ערך/לא תגורו

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי לא תגורו

גדר הלאו

בסנהדרין (ו:) ביארו ב' משמעויות בתיבת "תגורו", או מלשון פחד או מלשון אגירה, והיינו שאין לדיין לפחד מבעלי הדין אלא לומר את האמת, וכן אין לו לאגור את דבריו ולשתוק מפני בעלי הדין.

הרמב"ם כתב בספר המצוות (לא תעשה רעו) מביא רק את המשמעות הראשונה: "שהזהיר הדיין שלא לירא מאדם מזיק גוזם ודובר עתק ולא יחתוך עליו הדין והאמת, אבל הוא חייב לחתוך את הדין ולא ישים לב במה שיקרה עליו מן ההיזק מן האיש ההוא. והוא אמרו יתעלה "לא תגורו מפני איש" (דברים א יז). ולשון ספרי: לא תגורו - שמא תאמר מתירא אני מאיש פלוני שמא יהרגני, או שמא ידליק את גדישי, או שמא יקצץ את נטיעותי? תלמוד לומר לא תגורו מפני איש". וכן הביאו הסיפרי בספר החינוך (מצוה תטו) וספר הבתים.

היראים (שנח (רלו)) מביא את ב' המשמעויות: "ציוה הב"ה [לדיינים] שלא יכניסו דבריהם מפני איש, וכן צוה לכל יודעי המשפט ותלוי בידם לתקן, דכתיב בפ' אלה הדברים "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר" וגו', וכתיב "לא תגורו מפני איש", ותניא בסנהדרין פ"א (ו:) משתשמע הדין ואתה יודע היכן הדין נוטה, אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם, שנאמר לא תגורו מפני איש, ר"י בן קרחה אומר, מנין לתלמיד שיושב לפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר, מנין שלא ישתוק? ת"ל לא תגורו מפני איש. ואמר ר' חנן אל תכניס דבריך מפני איש, ולא תגורו לישנא דכנושי הוא פי' מלשון אגרה בקציר מאכלה (משלי ו ח)".

רבינו יונה בשערי תשובה (ש"ג לג) כתב על לאו זה: "הוזהרנו בזה להאמין שלא יקרנו נזק מצד משפט הצדק כאשר לא נכיר בו פנים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלוחי מצוה אינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. וזהו פירושו כי המשפט לאלהים הוא שלא יבואכם נזק בסיבתו". והוא מחודש מאד שהמצוה והאזהרה אינה עצם העוז והאומץ לעשות דין ברשעים, אלא האמונה שלא יקרה כלום וממילא מפני זה אין לו ממה לפחד.

זמן האיסור

בסנהדרין שם ותוספתא (שם פ"א) ותנחומא (משפטים ז) מבואר שהוא רק משיודע להיכן הדין נוטה, ולא קודם לכן, ועמדו בזה בערוך לנר וחזון יחזקאל (שם ושם). ואולי מפני שקודם שמתחיל הדין ליכא למחייב של האיסור ולא התעוררה כלל המצוה דלא תגורו שנאמר בתורה דוקא בשעת ה"משפט".

אמנם הרמב"ם כתב (סנהדרין ר"פ כב) שאם הוא ממונה לציבור חייב להכניס את עצמו לדין אפילו קודם התחלת דין. וכעין זה הביא הב"י (חו"מ שם) מתשובת הרשב"א (ח"ב שד"מ). והטעם כתב הב"ח דכל ענין הדין והמשפט הוא לקיום העולם, וכיון שאם ישתמט יחרב העולם, א"כ גם קודם שמיעת הטענות הוא כבר התחלת קיום העולם כלפי הממונה על כך מהציבור.

וצ"ע אם הוא דוקא ממונה ע"י הציבור או גם מינוי שנעשה מאליו.

אם גם בפיקוח נפש

מהסיפרי משמע שהוא גם בפיקוח נפש, אבל רש"י בסנהדרין (ו:) פי' דבעל דין קשה היינו "בעל מריבה מטריח דיינין", ומדייק מזה הב"ח (חו"מ יב) שבמקום סכנה פטור. ומה שלהסיפרי אינו בכלל יהרג ואל יעבור, י"ל דבהני ההריגה אינה עצם קיום הלאו אלא ציווי נפרד של "ונקדשתי" או מסברא דמאי חזית, אבל קיום הלאו הוא במה שלא רוצח או נואף או עובד ע"ז, אכן בלא תגורו ההריגה הוא עצם קיום המצוה לעשותה אף בחשש מוות, לכן אינה נמנית בהדי הני תלתא דאינה מעניינם (סביב ליראיו מצוה רלו, מנחת צבי מצוה תטו).

מעבר לתחילת הדף