה רבינו ע"ה (שמות ג') הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, זאת תחילת שאלת בני ישראל כי היא תכלית הכוונה וסוד האמונה וזה מה שמו ירצה לדעת מה סבתו והתקשר שמו בעילה הראשונה וקיבל במעמד הקודש ההוא ידיעת ה' שיש בו ג' שמות מי"ב אותיות (בזהר פרשת בשלח דף נ"ח ע"א) (הג"ה נ"ל דר"ל אהיה הו"י אה"י דנזכרו שם הם י"ב אותיות ע"כ) שהם פנים בתוך פנים ואהיות בתוך הויות, (הג"ה נ"ל דר"ל שהיו"ד ה"א דסוף שם אהי"ה הוא התחלת שם הוי"ה לז"א ששם אהי"ה בתוך הוי"ה, כעין זה אי' בפירושו על התורה ע"ש, והיותר נראה דקאי על הויה אהיה אדני כמו שדרשו על זה שמי לעלם כנ"ל משום דאדני יותר נגלה נקרא באדני וגם שם אהי"ה בתוך הוי"ה כמו שכתב בפירושו על התורה כנזכר ובכתבי האר"י ז"ל דאהי"ה באמא והיא בתוך ת"ת וק"ל, וזה שאמר שהם פנים תוך פנים ובספרי קבלה הראשונים אהי"ה בכתר הוי"ה בת"ת אדני במלכות וכל זה בקו האמצעי וזהו עיקר כוונתו לפ"ד ואחר כן עיינתי בספר חיי עולם הבא והוא ספר קדוש מלא שמות קדושים וראיתי נכתב בו שם י"ב בצירופים ובנלגולים אשר אין השגתי להבין דבר מהן ועכ"פ נראה שאין הכוונה רק שמלת זה שהוא מספר י"ב רמז זה השם הקדוש ואפשר שאינן השמות הכתובים בזה הפסוק וזה אמרו והוסיף ז"ה ע"כ הג"ה) ולאמיתות השליחות חזר ופירש כה תאמרו לבני ישראל וגו' אחר כן אמר (שם) ויאמר עוד אלהים והניח אהי"ה והתחיל מן הוי"ה הוסיף זה ופירש ואמר (שם) זה שמי וזה זכרי ובמאמר ההוא אמר (שם) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון אלהים על ההר הזה הבטיחם כי שם ה' יתראה להם ויראו עין בעין את כבודו לפי שהיה בקצת העם ספק בנבואת משה כדי להוציאם מן החושך ומן הספק ההוא אמר (שמות י"ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ראו ישראל במעמד הקדוש הזה עין בעין כבוד השכינה וראו שבע מחיצות של אש לפחדם אל ה' ואל טובו וכמעט כששמעו הקול ההוא שפרחו הנשמות ואירע להם כפי מה שאירע לאומות כדכתיב (דברי' ד) השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי ואומר (תהלים קל"ח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך במעמד ההוא השיגו משה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעי' איש מזקני ישראל וכל ישראל מידיעת אמתתו ועצם כבודו וכל אחד ואחד לפי שלימותו וכחו ועוצם ידו והיה בם מחיצות זו לפנים מזו.

ומתוך הידיעה ההיא האמתית נתנה התורה הקדושה ויצא מן קול הפנימי ונחלק הקול ההוא לשבעים ענפין וכנגדן שבעים פנים לתורה והפנים משתנים ומתהפכים מכל צד לטמא ולטהור לאסור ולמותר לפסול ולכשר את זה לעומת זה, ובו היה מובן טומאת השרץ וטהרתו.

ובעת ההיא קבלו הנביאים העומדים בכל דור ודור נבואתם, וחכמים העתידים לעמוד בגודלם, עקרי תורתם במשפטיהם ובמחלקותם כדכתיב (ישעיה מ"ח) לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה אדני ה' שלחני ורוחו ואומר (דברים ה') את כל הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף וגו'.

ומן העת ההיא עד עתה לא חדל בישראל דור אחר דור שלא נמסרו להם מסורת החכמה היא ידיעת השם על סדר הקבלה תורה שבע"פ, כי משה רבנו ע"ה סמוך למיתתו שנסתמו ממנו מסורת החכמה מסר החכמה הזאת ליהושע כדכתי' (דברים ל"ד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו, ויהושע מסר לזקנים, וזקנים היו פרנסי הדור ומנהיגי ישראל ומתפללים בעדם בעת צרתם. וכל ישראל היו נשמעים להם ומתנהגים על פיהם כדכתיב (יהושע כ"ד) ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, והזקנים לנביאים ומן הנביאים הועתק לאנשי כנסת הגדולה דניאל חנניה מישאל ועזריה ומרדכי זרובבל עזרא והאחרון שבהן הוא שמעון הצדיק ואח"כ נתגלגל החכמה לאנשי המשנה. ומצינו שרבינו הקדוש מסר בשעת פטירתו לשמעון בנו מסורת החכמה ורבי עקיבא וחביריו נכנסו לפרדס ורבי יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר בן ערך שהיו דורשין במעשה המרכבה וענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה המרכבה.

