ערך/מידה כנגד מידה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מידה כנגד מידה

מקורות

מידה כנגד מידה בעונשין

אמר רבי כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נחש ביעקב, והא בלמ"ד אל"ף כתיב אלא משום מדה כנגד מדה. (נדרים לב.)

אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה, איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע א"ל בבלאי ימים האריכו שנים לא האריכו אלא מעתה למען ירבו ימיכם וימי בניכם ימים ולא שנים ברכה שאני. (שבת קה:)

מתני', כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו', ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה כו'. גמ', וכל כך למה תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה שנאמר ויאמר אלישע שמעו דבר ה' כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון וכתיב ויען השליש אשר נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה' עושה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנך ראה בעיניך ומשם לא תאכל וכתיב ויהי לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת, ודילמא קללת אלישע גרמה ליה דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו על חנם היא באה, אם כן לכתוב קרא וירמסוהו וימת מאי בשער על עסקי שער. (סנהדרין צ.)

במדרש תנחומא (פרשת וארא סימן יד) עשר מכות כולן מדה כנגד מדה כו'.

ובעירובין (סג.) אמר רבי לוי כל דמותיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם וכתיב נון בנו יהושע בנו, ופליגא דרבי אבא בר פפא, דאמר רבי אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו', וכתיב ויאמר לו כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו', אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, על איזה מהן באת, אמר לו עתה באתי, מיד וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה, וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן אסורין בתשמיש המטה.

והקשה הריטב"א (שם) מנא לן דמשום הא נענש עונש זה, דלמא משום ביטול התמיד או ביטול תורה, ותירץ: "דכיון דעונשו היה שלא היה לו בן, משמע דמשום עון פריה ורביה הוא, מדה כנגד מדה, ולמאי דס"ד דמשום שהורה הלכה בפני רבו נענש, י"ל דהא נמי מדה כנגד מדה שלא היה לו בן תלמיד וממלא מקומו".

בכתבי החפץ חיים (עמוד לז) כתב בנו על מצוות שבין אדם לחבירו: ובענייני מדה כנגד מדה היו לו (לח"ח) סיפורים מפליאים מה שראה בעיניו, ואף לפעמים ארכו הימים, אבל הגמול בא וממש כאשר עשה כן נגמל לו והביא כמה דוגמאות מהידועים לנו ואי אפשר לפרוט מפני כבוד החיים.

טעם להנהגה זו

בענף יוסף על מד"ר (שיה"ש א נא) הביא בשם הר"ן (י"ב דרשות) שברצון ה' להשריש ענין ההשגחה בלב בני אדם, כי אם לא יבא הגמול כענין הפועל אפשר שיהיה זה נתלה כמקרה ומנהגו של עולם. אבל כשיהיה הגמול באותו ענין עצמו אז ידוע הוא כי זה בהשגחה מהשי"ת.

מעבר לתחילת הדף