ערך/עד המסייע

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png עד המסייע

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הדין[edit]

דעת התוספות[1] שעד המסייע פוטר משבועה. כלומר, אדם המחוייב שבועה ויש עמו עד המסייעו בטענתו, נפטר על ידי עדות זו מהשבועה.

אופני הפטור[edit]

נחלקו הראשונים באיזה אופן עד המסייע פוטר משבועה:

  • הרא"ש סובר שעד אחד פוטר אף בשבועת התורה [כגון שבועת מודה במקצת].
  • הרמב"ן במלחמות כותב שדוקא בשבועה המבוארת במשנה בבבא מציעא שיש חשש שלא יהיה כל אחד הולך ותוקף טליתו של חבירו, בזה מועיל עד אחד לפוטרו מהשבועה כיון שיש בכך רגלים לדבר שאינו משקר. אבל בשבועת התורה לא מועיל שעד מסייעו כדי להיפטר מהשבועה.
  • שיטת הר"ן שבכל שבועה דאורייתא לא מועיל עד המסייעו לפוטרו מהשבועה, אבל במקום שנתחייב שבועה על ידי עד אחד, באופן זה עד אחד פוטרו, משום דהוי עד אחד בהכחשה.

מו"מ בנדון זה[edit]

א. הרא"ש הביא מהמהר"ם מרוטנבורג כמה ראיות שעד המסייע פוטר משבועת התורה: חדא דלא נתמעט ע"א אלא מממון, אבל לשבועה נאמן בכל גווני, ועוד כ' דק"ו אם נאמן לחייב שבועה את המוחזק בודאי נאמן לפטור את המוחזק משבועה, ועי' בחידושי רעק"א שכתב ליישב שיטת הר"ן והמלחמות, דע"א אין לו נאמנות גמורה לחייב שבועה, והא דע"א מחייב שבועה היינו משום שעורר ספק, אבל לפטור משבועה אינו נאמן כלל. וליכא כלל ק"ו. ובדעת הרא"ש אפשר לומר דס"ל דע"א נאמן לענין שבועה כב' עדים לענין ממון, והוי כעדות ממש.

וכן נקט הש"ש בדעת הרא"ש, דהנה הרא"ש הביא עוד ראיה, שבגמרא בבבא מציעא (ד.) ילפי' דבהעדאת עדים במקצת חייב שבועה, מע"א והודאת פיו, ואם נימא דעד המסייע אינו פוטר שבועת התורה א"כ איכא למיפרך מה לע"א ופיו דאינם יכולים לפטור את השבועה שחייבו [תאמר בב' עדים דאם באו עדים אחרים פטרוהו משום דהוי תרי ותרי], והר"ן דחה ד' הרא"ש דלעולם עד המסייע אינו פוטר שבועת התורה, אלא דהתם מהני מדין ע"א בהכחשה.

והשב שמעתתא (ש"ו פכ"א) כתב ליישב ד' הרא"ש, דהא דבאיסורין עד אחד בהכחשה כמאן דליתא, היינו משום שאין זה כעדות גמורה, אבל עד אחד לענין שבועה הוי כמו שנים לענין ממון, ובזה אף בהכחשה הוי עדות, ועיי"ש שהוכיח כן, שהרי עד אחד בהכחשה היינו אפילו במקום שהבע"ד מכחישו, וא"כ האיך עד אחד נאמן לחייב שבועה הרי הבע"ד מכחישו.

ב. הרא"ש הביא שהקשו מהא דאי' להלן לו' ע"א בשומר שמסר לשומר חייב הראשון, משום דא"ל את מהיימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה, ואם נימא דעד המסייע פוטר משבועה אמאי הראשון חייב, הרי השני יכול להעיד לראשון וממילא שוב אין חייב שבועה, וממילא גם אינו משלם, [דאין כבר מתוך שאינו יכול להשבע משלם], והרא"ש כ' דזה קושי' של הבל, דהא למעשה כיון שהראשון אינו יכול להשבע הרי הוא משלם ושוב יש לו חיוב ממון, וע"ז ל"מ ע"א. אולם עי' במלחמות שהוכיח כן. ועי' בש"ך סי' פז טז' דפסק עפי"ד הרא"ש דל"מ עד המסייע במקו' מתוך, אכן הקצוה"ח שם סק"ט נקט בפשיטות דל"ח חיוב ממון, דהא גדר מתוך, דהוא מתחייב ע"פ העד, דכיון שאינו יכול להשבע חייב מכח עדות העד, ולהכי כשם דע"א מחייבו ה"ה נמי דע"א פוטרו.