ומן אז שחרב בית אלהינו והחכמים נדלדלו והאשכולות בטלו והחסידים ואנשי מעשה חדלו, והגלות הולך וחזק והצרות מתמידות ומתחדשות, ובאות ומתרגשות ואין מורה דעה ואין מבין שמועה פסקה החכמה הזאת מישראל אבדה החכמה אבדה התורה עמה ואין יודע פירושה ודקדוקיה ומדרשיה וטעמי מצותיה אשר בין טעמי המצות ופירוש התורה ודברי קבלה לבין החכמה הזאת קשר אמיץ וחזק ודבק, ורבות מפרשיות כתבי הקודש מיוסדים על החכמה הזאת.

ובאו המפרשים אשר לא יבינו ולא ישכילו כי יימינו וכי ישמאילו הפכו דברי קודש לדרך חול וחסרו המקרא והוסיפו וגרעו והעדיפו ופרשו בפרשיות שהם אמורות ברוח הקודש ממחצב אבני קודש דברים אשר לא יתכן להעלות במחשבת הלב, וכל שכן לאמרם על אחת כמה וכמה לכותבם במגילת ספר ואני קורא עליהם מהפכים דברי אלהים חיים ה' צבאות, ועל ההפסק והביטול שתים אלה מישראל אמר הנביא מרעיד ושומם ונאנח (ד"ה ב' ט"ו) וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא תורה. מה שאמר ללא אלהי אמת הוא הפסק ידיעת הש"י מישראל, ואמר ללא תורה רצה לומר בעבור הסיבה הרעה הזאת לא יתבררו להם טעמי התורה וסודותיה וכמו שאירע בתורה ובדברי קבלה כך אירע בדברי חכמינו ז"ל שדברו בחכמה הזאת במדרשים ובאגדות דרך משלים וחידות, להסתיר הדברים האלה ולהעלימם ופזרו אחת הנה ואחת הנה כדי להסתיר מקומן, והעובר בהם לא ירגיש בהם ויקחם כפשוטו לא יתבונן פנימות פרטן ולא ישיב אל לבו, לא דעת ולא תבונה בקרבו לאמר איך יתכן לחכמי' שבאו לכתוב הדברים האלה, ועל הספר להעלותם, לולי כי אוצר נחמד חבוי וגנוז בתוכם.

כזה וכזה ראיתי זה שנים רבות והחרשתי, וידי למופי שמתי עד אשר נכנסתי במדריגה החמישית שנאמר אחת משנת חיים, (הג"ה ונראה למורי הרב ר"מ נר"ו שצ"ל וחמשים ואחת שנה. ואפשר שצ"ל שנה אחת משנות חיי' ר"ל שנת ע"א ע"כ). (ונ"ל דהמדרגה הה' קאי על הסתכלות יום המיתה כמו דאיתא בברכות דף י' ע"א דוד דר בה' עולמות ועל כולם אמר שירה והסתכלות יום המיתה היא העולם הה' ע"ש) ראיתי כי פנה היום לנגדי והזקנה הלך תלך וקרב על כן קדמתי לפרש אחד מכ"ד ספרים, כולל חמודות, ומדבר בו נכבדות, מסתרים וסודות. אשר האבידו המפרשים זכרו והניחו קימו והדרו. הוא ספר שיר השירים, וככחי כפי מה שקבלתי מרבותינו פרשתיו ובטעמי המצות עמדתיו ובסודות מעשה בראשית בניתיו.

וראיתי והנה נחלק בו ג' כתות לג' דיעות, הכת האחת לא הבינה ולא השכילה. ורבים חללים הפילה, באמרם כי דבריו דברי חשק וקסם ואליל, הבל ואין בם מועיל, יסכר פיהם ותמקנה עיניהם. ואם היה כדבריהם, לא נכתב בתוך כתבי הקודש ולא נמנה עמהם, והכת האחרת המשילה אהבת הבורא אלהי כל הארץ, יקרא סגולתו וחבל נחלתו, כאהבת החשק את חשוקתו, והאיש את רעייתו, והעמידו את דבריהם והציעו פירושיהם על המשל ההוא.

