ערך/רודף אחר חבירו להרגו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png רודף אחר חבירו להרגו

הרודף אחר חבירו להרגו, מותר לכל אדם להרוג את הרודף כדי להציל את הנרדף (סנהדרין פ"ה מ"ז).

מקור הדין[עריכה]

"אתיא בקל וחומר מנערה המאורסה. מה נערה המאורסה, שלא בא אלא לפוגמה, אמרה תורה ניתן להצילה בנפשו, רודף אחר חבירו להרגו על אחת כמה וכמה" (סנהדרין עג.)

הגמרא (שם) שואלת על זה "וכי עונשין מן הדין"[1].

ומשני "דבי רבי תנא, הקישא הוא, כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, וכי מה למדנו מרוצח, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה. מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו".

פרטי הדין[עריכה]

יכול להצילו באחד מאבריו[עריכה]

רבי יונתן בן שאול (סנהדרין עד.) סובר שאם אדם רואה את חבירו רודף אחר אדם אחר להורגו, ויכול להצילו באחד מאבריו, ולא הצילו באחד מאבריו אלא הרגו לגמרי, נהרג עליו. "דכתיב וכי ינצו אנשים (יחדו) וגו', וא"ר אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר, דכתיב ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש, ואפ"ה אמר רחמנא ולא יהיה אסון ענוש יענש, אי אמרת בשלמא יכול להציל באחד מאבריו לא ניתן להצילו בנפשו היינו דמשכחת לה דיענש כגון שיכול להציל באחד מאבריו, אלא אי אמרת יכול להציל באחד מאבריו נמי ניתן להצילו בנפשו היכי משכחת לה דיענש".

קדימה[עריכה]

כשרואה אחד רודף אחר נערה המאורסה ואחד רודף להרוג את הנפש ויכול להרוג רק אחד מהם. נראה שיהרוג את הרודף להרוג, כי אם יציל את הנפש תהיה רק נפש אחת אבודה של הרודף ועבירה הנעשית ע"י הבועל, משא"כ אם יציל את הנערה יהיו ב' נפשות אבודות, הנרצח והבועל, ותהיה ג"כ עבירה של הריגה. שפת אמת (יומא פב:) הו"ד בפסקי תשובה (סימן קיא).

הג"מ יעקב מאיר בידרמן זצ"ל בהערותיו וחידושיו בסוף ח"א של פסקי תשובה, הביא בשם המהר"ל בספר גבורות ה' (פרק כ) שכתב דבזה פליגי ר"א ורבנן במדרש רבה פר' שמות, כי לדעת ר"א עיקר התשועה מן החטא של גילוי עריות, שזה תשועה גמורה תשועת הנפש, ולדעת רבנן תשועת עצמן הוא יותר תשועה להציל האדם עצמו שישאר בחיים. עכ"ד.
בספר מטעמי יעקב (פיש, ירושלים תשמ, ליקוטים) העיר שלפי זה רק באופן שהבועל יהיה בעדים והתראה יהיה הדין כן, כי אם לא כן לא יהיו ב' נפשות אבודות כיון שהבועל לא יהרג. וכתב שם מסברא דנפשיה שלהציל נפש ממיתה עדיף יותר מכל דבר אחר.
בהר צבי (ויקרא יט טז) הביא בשם הגר"י קלמס ראיה שמקדימים להרוג את הרודף אחר נערה המאורסה, ע"פ המבואר בתוספות ביומא (לד:) שכשיש דבר הלמד מדבר אחר, יש קדימה לדבר המלמד על פני הדבר הנלמד. ומעתה כיון דדין רודף ברוצח נלמד מדין נערה המאורסה (כמבואר ביומא פב.), ממילא דין הצלה דנערה המאורסה קודם להצלה מרודף של רציחה.
וכתב בהר צבי לפקפק בראיה זו כי אפשר שדוקא כשהדבר הנלמד כלל לא כתוב בקרא אמרינן כן, משא"כ כשעיקר דינו כתוב בתורה אף שנלמד לגבי פרט מסויים אין קדימה למלמד על פניו. ועיי"ש שדן שגם בנידון התוספות שם עיקר דין הנלמד כתוב בקרא ורק למדים פרט מסויים ואעפ"כ יש קדימה למלמד, וא"כ חזרה הראיה למקומה.

שהייה קודם הריגת הרודף[עריכה]

בספר פסקי תשובה (סימן קיב) כתב בשם השפת אמת (יומא פב:) שאפשר שכל רודף אין רשאין להמיתו מיד, כיון דעביד איניש דגזים ולא עביד, ורק כשרואין שמתחיל לעשות המעשה אז הורגין אותו. אמנם עם הארץ, ודאי יעשה כפי שאומר והורגין אותו מיד.

ועיין שפ"א (פסחים מט:) ובמאירי (שם).

רודף אחר אשתו ובניו[עריכה]

בס' צידה לדרך (פרשת וישלח) כתב בשם ר' מרדכי יפה בעל הלבושים שאם רואה מי שרודף אחר אשתו או בניו אינו צריך להצילו באחד מאבריו. וכתב ע"ד שאף שדברי טעם הם איך מלאו לבו לחדש חידוש זה שאין שום תנא, אמורא או פוסק שיאמר כן, והניח בצ"ע.

רודף שנעשה נרדף[עריכה]

בירושלמי (סנהדרין פ"ח ה"ט) בעיא דלא איפשטא ברודף שנעשה נרדף, אם מותר להצילו בנפשו של הרודף שהיה תחילה נרדף.

דיני קלב"מ ברודף[עריכה]

רודף שהיה רודף אחר חבירו, ושיבר את הכלים (בין של נרדף ובין של כל אדם), פטור, דמתחייב בנפשו הוא וקם ליה בדרבה מיניה (גמרא שם)

נרדף ששיבר כלים של רודף, פטור, שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו (שם)

נרדף ששיבר כלים של כל אדם, חייב, שמציל עצמו בממון חבירו (שם)

רודף שהיה רודף אחר רודף להצילו, ושיבר את הכלים, בין של רודף בין של נרדף בין של כל אדם, פטור, ולא מן הדין, אלא שאם אי אתה אומר כן נמצא אין לך כל אדם שמציל את חבירו מיד הרודף (שם)



שולי הגליון


  1. פי' דלא קיי"ל הכי. ולפ"ז למ"ד עונשין מן הדין אין צריך להאי דרשא דתנא דבי רבי.
מעבר לתחילת הדף