ערך/פטר חמור

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.svg פטר חמור

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מצוות פטר חמור היא מצוות עשה מן התורה לפדות פטר חמור, והוא זכר שנולד ראשון שפטר את רחמה של אמו, שנאמר [שמות י"ג, י"ג] וכל פטר חמור תפדה בשה.

אופן קיום המצוה[edit]

ישראל שנולד לו בכור חמור לוקח שה אחד ונותנו לכהן בפדיון בכור החמור, אם אינו רוצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו, [ברייתא בכורות יג.], אך מצות פדייה קודמת למצות עריפה, שנאמר אם לא תפדה וערפתו.

גדר המצוה[edit]

בספר החינוך [מצוה כב] מבאר שענין הפדיון שנותן השה לכהן בפדיון הפט"ח שהוא לשם יתברך והוא ברוך הוא נתנו לכהן, ולפיכך פודהו הישראל ממנו. כי השם יתברך רצה שיהיה לו פדיון בשה.

מדיני הפדיון[edit]

ואם אין לו שה פודהו בדמי שה, ולפי שאין דמי השיות שוין אמרו [בכורות דף י"א ע"א], עין יפה בסלע, רעה בחצי סלע, ובינונית בשלשה זוזים. וזמן הפדיון עד שלשים יום. והשה חולין ביד כהן, והחמור ביד ישראל.

במי פודין[edit]

פודין בשה, ואין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשה שחוט ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי, שנאמר תפדה בשה ואין קרוי שה אלא כבשים ועזים חיים בלבד[1], ואין פודין בשה הדומה למין אחר ואם פדה פדוי, ופודין בבן פקועה אבל לא בפסולי המוקדשין לפי שנאמר בהן כצבי וכאיל, מה צבי ואיל אין פודין בו אף פסולי המוקדשין אין פודין בהם, ופודין בשה בין זכרים בין נקבות בין תמימים בין בעלי מומים בין קטנים בין גדולים[2].

שורש המצוה[edit]

כתב בספר החנוך מצוה כ"ב, משרשי מצוה זו, כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים. שהרג כל בכוריהם שנמשלו לחמורים [יחזקאל כ"ג, כ'], כמו שכתוב [שמות י"ג, י"ד - ט"ו].

זמן החיוב[edit]

מאימתי חייב לפדותו משיולד ועד שלשים יום, ומאחר שלשים יום אם רצה לערפו עורפו, אם רצה לפדותו פודה ואין כאן אלא מצות עיכוב בלבד[3].

היכן נוהגת מצוה זו ובמי[edit]

מצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות ישראלים, ולא בכהנים ולוים, וה"ה כהנת ולויה פטורות [שו"ע יו"ד סי' שכ"א], אבל בעליהם חייבים בפטר חמור שלהם[4], [רמ"א שם מתשובת הרשב"א ח"א סימן שס"ו].

איסור הנאה בפטר חמור[edit]

נחלקו התנאים בדין איסור הנאה בפטר חמור, לדעת חכמים פטר חמור אסור בהנאה ר' שמעון מתיר [עי' בכורות שם], ובגמרא העמידו מחלוקתם [בקדושין נ"ז ב' ובבכורות י' ב'] במחיים אבל לאחר עריפה דברי הכל אסור,[5].

מצות עריפה[edit]

אם אינו רוצה לפדותו עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו, [ברייתא בכורות יג.], אך מצות פדייה קודמת למצות עריפה, שנאמר אם לא תפדה וערפתו, עריפה היא בקופיץ מאחוריו וכמו שנתבאר, ואין ממיתין אותו לא במקל ולא בקנה ולא בקורדום ולא במגירה אלא בקופיץ, ולא יכניסנו לחדר וינעול הדלת בפניו עד שימות שנאמר וערפתו[6].

מעבר לתחילת הדף
  1. רמב"ם הל' ביכורים פי"ב.
  2. רמב"ם שם.
  3. רמב"ם הל' ביכורים פי"ב ה"ו.
  4. ועיי"ש ברמ"א שהעתיק מהרשב"א דאבל בנכסי מלוג שלה פטורים, שהרי יש לה שותפות בהדיה.
  5. עפ"י הברייתא דתניא וערפתו, נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה, פי' בעגלה ערופה או בחטאת העוף מה להלן אסור אף כאן אסור. ומוקמי' בבכורות אפילו אליבא דר' שמעון דשרי.
  6. רמב"ם הל' ביכורים פי"ב ה"ז.