ערך/טובת הנאה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
טובת הנאה
הגמ' דנה בכמה מקומות אם טובת הנאה ממון (פסחים מו: נדרים פד: קידושין נח: ב"מ יא:).
אם הוי בעלות על הכל[עריכה]
בריטב"א (קידושין נח: ד"ה לימא) העלה ב' צדדים אם זכות בעל ה'טובת הנאה' (למ"ד טוה"נ ממון) היינו בכל שווי הדבר או רק כמה שיכול לקבל ע"ז אם ימכור, ומלשון הריטב"א משמע שהנידון הוא אם נחשב כבעלים על הכל[1] או שבעלותו חלקית (והיינו שבעלותו אינה מושלמת, ולא שהוא בעלים רק על הזכות לקבוע מי יקבלו). והסיק שהעיקר שהיינו כל השווי. וכ"ד התוס' רי"ד קידושין נח. ומצאנו כמה ראשונים דס"ל דהגוזל מתנות כהונה וכדו' אינו משלם אלא כמה שיכול לקבל ע"ז אם ימכור (ר"ן נדרים פד: למטה ד"ה משלם, רשב"א קידושין נח, תוס' ב"מ ו: הנמשך מע"א, רמב"ן קידושין נח), ויל"ע אם לשיטתם אינו בעלות על הכל, או שהוא בעלים על הכל אלא דשווי החפץ לישראל אינו אלא כמה שיכול לקבל עליו. ומהקצה"ח (רעה, א; רד, ג) נראה שסובר שהסוברים שאינו משלם הכל ס"ל שאין לו בעלות מלאה, ולהריטב"א הוא בעלים על הכל, והגזלן משלם דמי כולו[2]. [וע' אבני נזר אה"ע תנו, ה.] (ובהע' לריטב"א מוסד הר"ק קידושין נח: הע' 467 ציין לכמה אחרונים ע"ש).
גדר הבעלות[עריכה]
לפי השיטות שאינו בעלים על הכל ביאור המח' אם טוה"נ ממון היינו שנחלקו אם הזכות לקבוע מי יקבל נחשב בעלות על החפץ או זכות חיצונית שאינה נותנת שם בעלים על החפץ. (מקור חיים לבעל נתה"מ בהקדמה לסי' תלא). וי"א שנחלקו אם כוחו לקבוע הוי זכות ר"ל שזה מגיע לו ויש לו 'זכות תביעה' ע"ז [ולכן נחשב בעלים], או שאינו אלא גזברות שנתנה לו התורה סמכות לתת כדי שיהיה מי שיחליט, ואינו 'זכות'. (כן נראה מהגרש"ש בב"מ סי' טו, וקצת משמע כן גם בשער"י ה, ו).[3] וע' קה"י ב"מ יז.
אם טוה"נ ממון היינו דוקא אם יכול לקבל כסף[עריכה]
ברש"י בפסחים מו: משמע לכאורה דמ"ד טוה"נ ממון היינו דוקא משום שזכותו להחליט למי לתת נותנת לו אפשרות לקבל ע"ז כסף.[4] וע' פרי יצחק (ח"ב נ) שכתב שכן משמע מהמהרי"ט אלגאזי (ריש פ' עד כמה) ומשעה"מ (אישות ה, ו). והוא כתב שמסברא נראה ששאינו בדוקא אם יכול לקבל ע"ז כסף. והביא שהישועות יעקב (או"ח תנז, ב) כתב שנחלקו בזה הפוסקים, וכתב שהוא לא מצא מח' בזה. [ונראה שגם הסוברים שדוקא אם יכול לקבל כסף אין הפי' שהאפשרות לקבל כסף היא שמחשיבתו בעלים, אלא הזכות לתת למי שירצה היא המחשיבתו בעלים, אלא שזכות בחפץ שאינה נותנת לו שום תועלת לעצמו לא יכולה להחשיבו בעלים, שעדין אין לו בזה כלום. ורק אם הזכות לתת מאפשרת לו לקבל כסף זה נחשב בעלות.[5]]
- ↑ צ"ב איך ייתכן להחשיבו בעלים על הכל, הרי עיקר הבעלות היינו של הכהנים, ולו אין אלא זכות להחליט למי לתת, ואיך יחשב יותר משותף. ובהג' הגר"א יפהן לריטב"א על נדרים (פג: הע' 185) כתב בשם נאות יעקב (לרי"ט אלגאזי, סי' ד) "דכל שלא בא ליד כהן ממון בעלים הוא לגמרי, אלא דחיובא רמיא עליה ליתנן." וביאר הגר"א יפהן דר"ל דמזה שיש לו כח לקבוע מי יקבל מוכח שהתורה לא הפקיעה הבעלות ממנו. עכ"ד. וצ"ל דמ"מ יש לכהן זכות כמו שעבוד, ולכן נקרא ממון הכהן (בב"מ ו:) ושייך הממע"ה בבכורות ועוד. (וע"ע תוס' ב"מ נג. סד"ה באחד). ובקה"י (חולין לו) כתב בדעת הריטב"א שזה ממון גמור של הבעלים אלא שיש לו מצוה לתת לכהן.
- ↑ צל"ע דמ"מ אינו שוה אלא כפי הטוה"נ שכך היו משלמים ע"ז. וצ"ל שזה דבר חיצוני ואינו מצד עצם החפץ. (ע"ד הא דב"ק יז דמה שעומד לישבר לא מוריד את ערך החפץ). וע"ע אבני נזר (אה"ע תנו, ה).
- ↑ מלשון הגמ' "טובת הנאה ממון" ו"טובת הנאה אינה ממון" משמע לכאורה כפי' המקו"ח דלהגרש"ש ק"ק דאינו שאלה אם ה'טוה"נ' נחשב ממון, אלא אם הך טוה"נ דמתנ"כ ניתן כממון, והיה לגמ' להזכיר טוה"נ דתרומה או חלה וכדו'.
- ↑ מהפרי יצחק משמע דאין הכרח מרש"י, ואולי משום שיל"פ שרש"י רק בא לבאר הלשון 'טובת הנאה'.
- ↑ ובדרך זו יל"פ גם מה שמשמע בפי' ר"ח (בפסחים מו:) שנחשב ממון משום שהכהן יחזיק לו טובה. ויל"ע אם חולק על רש"י אם סגי בתועלת כזו, או שכ"א נקט תועלת א' ומודים זל"ז שבא' מהם סגי.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |