ערך/מחילה

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי מחילה

אם הוי הקנאה או סילוק[עריכה | עריכת קוד מקור]

המחנ"א (זכייה מהפקר יא) תולה במח' ראשונים. ובקה"י (סנהדרין סי' ה) כתב שלכאורה תלוי בזה הנידון אם מחילה צריכה קנין, ודחה וביאר טעם הסוברים שא"צ קנין משום דהוי בידו. (והביא כן ממרדכי פ"ק דסנהדרין). ועי' קובץ שיעורים (ב"ב אות ב') די"ל דהוי סילוק.

מחילה בלב[עריכה | עריכת קוד מקור]

בקצה"ח (יב, א) הביא מהרש"ל (בביאורו לסמ"ג עשין מח) דס"ל דמהני מחילה בלב, ותמה עליו והסיק (בשם מהרי"ט ח"ב חו"מ מה) שתלוי אם הוי בלב כל אדם. [ויישוב למהרש"ל – ע' שערי חיים כתובות סי' עד.] וע"ע מש"כ בערך 'דברים שבלב' בענין 'מחילה בלב'.

כשאומר בפה ומקפיד בלב[עריכה | עריכת קוד מקור]

בגליוני הש"ס למהר"י ענגיל זצ"ל (קידושין סט: ד"ה דברים שבלב) כתב בשם נימוקי הרמ"מ שהמוחל בפה למי שפגע בו, מהני המחילה, אף אם בלבו עדיין יש תרעומת עליו, משום דדברים שבלב אינם דברים.

גם בספר הזכרון אבן ציון (עמ' תקמב, בדין איסור קבלת לשה"ר) הגאון רבי ראובן גרוזובסקי זצ"ל בשם ר' שמחה זיסל מקלם שהמוחל בפיו אע"פ שבלבו לא מחל חשיב מחילה, וכן מבואר במעשה איש (ח"א עמ' קסא) בשם ר' איצלה מפטרבורג זצ"ל שהנהיג לומר בערב יו"כ הריני מוחל לכולם, ואמר שאף מי שבלבו לא מוחל הרי"ז דברים שבלב ואינם דברים. וכן מבואר באור ישראל (עמ' נח) עי"ש.

מאידך יש שכתבו בשם הגרח"פ שיינברג זצ"ל שמדברי הקצוה"ח (סימן יב סק"א) מוכח שלא מהני המחילה באופן זה כיון שהוא בלבו ובלב כל אדם.

גם בפלא יועץ (ערך תשובה) כתב שאין אדם יודע אם מחל לו חבירו, שעל הרוב אומרים נוסח הריני מוחל וסולח ואין פיהם ולבם שוים. וכן כתב החיי אדם בצוואתו (נדפס בתחילת החיי אדם, סעיף כ) שלא די בבקשת מחילה רק עד שיכיר שמחל בלב שלם, ובספר מעשה איש (ח"א עמ' קסא) מובא מהגרש"ז אולמן זצ"ל שהחזו"א אמר על דברי ר' איצלה שסבר שמועילה מחילה כזו, 'וכי כך עוקרים הקפדה והרי אין מוחלים באמת', וכעין זה הביא בחוט שני (ר"ה עמ' ק) בשם החזו"א שבדברים אלו שעיקרם בלב לא נאמר הכלל של דברים שבלב אינם דברים ועל כן צריך שימחוק את הקפידא מליבו, וכעין זה כתב בעלי שור (ח"ב עמ' רמ)

גם רבי הלל זאקס זצ"ל הוכיח דלא מהני המחילה באופן זה מלשון המשנה ביומא 'אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו'. וכעי"ז בשו"ע 'עד שיפייסנו' ומבואר דבעינן שיפסיינו וירצנו ולא די באמירה בעלמא. וע"ע אילת השחר (בראשית מז כח) לגבי מחילת יוסף, והללי נפשי (אסתר ג יד).