והכת השלישית הוא כת מקבלי השכינה אשר להם חלק וזכרון בתורת האל, הם הם חכמי ישראל אשר גילו סתריו וצפונותיו והוציאו למו תעלומותיו מדרך החכמ' ומצד הידיעות ופירשו כל הספר בכלל קצר אמרו במסכת שבועות כל שלמה האמור בשיר השירים קודש למי שהשלום שלו חוץ מא' האלף לך שלמה, ואמר עוד בפרק חלק כל הקורא פסוק משיר השירים ועשה אותו כמין זמר מביא רע לעולם, ובמסכת ידים אמר ר' עקיבא שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים, לכן שמתי פני ונתתי לבי ורעיוני לגלות ברמז פירושו. ועל דרך הכלל האמיתי אשר נתנו רבינו ז"ל, ועל עמודי דבריהם העמדתיו, ועל אדני המדרש סמכתיו, והמשכילי' יבינו.

וצריך אני להקדים שלשה הקדמות להורתך ולהשכילך בינה:

הקדמה ראשונה להודיעך כי הספר חברו שלמה לעת זקנותו ברוח הקודש. וקרא שמו של הקב"ה שלמה כשמו כן הוא, כמו שמצינו שנקרא שלום דכתיב (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום, והיה השם משתמש לשני פנים, גלוי ונסתר וצפה בו כל מה שעתיד להיות מבנין המקדשים והגליות, וסתם הגלות בתוך זכרון כי לא להזכיר בלשון שיר וחתם בראש דבריו זמירות ונפלאות וצדק נוראות, והזכיר בנין כסאו של הקב"ה ומראהו ומעשהו וקומתו ותבניתו וכמה מעלות שיש בו והזכיר כל המאורעות שאירע לישראל מיציאת מצרים אשר מאותו זמן ולהלן נקראו עם ה', ונתייחד ג"כ שמו של הקב"ה באומה עד האלף השביעי שהוא יום שכולו שבת ומנוח' חיי העולמים, וסתם ג"כ וחתם בסוף זכרון קץ גלות ומכל מקום יהיו ישראל מחזיקים בתורתם ועומדים באמונתם, ואף אם יעבדו עליהם תגבורת השמד והגזירות.

ואמר שיר השירים השיר נאמר בדרך משל ונמשל, עיקר צריך אדם לפרש אותו השיר ולהעמידה על מכונותיה, ויש בו דברים הבאים לקשר המשל וליחסו לא לענין ולא לצורך אחר, והנני מעיר אותך פסוק אחד מפסוקים מן הספר הזה, אמר ישקני מנשיקות, והנשיקה משל לדביקות הנשמה כמו שנבאר. ואמר פיהו ואין לו ענין בכאן, אך אחר שהמשיל דביקות הנשמה להנשיקה בפה, הוצרך לומר פיהו לקשר המשל בו כמו שהקדים לכתוב בספרו אחד מחכמי הדור, ודע כי כן יש בספר הזה משלים שלא יתכן לפרש פרטן בשום ענין כמו הנצנים נראו בארץ, ועת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו, אלו והדומה להם אין עלינו לדקדק בהם רק לפרש כי הוא לשון משל לגודל ימי הנחה הבאים. הסתיו לימי הגלות היוצאים, וכן בטנך ערמת חיטים שני שדיך כשני עפרים בדעתך מצד הידיעה והקבלה הכללים לא תיבקש להם פרטים, ותעמוד במחשבה ברב דברים והבלים והרבה המכשולים שמענה ואתה דע לך:

להקדמה השנייה הודיעך קושט אמרי אמת יש בספר הזה מלות אשר אין להם ספר להורות הענין ועליהם יסוד הבנין והמשל. ויש מהם קבלנו פירושם ויש מהם מצאנו באגדות ומדרשים מפוזרים בדברי חכמים אשר הם בורות עמוקים שאינן מאבדין טפה וכל דבריהם לב פנימי מבלי קליפה.

והמלות האלה מעצי הלבנון. כריח לבנון אתי מלבנון ונוזלים מן לבנון וקבלנו כי הוא חכמה (בזוהר שמות דף ך' ע"ב) וכוונת חכמינו ז"ל היה זה באמרם מעצי הלבנון בעצת התורה המלובנת בדברים. וגם המתרגם אחז הדרך הזה שתרגם ההר הטוב והלבנון טורא טבא הדין ובית מקדשא.

