ערך/חרב הרי הוא כחלל

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי חרב הרי הוא כחלל

מקור הדין

פסחים יד:; רמב"ם טומאת מת פ"ה ה"ג.

אלו כלים בכלל טומאה זו

נחלקו ראשונים אם נתרבו לטומאה זו כלי מתכת בלבד, או כל כלי שטף (כלים הנטהרים בטבילה, להוציא כלי חרס):

רק בכלי מתכת: רש"י (פסחים יד: ד"ה בחלל חרב); רבנו תם (מובא בתוספות ב"ק ב: ונזיר נד:, בר"ש אהלות פ"א מ"ב ובפי' הרא"ש שם); ראב"ד^{[השלם מקור]}. ועי' תוספות יום טוב כלים פי"ח מ"ז שהעיר בשיטת הרע"ב בזה.

בכל כלי שטף: רמב"ם (טומאת מת פ"ה ה"ג); ר"י מסימפונט (מובא בתוס' נזיר נד: ד"ה ת"ש, בר"ש אהלות פ"א מ"ב ובפי' הרא"ש שם); רמב"ן (רמב"ן שבת יח.), ואולם עי' משמעות דבריו בפירוש התורה (במדבר לא יט).

באלו דרכי טומאה מועברת טומאה זו

נחלקו ראשונים באלו דרכי טומאה מועברת טומאה זו:

רק בטומאת מגע: רמב"ם (טומאת מת פ"ה הי"ג).

בטומאת מגע ומשא: רמב"ן (בבא בתרא כ.; במדבר יט טז).

במגע, במשא ובאהל: ר"ש (אהלות פ"א מ"ג); תוספות (שבת יז. תוד"ה ועל שאר; נזירנג: ד"ה חרב; חולין עא: ד"ה בלע).

אם כהן מוזהר להימנע מטומאה זו

תוספות (נזיר נד: ד"ה ת"ש). ועי' רמב"ן (במדבר יט טז) שהניח שוודאי מוזהר גם על טומאה זו והוכיח ממה שאינו חושש ליכנס לכל בית שאין טומאה זו מטמאה באהל. וכן נקט היראים (שכב (בדפו"י: שיא)) שכהן מוזהר על טומאה זו.

הזאת ג' וז'

הראשונים נחלקו באדם שנטמא על ידי חרב שנגעה במת שדינה כחלל, אם צריך הזאת ביום השלישי וביום השביעי כדין נוגע במת, או שרק טמא שבעת ימים אך אינו טעון הזאה:

דעת הרמב"ן (במדבר יט טז) שאינו צריך לקבל הזאה אלא רק סופר וטובל. ועיין תפארת ישראל (אהלות פ"א יכין אות ו) שהביא בשם אביו כדעת הרמב"ן.

דעת התוס' (נזיר נד.) שצריך הזאה. וכן מפורש ברמב"ם (נזירות פ"ז ה"ח) ובראב"ד שם. ועיין בתפארת ישראל (טהרות פ"ח בועז אות ז) שהביא דמשמע מהרע"ב הר"ש (אהלות שם) והרא"ש כדעת התוס' שצריך הזאה. וכ"מ ברשב"א (חולין עא:), תוספות רי"ד (נזיר נד:)

כלי שנגע בטמא מת

דין נספח לדין חרב הרי הוא כחלל, הוא דינו של כלי שנגע בטמא-מת ולא בחלל עצמו:

מקור דין טומאת כלי שנגע בטמא מת

רש"י פסחים יד: כתב שנלמד מדין חרב הרי הוא כחלל. אך בספרי וממנו ברמב"ם (טומאת מת פ"א ה"ג) מייתי לה מקרא אחרינא, וכן הוא ברע"ב אהלות פ"א מ"ג.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף