ערך/פסולי עדות

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png פסולי עדות

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בע"ד – אם הוי עד[edit]

הראב"ד כתב דאינו עד כלל, ולא עד פסול. (רא"ש פ"ק דמכות סי' יג, יד, שטמ"ק ב"ב מג., ור"ן בסנהדרין י.). ועמש"כ בזה הרמב"ן והריטב"א במכות ז. ובתומים (לו, יא כתב דה"ה אשה. ובנתה"מ (לו, י) כתב דלפי דבריו ה"ה קטן ועכו"ם. [אמנם רש"י כתב בגיטין (ט: ד"ה פסולא) דעכו"ם אינו פסול אלא מדרבנן. והתוס' בב"ק (פח. ד"ה יהא) פליגי.]

בע"ד – אם מחשש משקר או קרוב[edit]

בנוב"י (קמא אה"ע כז) כתב דלהשיטות שנוגע משום חשש משקר ה"ה בע"ד, וע' שיעורי ר' שמואל (ב"ב אות לח) דהוי קרוב אצל עצמו. וע' שו"ת הרא"ש (כלל יא סי' ב).

נוגע – אם מחשש משקר או קרוב[edit]

י"א דפסולו משום בע"ד, דהיינו קרוב לעצמו: ר"י מיגש ב"ב מה. לתי' א', מהר"ם ב"ב מד, והלבוש שהובא בסמ"ע חו"מ לז א. וי"א משום תשש משקר: רבי' יונה רמב"ן ורשב"א ב"ב מה., וסמ"ע הנ"ל, וש"ך שם סק"א. ובקצה"ח לז ה כתב שיש ב' דינים: אם מעיד ע"ע פסול אף אם אין חשש משקר, ואם רק נוגע בדבר שנסבב מהדין - מדאו' כשר, ופסול מדרבנן כהנוטל שכר להעיד. [וכ"ה בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' פא.] וע' שעורי ר' שמואל ב"ב אות מה.

נוגע - אם פסול כשמעיד לרעת עצמו[edit]

ע' סמ"ע לז א הנ"ל, וקצה"ח לז ט.

קרוב – לא מחשש משקר[edit]

פסול קרוב אינו משום חשש משקר: ב"ב קנט.[1], והרמב"ם (עדות יג, טו) הוכיח כן מדפסול גם לחובת קרובו. ובתשובות ר' אליעזר (גורדון) סי' כז כתב שיש גם חשש משקר כשאינם כמשה ואהרן. והובא בשער"י (ו, יד).

קרוב – ב' דינים[edit]

מלבד שאינו כשר לעדות, יש גם פסול. (קוב"ש ב"ב קכב, וברכ"ש).

קרוב – אם הוי עדות פסולה או שלא מתקבל[edit]

אם לא מתקבלת העדות על הקרובים או דעדות על קרובים היא עדות פסולה: ע' רמב"ן ורא"ש מכות ז. וע' בקונט' עט סופר עמ' פג. וע' קובץ הערות סה.

קרוב לחובה[edit]

טעם שפסול גם לחובה. סנהדרי קטנה, הקדמה, ובעיקר בד"ה הדרינן.

רשע[edit]

ברשע דחמס ובמומר לתיאבון יש חשש משקר, וברשע להכעיס דלאו חמס אין חשש משקר. ודעת אביי דיש גם גזה"כ ולכן פוסל גם רשע להכעיס דלאו חמס, והכי קי"ל. קצה"ח סי' נב. וכ"כ בגבורת ארי מכות ה: (ד"ה אף). [ולדינא ברשע דחמס בדבר שאין מלקות נפסל רק משום חשש משקר. גבורת ארי שם.]

שונא[edit]

לר' יהודה סנהדרין כז:) שונא פסול לעדות, ולרבנן פסול רק לדיינות.[2] והטעם: באו"ש (הל' סנהדרין כג, ו) כתב דאינו משום חשש משקר, ואפשר דביסודו זהו הטעם, אמנם לדינא פסול אף אם אין חשש זה. [וע"ש גבי דיינות ב' גדרים.]

תרי כמאה[edit]

האם מחמת שעדות זה ודאי ולא שייך בירור יותר או משום שהדין 'ע"פ ב' עדים' שנאמר בב' הוא אותו דין שנאמר במאה – ע' קוב"ש ב"ק אות מט שתלה בתירוצי התוס'. וע' רעק"א (שו"ת ח"א קלו ד"ה אולם). [וע' ר"ח מכות ה: למטה.]



שולי הגליון


  1. ע"ש בגמ' שהוכיחה מדפסלינן למשה ואהרן, וצל"ע דלכאורה אף שאין בזה דין עדות מ"מ מדוע לא ייאמנו מדין אומדנא, וע' קוב"ש (ב"ב תקפ) די"ל דאה"נ אלא דנפק"מ בדבר שצריך עדות דוקא, א"נ נפק"מ בדבר דלא מהני אומדנא. (וע"ע קוב"ש ב"ב קכג). ובברכת שמואל (כתובות כח, א) כתב בשם מהרי"ל דיסקין דגזה"כ שלא לקבל עדות מסיבה אחרת אלא רק בתורת עדות.
  2. בשו"ת מהרש"ל (סי' לב) מבואר ששונא גמור שרוצה לנקום הוי נוגע ופסול אף לרבנן. [הובא בהג' חת"ס (שנדפסו בסוף הגמ') מכות ו. בתד"ה אלא].
מעבר לתחילת הדף