וכן כי טובים דודיך מיין. אשקך מיין הרקח קבלנו כמו כן כי הוא משל על החכמה. ומצאנו מספר האותיות שבעים רמז לע' שמות הנאצלים מן החכמה מספר החכמה גי' שבעים ושלש. והשלש כבר נודע עקרם כל מה שאמרנו הוא סמך וסעד לדבר מלבד הקבלה. וכן כל ראשי בשמים. לערוגת הבושם. מכל בשמים. יזלו בשמיו על הרי בשמים. הכל משל על החכמה. לפי שהוא תחילת הדבר ומשם התחלת התפשטות הריח.

וכן כתפוח בעצי היער, וריח אפך כתפוחים, רפדוני בתפוחים, תחת התפוח עוררתיך קבלנו כי הוא משל לכבוד השכינה לפי השתנות המראות ירוק, אדום לבן, כמראה הקשת אשר יהיה בענן (ע' בזוהר פרשת שלח לך דף קס"א ע"ב וקס"ב ע"א) והתפוח משל על שני הכרובים וכמו שאמרו חכמים במסכת שבת כריח שדה אשר ברכו ה' אמר רב יהודה אמר רב כריח שדה תפוחים.

וכן הרועה בשושנים סוגה בשושנים, שושנת עמקים, ללקוט שושנים, קבלנו כי הוא הצמח הנקרא ליד"י ויש לו ששה עלים. והמשל בו על שש קצוות, וכן לרעות בגנים, היושבת בגנים, מעין גנים, גן נעול המשל בו על השכינה וכמו שאנו עתידים לבאר:

הקדמה השלישית להעמידך בקצרה על דברי הקבלה הסמוכה על המקראות הללו אשר הם עמוד שהכל תלוי בו ויתר שהכל נשען עליו להביא פירוש הספר הזה כמים בקרבך, ולאשר בדרך לבך.

אמר החכם בדרך משל (איוב ך"ח) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזקו ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נחושה, הזכיר כאן ד' מתכות המוצקים בארץ שהם כנגד ד' יסודות באדם המרה הלבנה האדומה הירוקה השחורה וכן בכל דבר חי מרגיש ושאינו מרגיש, (הג"ה נ"ל ר"ל צומח יש בו ד' יסודות), שואבים חיים מן היסודות הראשונים הרוחנים שהם בכלל עשר ספירות והם אבי אבות כל התולדות, וכשתזכיר ד' היסודות התחתונים הכסף והזהב והברזל והנחושת רמז לד' יסודות הראשונים כי יש להם מוצא.

ופירש ואמר מאין מוצאם קץ שם לחושך (שם) ידוע הוא כי החושך הוא אפיסה ולא יתכן לומר בו בשום פנים יצירה כי אם בריאה והבריאה עצמה ר"ל שבירר מן החושך שאין לו קץ וסוף כלל אחר ואצילות אחר, ובאמרו קץ שם לחושך ד"ל הגביל מן החושך גבול ונתן לו קץ ותכלית ולכל תכלית הוא חקר, ולכל מדה ומדה והוי' העומדת בכח האפיסה ההיא, נתן לה חקר, ר"ל אחר שהוציאו מן הכח אל הפועל פעל בפועל ההוא, ועשה מדות וכלים שיש להם חקר וגבול, ועל כן נאמר במקרא החושך בל' בריאה, והאור שהוא עומד בכח החושך בלשון יצירה יוצר אור ובורא חושך, וזהו מגלה עמוקות מני חושך ויצא לאור צלמות (איוב י"ב) קורא חושך וצלמות האפיסה אשר היה בכחה אור ושאר דברים, וזהו שאמר (שם כ"ח) אבן אופל וצלמות, הבן את זה כי הוא עיקר גדול.

ואמר (שם כ"ח) פרץ נחל מעם גר ר"ל כי היה מקרה, (והרב ר"מ הגיה מקור או מקום) אותו נחל הבאה ממנו ההשקאה סתום וחתום המשל על נתיבת החכמה ואין דרך ואין מקום להשקות עצי הלבנון והארזים הנטועים ואין פרץ נחל ממקום שהיה ראוי להיות נגד, (הגהות מהר"מ ניגר צ"ל והוא לשון נובע ומפרש לשון גר דקרא וע"ש ברש"י עכ"ל), והמקום ההוא שהתחיל לעשות בה פרצה אמר דרך הפלגת משל ומליצה לרוב העומק ההוא (שם) הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו.

