ערך/מכבה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מכבה

מלאכת המכבה היא אחת משלשים ותשע המלאכות האסורות בשבת.

תוכן המלאכה

מקורה במלאכת המשכן

כיבוי במקום סכנה

שנינו במשנה "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני נכרים, ומפני ליסטים, מפני רוח רעה, מפני החולה שיישן, פטור".

הגמרא מוכיחה שמדובר במשנה זו על חולה שיש בו סכנה, ולכן בכל האופנים האלו אף מותר לכתחילה לכבות את הנר. ומה ששנה התנא לשון "פטור" (אע"פ שבד"כ "פטור" משמעותו "פטור אבל אסור") הוא אגב הסיפא שם בהמשך (ששם שנה "חייב"), אבל באמת הדין הוא שמותר לכתחילה.

כיבוי למטרת חיסכון

שנינו במשנה "(המכבה את הנר) כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה, חייב. רבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם".

בגמרא מבואר שהתנא המחייב על כיבויים אלו (כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה) סובר כשיטת רבי יהודה שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייבין עליה, אבל לשיטת רבי שמעון הפוטר את העושה מלאכה שאינה צריכה לגופה, גם כל מכבה כה"ג פטור.

נטילת שמן מנר

בברייתא (ביצה כב.) "הנותן שמן בנר, חייב משום מבעיר. והמסתפק ממנו, חייב משום מכבה".

איסור כיבוי ביו"ט

כיבוי בידים ביום טוב אסור, שלא הותר לעשות מלאכה ביום טוב אלא מלאכת אוכל נפש בלבד, ואילו הכיבוי אין בו צורך אוכל נפש. וכמתבאר במסכת ביצה (דף כב ע"א) ובטור ושלחן ערוך (או"ח סימן תקיד סעיף א).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף