ערך/קטורת

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png קטורת

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

קטורת היתה נעשית פעם בשנה בכמות של שס"ח מנה. שס"ה מנה, כנגד ימות החמה. שלשה מנין יתירין, שמהן מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכיפורים. והשאר, ניתנת לאומנין בשכרן[1] (כריתות ו.)

קטורת של יום הכפורים[edit]

JewishBook-logo-שקוף.png ערך מורחב – קטורת של יום הכיפורים

קטורת של שאר ימות השנה[edit]

JewishBook-logo-שקוף.png ערך מורחב – קטורת של כל ימות השנה

סממני הקטורת[edit]

בפרשת כי תשא (שמות ל לד) נאמר "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה, בד בבד יהיה".

הסממנים המנויים בברייתא (כריתות שם) הם: צרי, ציפורן, חלבנה, לבונה, מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום, קושט, קילופה, קנמון, בורית כרשינה, יין קפריסין[2], מלח סדומית[3], מעלה עשן, (כיפת הירדן).

לעומת זאת, בהמשך הגמרא (שם ו:) מבואר שאחד עשר סממנין נאמרו לו למשה בסיני, ומספר זה נדרש מלשון הפסוק.

והנה "בורית כרשינה" ו"יין קפריסין" כבר בברייתא משמע שאינם מכלל הסממנים העיקריים, ולא באים אלא כעזר ל"ציפורן". ש"בורית כרשינה" שפין בה את הציפורן כדי שתהא נאה, ו"יין קפריסין" שורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה. אבל עדיין נשאר יותר מאחד עשר.

ובדברי הרמב"ם (הלכות כלי המקדש והעובדים בו, פרק ב'[4]) מתבאר הענין[5], ותוכן דבריו שאחד עשר הסמנין שנאמרו לו למשה בסיני (והם כוללים את הארבעה המפורשים בכתוב) הם שעושין אותן במשקל מכוון, ואלו הם:

  1. נטף - 70 מנה
  2. שחלת - 70 מנה
  3. חלבנה - 70 מנה
  4. לבונה - 70 מנה
  5. מור - 16 מנה
  6. קציעה - 16 מנה
  7. שבולת נרד - 16 מנה
  8. כרכום - 16 מנה
  9. קושט - 12 מנה
  10. קנמון - 9 מנים
  11. קלופה - 3 מנים

ומוסיפין עמהן בלא משקל[6], מלח סדומית, וכפת הירדן[7], ועשב אחד שמעלה העשן.

וכן כתב בבית יוסף (או"ח סימן קלג) לגבי "מעלה עשן", שאינו מסממני הקטורת ובא כדי לתקן את עשנה.

חיסר אחת מסממניה[edit]

אם חיסר אפילו אחת מכל סממניה, חייב מיתה, כך נאמר בברייתא במסכת כריתות (ו.), וכן בברייתא במסכת יומא (נג.)

ושם (במסכת יומא) מתבאר בגמרא שהחיוב הוא על ההקטרה, שמקטיר קטורת פסולה. ואף שאפשר לחייבו מיתה כבר על עצם כניסתו לקדש הקדשים [שמאחר שהקטרתו פסולה יוצא שנכנס לחינם], יש נפ"מ באופן ששגג בביאה והזיד בהקטרה או באופן שכשהכניסה היתה עדיין שלימה ורק קודם ההקטרה נחסרה, עיין שם.

לא נתן בה "מעלה עשן"[edit]

לא נתן בה מעלה עשן, חייב מיתה (שם), ועיין הרחבה בדין זה במיזם חדש על ה(מ)דף (שם)



שולי הגליון


  1. מחללין אותה על מעות, ונותנין אותן לאומנין בשכרן.
  2. אם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חיוריין עתיק.
  3. ולדעת רבי ישמעאל בנו של ריב"ב (מנחות כא.) אין נותנין מלח בקטורת, ועיין תוספות (ד"ה מלח).
  4. סוף הלכה א'. והלכה ב'. ותחילת הלכה ג'.
  5. כנראה מקור דברי הרמב"ם לחלוקה זו הם מלשון הברייתא, ששנו "בורית כרשינה" ו"יין קפריסין" באמצע (בין 11 הסממנים הראשונים, לבין 3 הסממנים שאח"כ), ומשמע מזה ש3 הסממנים האחרונים אינם מנויין בכלל הסממנין העיקריים.
  6. ולשון הרמב"ם בהמשך "שוחקין הכל (כל האחד עשר) הדק. ומוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית. וכפת הירדן ומעלה עשן כל שהוא", וכמבואר בברייתא שמלח סדומית שיעורו רובע הקב. ואע"פ שכיפת הירדן ומעלה עשן בלבד שיעורן כל שהוא, ואילו מלח סדומית שיעורו רובע הקב, מ"מ רובע הקב אין זה משקל אלא נפח. (וצ"ע מה בכך, ומדוע זו סיבה לחלקו משאר הסממנים. ובאופן כללי צריך להבין גם באלו ששיעורן כל שהוא מדוע יצאו מן הכלל, ועי' לקמן מש"כ הבית יוסף לגבי "מעלה עשן").
  7. צ"ע למה פסק הרמב"ם כרבי נתן, הרי לשון הברייתא משמע לכאורה דחכמים חולקים.

מעבר לתחילת הדף