ואמר (שם) ארץ ממנה יצא להם, קרא ארץ מקום תחילת הדבר והתעוררת הרצון משם הסתפקות כל דבר יצא והם מקור חיים ותוצאות צרכי עליונים ותחתונים, ותחתיה נהפך כמו אש (שם) משל על הזוהר הנפלא והאור הצח אשר אין לו ערך ודמיון.

(שם) מקום ספיר אבניה משם מחצב אבני הקודש הם כ"ב אותיות שכל אחת ואחת חפץ ועשה כלי, ומהם יקרב הקדושה ומגדול עוז נבנה ונחצב (משלי י"ח) בו ירוץ צדיק ונשגב

נתיב לא ידעו עיט, קרא לל"ב נתיבו' בשם נתיב בעבור כי היו מקדם סתומי' וחתומי' לא נודע למלאכי השרת ולא הביט שם עין איה עד עת הרצון.

(שם) בחלמיש שלח ידו המשיל החכמה לחלמיש על הנתיבות שהי' בם סתומים והמשיל הענין ההוא לדבר הנסתר במקום קשה וחזק והפך שרשה

(שם) בצורות יאורים ביקע קרא יאורים כלל כל הויות והוא מגזרת אור כמו (תהלים צ"ג) נשאו נהרות. (איוב שם) מבכי נהרות חבש מגזרת אל תופע עליו נהרה (שם) והם הויות הנכללים בשם מים במעשה בראשית כדכתי' (בראשי' א') ורוח אלהים מרחפת על פני המים, ומאחר שיצאו כל היאורים ההם (איוב שם) כל יקר ראתה עינו,

ובכלל ההויות שנאצלו ביום ראשון הוא עשרה דברים, ומעורבים זה בזה שמים וארץ תוהו ובוהו או"ר וחוש"ך רו"ח "ומים מדת יום ומדת לילה, וזהו (איוב ך"ח) מבכי נהרות חבש, אחר שהיו העשרה דברים אלו נמשלים כאחד והיה העולם מים במים חבש אותם נהרות והבדיל בין מים למים במאמר יהי רקיע. (שם) ותעלומה יוציא אור מפיק ה"א תעלומות החכמה תוציא אור.

(שם) והחכמה מאין תמצא מציאתם מאין. (שם) לא ידע אנוש ערכה, פירוש ערכה סדרה ר"ל לסדר הויותיה ולדעת תכונותיה כדכתיב (ישעי' מ"ד) ומי כמוני יקרא ויגידה ויערכה לי משומי עם עולם (איוב כ"ח) בארץ החיים אפילו המלאכים אינם יודעים אותם ומסדר דרך משל (שם) תהום אמר וגו' ושאר הענין ואמר (שם) החכמה מאין תמצא ונעלמה מעיני כל חי מאותם שחייהם חיי העולם (שם) ומעוף השמים נסתרה הם מלאכי השרת (שם)

אבדון ומות אמרו, זה האפיסה אשר משם האצילות כל ההויות (שם) אלהים הבין דרכה, על ידי התבוננות שהבין בה צייר והאציל ד' יסודות הראשונים ואלו הן (שם) כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה

אז ראה הביט בה במחשבה הטהורה כמו האדם המשער את המעשה, והעלה בלבו תחילה, ואח"כ מתחיל לעשות ולעסוק בו ועל זה אמרו חכמים ז"ל מחשבותם של ישראל קדמה לכל, וכפי הציוריים שהיה בה צייר באותו כלל שהאציל ממנה. (שם) ויספרה, ג' ספרים, ספר ומפר וסיפור שהם חכמה ותבונה ודעת הכינה ר"ל כי הויות לא היה עומדת על סדר תכונות הבנין והוא ית' המציא אותן ההויות וסדרן על סדר מהם בנין, אחר צירוף ושיקול והמדה בכ"ב אותיות אשר כל אחת ואחת קשורה בחברתה ומקבילות אשה אל אחותה, וגם חקרה, שם במדות שיש להם חקר וגבול, אעפ"י שאין להם גבול מצד התחלת עצמה, (נ"ל עצמותם),

(שם) ויאמר לאד"ם הידוע הן יראת אדני היא חכמה שהיא מדת טובו של הקב"ה והכל נמצא ויצא ונאצל מזיו החכמה ומתברך תמיד באין הפסק, ובעבור כי ממנה תוצאותם ומשם עיקר הסתפקות אחת היא שאלתם ונגדה כל תאוותם להתעלות ולבא בחדרי היכל קודש פנימה ולשאב מים ממעיני נכבדי החכמה, הכל כמה שאנו עתידים לבאר, ומאחר שהקדמתי לך שלש הקדמות אלו אתחיל לפרש הספר בעזרת האל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף