ערך/כתמים

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי כתמים

אף על פי שמן התורה אין אישה טמאה אלא אם כן הרגישה, גזרו חכמים שאשה שמצאה כתם בבגדה טמאה כנידה (נדה נז:).

בקטנה

אמרו חכמים (נדה ה.) שלא נתקנה תקנת כתמים אלא בגדולה שהגיע זמנה לראות אך בקטנה שלא הגיע זמנה לראות אף אם ראתה כתם אינה אסורה, ואמרו: ואימתי הגיע זמנה משהגיעו ימי הנעורים.

נחלקו הראשונים בגדר זמן בגרות לענין תקנת כתמים:

דעת הרשב"א (תורת הבית הארוך ב"ז ש"ד) הובא בתוספות יו"ט (נדה פ"י מ"א), הר"ן (שבועות ד. מדפי הרי"ף), המאירי (נדה ה.), המגיד משנה בדעת הרמב"ם (פ"ה מאיסורי ביאה הי"ח ושם פ"ט ה"ה) והשולחן ערוך (יו"ד סימן קצ ס"ב) שדין גדלות לענין תקנת כתמים הוא כדין בגרות לכל דיני התורה בשנים ובשתי שערות.

אמנם רש"י (נדה ה. ד"ה אין) כתב שהביא שתי שערות או בת י"ב שנה ויום אחד ואף על פי שלא הביאה שתי שערות.

מבואר ששנים בלא סימנים מספיקים להחשיבה בוגרת לענין תקנת כתמים, וכן הביא הריטב"א (שם) וכ"ה במאירי בשם גדולי הרבנים (שם).

שיטת הב"ח (יו"ד סימן קצ ס"ב) בדעת רש"י שכשם ששנים בלא סימנים מועילים, כך מועילים סימנים בלא שנים.

שיטת שו"ת נחלת אבות (סימן י) בדעת רש"י, שאף הוא מודה לדעת הרשב"א שתרתי בעינן, שנים וסימנים. ומה שכתב רש"י שבשנים לבד סגי היינו משום שאנו תולים שהיו לה ונפלו.

ראיות לנדון זה

א. הרשב"א והמאירי מבארים את הכרחו של רש"י מלשון הגמרא 'משהגיעו ימי הנעורים' שמשמע שבשנים לחוד תליא מילתא.

לדעת הב"ח אף לפי רש"י לא רק בשנים תליא מילתא אלא או בשנים או בסימנים ואם כן לשון הגמרא עדיין צריך ביאור אף לדעת רש"י.

ב. הרשב"א והמאירי מוכיחים כדבריהם מהמבואר בתוספתא (נדה פ"א ה"ה) 'ואימתי ראויה לראות משתביא שתי שערות' ומוכח שלא סגי בשנים בלחוד.

לדעת הב"ח יש לומר שהתוספתא מדברת בסימנים בלא שנים ורש"י מדבר על שנים בלא סימנים, אך גם לדבריו קשה מדוע לא הזכירה התוספתא גם שנים בלא סימנים.

ג. הראשונים^{[השלם מקור]} נחלקו בגדר 'שנים' כראיה לבגרות, האם סימן הם בפני עצמן או שאין הם אלא ראיה שאין השערות שומא, אך עיקר הראיה לבגרות היא מהשערות לבדן. ואם ננקוט שאין הם סימן בפני עצמן אם כן אין מקום לומר שלגבי דין כתמים יספיקו שנים לחוד כיון שאין בשנים בפני עצמן אף לא ראיה חלקית לבגרות.

רש"י עצמו סובר בפירוש המיוחס לו לנזיר (כט:) ובפירושו לאבות {{{לא נמצא}}}(פ"ה מכ"א) ששנים מצד עצמן הם ראיה לבגרות, ולשיטתו לא קשה כלל.

בבגד צבוע

בבגד צבוע לא גזרו משום כתם^{[השלם מקור]}. ובספר בדי השולחן (סי' קצ סקי"ג, עמ' קסו) כתב לחדש שה"ה שאר דברים צבועים (שאינם בגד) דינם כבגד צבוע.

בשעת וסתה

אף בשעת וסתה יכולה לתלות הכתם בכל דבר (בדי השולחן סי' קצ ס"ק קצו, עמ' קעז).

כתם בבגד האיש

י"א דאם נמצא כתם בבגד האיש ואפילו על חלוקו לאחר התשמיש אין לו דין כתם [אם לא שקנח עצמו בו דאז האשה טמאה], ויש חולקים ומקורם מהתוספתא (נדה פ"י): נמצאת על חלוק בנה השוכב בצדה ה"ז טמאה ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף