ערך/שעטנז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png שעטנז

טעם האיסור[עריכה]

בדעת זקנים הביא שני טעמים באיסור שעטנז: א' שכשם שאין לעשות כמעשה הקטורת ושמן המשחה וכתבנית בית המקדש, כן אין ראוי להדיוט ללבוש שעטנז שנמצאת בפרוכת ובבגדי כהונה. ב' אין ראוי לערב ממנחת קין (פרי האדמה דהיינו פשתן) במנחת הבל (צאן דהיינו צמר), וכדאיתא בתנחומא (סימן ט) שה' אמר שאינו דין שתתערב מנחת חוטא עם מנחת זכאי.

וברמב"ם כתב בטעם האיסור משום חוקות הגוים, שכך נהגו כמרי עבודה זרה במצרים לבוש שעטנז.

ובמדרש איתא שכדי לזכות ישראל הרבה להם מצות שעטנז שכיון שבא היהודי ללבוש את בגדו, תכף מקיים מצות שעטנז[1]

עשיית שעטנז ומכירתו[עריכה]

כלאי בגדים מותר לעשותם ולמוכרם [לגוי], ואין איסור אלא ללובשן בלבד. וכל שכן שמותר לומר לגוי שיתפור בגד שעטנז לצורך הגוי. במה דברים אמורים כשניכר בו הכלאים, אבל אם אינו ניכר, והכלאים ארוגים בבגד, אסור למכור בגד זה לעכו"ם, שמא יחזור וימכרנו לישראל.

בבגד קשה[עריכה]

רמב"ם פ"י מכלאים יב-יג. טור שו"ע יור"ד ש"א א'. (ועי' תמיד כ"ז ב' במפרש ד"ה שמא תיכרך. שדין זה הוא פלוגתא).

שוע טווי ונוז[עריכה]

אם או או קתני או שצריך שיהיו כולם. עיין שו"ת מן השמים (סימן פא).

בגדי פשתן מלאים בצמר אך אין הצמר טווי עם הפשתן[עריכה]

שו"ת מן השמים (סימן כז) לאסור בגזירה כיון שדומה לאיסור.

בגדי צמר שנלקחו מגוי אם יש לחוש שמא נתפרו בפשתן[עריכה]

שו"ת מן השמים (סימן נט) ששאל אם אומרים ספק דרבנן לקולא כיון שתפירת צמר בפשתן אינו אלא מדרבנן, יעו"ש מה השיבו.

עורות תפורים בפשתן שחיברום אח"כ לגלימת צמר בתפירת חוטי קנבוס[עריכה]

שו"ת מן השמים (סימן נט) שאל על כך, יעו"ש מה השיבוהו.



שולי הגליון


  1. ויש להעיר מדעת רבינו יונה שאין מקבלים שכר על המנעות מאיסור אלא אם כן בא לידו וכבש יצרו, ולכאורה אין זה שייך לכל שעה שלובש בגדו.
מעבר לתחילת הדף