ועי' בחידושי ר' ראובן (ס"ב) דביאר בשיטת הרא"ש דס"ל דמתוך שאינו יכול להשבע משלם, הוי חיוב ממון וילפי' לי' מקרא בגמ' שבועות, ולהכי ס"ל להרא"ש דל"מ בזה ע"א. ועיי"ש דכ' דהרא"ש אזיל בזה לשיטתו. והרמב"ן דפליג עלי' אזיל בזה לשיטתו עיי"ש בכ"ד.

גדר עד המסייע[edit]

בכתב וחותם להגרעק"א (ס"ג) דן, האם עד המסייע שנפטר משבועה חשוב הדבר כאילו שכבר נשבע, והיינו שנתחדש בדין זה שבירור של עד אחד הרי הוא כבירור של שבועה. או שהגדר הוא שבאופן שיש עד המסייעו אינו מחויב כלל בשבועה. ונפקא מינה לנדון זה לענין גלגול, שאם עדיין מחוייב הוא בשבועה אלא שחשוב כאילו כבר נשבע אפשר לגלגל עליו שבועה אחרת מה שאין כן אם אינו מחוייב כלל בשבוע. דנפק"מ לענין גלגול עיי"ש. ובחידושי ר' ראובן (ס"א) העמיד את החקירה בג' צדדים, או שהעד מסלק את סיבת השבועה, או שהרי הוא כשבועה, או שבכהי גונא שעד מסייעו יש לו נאמנות[2].

בשבועת הנוטלין[edit]

התוס' בב"מ כתבו שעד המסייע פוטר משבועת המשנה שם, והמאירי תמה עליהם שהרי עד המסייע אינו מועיל אלא רק בשבועת הנפטרין ולא בשבועת הנוטלין, ובפשוטו התוס' הלכו בזה לשיטתם (שם ב.) שהם סוברים שם שכל אחד מוחזק בחצי הלכך הוי שבועת הנפטרין. אמנם עיין ברמ"א (חו"מ סימן פ"ז ס"ו) שהביא שיטה שאף בשבועת הנוטלין מהני עד המסייע, והגר"א שם ציין לדברי התוס' הנ"ל[3]. והגר"ר הוכיח משיטת הרמ"א הנ"ל דגדר עד המסייע הוי כנשבע, דהרי כל הזכות גבי' זה מכח השבועה.

בשבועת השומרים[edit]

בתרומת הדשן (סימן שלד) הביא מגליון תוס' שאין עד המסייע מועיל לפטור משבועת השומרים, והוכיח שם מהרא"ש והמרדכי בב"מ שהביאו ראיות משבועת השומרין ולא חילקו משמע שהם סוברים שאף בשבועה זו עד המסייע פוטר משבועה[4].



שולי הגליון


  1. בשא"ר הובא בשם ר"ת.
  2. ראה להלן פרק שבועת השומרים במה שהוכיחו מדברי התרומת הדשן (סימן שלד) לנדון זה.
  3. וקצת צ"ע שהרי התוס' כתבו שהשני חייב שבועה דאוי'. ואם הוא שבועת הנוטלין מדוע השני חייב מדאוי'.
  4. ויש שהוכיחו מדברי התרומת הדשן הנ"ל שאין הגדר שהוא כנשבע, שאם כן מ"ש שבועת השומרים הרי הוא נשבע, ובעל כרחך שגדר הדין הוא שהעד אחד מסלק הספק, ובשומרים לא חשיב דאיכא ספק.
מעבר לתחילת הדף