ערך/חכמת הפרצוף

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי חכמת הפרצוף

זה ספר תולדות אדם, ביום ברא אלוהים אדם בדמות אלוהים עשה אותו. זכר ונקבה בראם, ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום היבראם. (בראשית ה')

כתב רבינו שרירא הגאון, שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין. מקצתן אמורים בסדר פסוק זה ספר תולדות אדם, ומקצתן בסדר פסוק של אחריו זכר ונקבה בראם. ואין מוסרים סתרי תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנין שראוי לכך. אלו דברי הגאון, ולא זכינו בהם. (רמב"ן שם)

מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונא. (קהלת ח' א')

חכמת אדם תאיר פניו. אמר ר' שמעון גדול כח הנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה, דכתיב כו'. (מדרש רבה שם)

ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוהים אנשי אמת שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים וגו'. (שמות י"ח כ"א)

ואתה תחזה. היה ראוי לומר ואתה תבחר, כמו שאמר במעשה ויבחר משה אנשי חיל. אבל לפי שהאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, על כן הוצרך לומר לשון תחזה. שהוא לשון נבואה, מלשון מחזה וחזון. והכוונה שיצטרך לנבואה בבחירה הזאת. או יאמר ואתה תחזה בהכרת פנים, מכח חכמת הפרצוף, שהיה משה יודע ובקי בה. בהיותו שלם שבשלמים, גדול שבנביאים, וחכם הרזים. ולכך הזהירו במלת ואתה, כלומר ואתה בעצמך ולא על ידי צווי. (רבינו בחיי שם)

ברכת חכם הרזים

תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. (ברכות נ"ח א')

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא, פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה בהדי דחזינך בריכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו. אמר להו אנא נמי, כיון דחזתינכו, חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל, וברכינא עלייכו תלתא, הנך תרתי וברוך חכם הרזים. אמרו ליה חכימת כולי האי, יהבי ביה עינייהו ושכיב. (שם ב')

מה שהשמיט רבינו ז"ל (הרי"ף) עובדא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אינה השמטה. שכבר כתב שהחיינו ושחלק מחכמתו ליראיו, ולכתוב בהלכה זו שאמר רבי חנינא בריה דרב איקא חשיביתו עלאי כששים רבוא, אינו ראוי, דהיא מילתא דלית לה פתרי, אבל הוא מיסודי חכמה שרמז להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שנכללו בו כל הדעות, כענין שאמר הכתוב ביהושע בן נון איש אשר רוח בו, ודרשו בספרי שיכול להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. שאין ברכת חכם הרזים אלא מן הטעם המפורש בגמרא לפי שאין דעותיהם דומות והקב"ה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. והוא שאמר משה אלהי הרוחות, כמדרש חכמים. לפיכך אמר להם שראוי לברך ברכה זו על חכם גדול שהוא כללי בכל הדעות ובכל החכמות. והוא שיהיה המברך כמותו, חכם גדול, מכיר בהן, ובמראה פרצופותיהן, שיש בהם מדות הללו. והיא חכמתו של רבי ישמעאל דהיכלות ודהכרת פנים. ולפיכך אמרו לו חכימת כולי האי, ואפילו הכי כיון דלא סליקא ליה שפיר דשלטא ביה עינא ונח נפשיה לא קיי"ל כותיה ולא מברכין חכם הרזים אלא על אוכלוסא, ואע"ג דחשיבי טובא, שאין היחיד קובע ברכה לעצמו בשביל חכמתו וחכמת חביריו. וברייתא קתני לאוכלוסא חכם הרזים, וקתני לחכמי ישראל שחלק מחכמתו, ולא מפליג אפילו ברואה רבי ישמעאל ורבי עקיבא. ושמא גם הוא בשביל כבודו אמר להם, ורצה נמי לרמוז להם שהגיע למדה הזאת, ולא מצינו בגמרא שבירך ברכה זו. (מלחמות ה', ברכות מ"ד א')

עזות פנים

הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו, אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. (ישעיה ג' ט')

עון שהם מכירים פנים בדין היא ענתה בם לפני, ל"א ניכרים הם בעזות פניהם. (רש"י)

הנה נרא' במלת ינכר שונא. והטעם, מי שיכיר בפנים לדעת תולדת הגוף, הם יענו ויודו דרך האמת, אין צריך לעדים על כן. (אבן עזרא)

בפניהם יוכל האדם להכיר שהם רעים וחטאים כסדום. (רד"ק)

הכרת פניהם ענתה ותעיד בם על אשמותם, כי בימים ההם היו מכירים בפני כל איש אשר חטא על הנפש. וכעובדא דינוקא דס' הזוהר, שהכיר אשר לא קראו גדו"י אשר באו לביתו ק"ש, ומה גם הנביא ישעיה ודומה לו. (אלשיך)

סימני הצביעות והחנופה הנכרים על הפנים, הם יעידו על אשר בם במעמקי לבבם מהזיוף והחונף. כי כבר יוכר על הפנים הירא ה' באמת מן המזייף והצבוע. (מלבי"ם)

