ערך/מעבד

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מעבד

מלאכת "המעבד את עור הצבי" היא אחת משלשים ותשע המלאכות האסורות בשבת.

תוכן המלאכה

בגמ' (שבת ע"ה ב') הקשו: "היינו מולח והיינו מעבד" (ופי' רש"י, "אטו מליחה לאו צורך עיבוד הוא"). ותירצו: "רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו, אפיק חד מינייהו ועייל שירטוט".

היכן היתה במשכן

אופני החיוב במלאכה

אחד המולח את העור או שמעבדו בדבר שדרך לעבדו, חייב, [חיי"א כלל ל"ב]. דריסה על העור ברגלים עד שיתקשה, או ריכוכו בידים ומשיכתו והשואתו כדרך שהרצענין עושין, הרי זה תולדת מעבד וחייב (חיי"ט שם), ולפיכך אסור ליתן העור בבית הדריסה, וזה אסור מדרבנן, [חיי"א שם].

ריכוך עור בשמן, הרי זה מעבד וחייב. ולכן צריך ליזהר שלא למשוח מנעל חדש בשמן דחייב. ואפילו במעט שמן ואינו מכוין לצחצחו, אסור (לרמב"ם וש"ע סי' שכ"ז). ומכל מקום גם ישנים, אסור, וכל שכן בזמן הזה (ז"ל תוספתא פ"ד אין מגרדין מנעלים ישנים, אבל סכין אותם עכ"ל. ועיי"ש בחיי"א דמכל מקום נראה לאסור בזמן הזה דנפישי עמי הארצים ויסוכו גם חדשים).

מליחת אוכלין

אסור למלוח איזה חתיכות צנון ובצלים וכיוצא בו אפילו לצורך אותה סעודה דהוי כמעבד, ופשיטא אוגערקיש (מלפפון) חיין, אלא מטבל במלח חתיכה ואוכל אבל ביצים ובשר מבושל וכיוצא בו שאין המלח מועיל להן, מותר למלחן לאכלם, באותה סעודה. אבל להניחם לסעודה אחרת, גם זה אסור (חיי"א שם):

כבישת כבשים

אסור לכבוש כבשים, דהוי כמעבד. ויש אומרים משום דכבוש הוא כמבושל, אף על גב דודאי אין בו חיוב שאינו תולדת האור, מכל מקום אסרו חכמים. וכן אסור לשפוך יין ושאר משקין לכלי שיש בו חומץ כדי שגם זה יהיה חומץ, דדומה לכובש כבשים (חיי"א שם).

עיבוד באוכלין

אמר רבה ב"ר הונא, האי מאן דמלח בישרא, חייב משום מעבד. רבא אמר, אין עיבוד באוכלין.

א"ר אשי, ואפילו רבה ב"ר הונא לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא, אבל לביתא לא משוי איניש מיכליה עץ (שבת ע"ה ב').

כתבו הראשונים [רש"י ור"ן בפ"ק דביצה] דאף על גב דאין עיבוד באוכלין, היינו מה שהוא אוכל גמור. אבל דבר שאינו אוכל גמור כמו חלב ושומן וכיוצא בו, יש אומרים דחייב משום מעבד, [והו' בחיי"א שם].

מעבר לתחילת הדף