הכרת הפנים, היא הרושמים הנראים על הפנים, בה יוכרו תהלוכות הנפש וסתרים, (דיא פיזיאנאמיא). (מלבי"ם, ביאור המילות)

וע"ע כלי יקר (ויקרא כא יז) שהקדמונים שהיו בקיאין בחכמות היו יודעין בכל מום שנתהוה באדם טרם היותו, מצד איזו עוון שראו בו. דרך משל, אם ידעו שהוא מקבל שוחד ידעו בו שסופו בא לידי עיוורון ואם ראו בו רגל גאוה ידעו בו שסופו לבא לידי שבר רגל. והכרת פניו עתנת בו שהכירו במראה פניו איזו תכונה רעה שיש בקרבו הפוגמת איזו אבר ידוע וסופו לבא לידי מום נגלה.

וכן מבואר בזוהר (אחרי מות עה:) באדם שחטא בעריות וראו עליו את חטאו.

וע"ע זוהר (יתרו ע:) על קמטי המצח ושרטוטי הידים, שעל זה אמר הקב"ה למשה ואתה תחזה אנשי חיל שנאי בצע.

ובתפארת ישראל (קידושין פ"ד אות עז הובא באיי הים יומא אות ז) על מלך ערבי אחד ששלח צייר לצייר דמות משה והחכמים פשטו לפי דמות פניו שאדם זה רע מעללים בגיאות וחמדת הממון ובשרירות הלב ובכל חסרונות בעולם. והיה סבור המלך ששגה הצייר, והלך לראות פני משה וראה שכן הוא ותמה לפניו איך יתכן כדבר הזה. וענה לו משה שאכן היו בו חסרונות אלו אלא שבכח אמיץ התחזק ורדה וכבש אותם עד שקנה היפוכם לטבע שני ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת.

ובשיטה מקובצת (נדרים לב:) מעשה בחכם אחד שלח דמות פרצופו לחכם אחר שהיה מכיר בדמות הפרצופין, ואמר לו שפרצופו מורה על אדם רע שאין כדמותו חמדן ונואף ולסטים ואין להביט אליו, ואמר לו שאכן כך הוא שיצרו מגרה בו ומסית אותו לעשות כל זה אבל החכמה שבו מונעתו מלעשות כל זאת.

ובאהבת יהונתן (שמואל א' פי"ח) פירש רבי יהונתן אייבשיץ את הפסוק שנאמר אצל חנה "ופניה לא היו לה עוד" שהכוונה לסימנים שיש במצח לאדם שאין לו ילדים.

ועיין עוד אורחות צדיקים (שער יראת שמים) שכתב שאפשר לדעת עתידות לפי שרטוט ידו ותואר פניו.

וכ"כ בבניהו (סוטה מד.) בביאור מאמר חז"ל מתיירא מעבירות שבידו.

בגמרא בתענית (כ.) במעשה אם רבי אלעזר בן רבי שמעון שראה אדם מכוער ביותר ושאלו אם כל בני עירו מכוערים כמוהו והשיב לו לך ואמור לאומן שעשאני. ותמהו כל המפרשים מה ראה על ככה להוכיחו על כיעור גופו.

וביאור עיון יעקב ביאר שכיון שהיה מכוער ביותר הבין שאין בו חכמת התורה שהרי חכמת אדם תאיר פניו ולכן הבין שאדם זה ריקא ועל כך הוכיחו. ובפירוש עין אליהו הוסיף להביא דברי הגמרא במועד קטן (ט.) שאמר רשב"י לאלעזר בנו הללו אנשים של צורה זיל לגבייהו דליברכוך, וצריך להבין מה שייכת צורתם החיצונית של האנשים להיותם ראויים לברך. וביאר, שכמו שהרופא מומחה מכיר החולאת של אדם מצורתו כי כאשר רואה בצורתו מכיר תכף החולאת, כך לענין חולאת הנפש, מי שהוא חכם ומומחה מכיר בצורתו במה חטאה הנפש. ולכן אמרו רשעים בחייהם קרויין מתים משום שהצורה שלהם ניכרת שהם כמתים. ולכן כשראה רשב"י שאנשים אלו בעלי צורה הבין שמצורתם שהם בעלי מדרגה גבוהה ורואים לברך. וכן רבי אלעזר הכיר מצורת פניו של אותו אדם שמידותיו רעות.

וכן כתב בספר דקדוקי חברים (לרבי חיים אברהם מיראנדה, שלוניקי תקס"ג): האי מכוער ביותר דקאמר אפשר שהיה מצד מומין שבפניו ושבגופו, שהם מורים על תכונות רעות שבתוך הנפש, וסמך לדבר "כל מום - רע", וסיים: ואין להאריך בזה למבין כי מום כינוי לסטרא דמסאבא, ודי בזה.

מקורות נוספים

חכמת הנפש (פרק סד), ספר גימטריאות (מלואים סו), מאיר עוז (סימן קלא סעיף א).

מעבר לתחילת הדף