ערך/זכר צדיק לברכה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי זכר צדיק לברכה

במדרש (ב"ר מט א): אמר רבי יצחק כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעמיה, זכר צדיק לברכה (משלי י, ז).

וכן כתב בטור (אורח חיים סי' קכד): "אפילו כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה".

אבל עי' ספר חסידים (תשמה) שכתב שאין צריך לומר זכרונם לברכה. ועי' שדי חמד (אסיפת דינים, "התנצלות לכבוד המתים שהם חיים" לפני מערכת ד') בשם מגדל חננאל שהקשה עליו מדברי המדרש, והניח בצ"ע.

חילוק בין כשמזכיר פורענות הרשעים או לא

בשדי חמד (שם) מביא שהרב נחמד למראה (ח"ב דף קלא טור ג) כתב ליישב דעת ספר החסידים על פי דברי המפרשים שהביא החיד"א בספר פתח עיניים (יומא לח:) שהקשו בסוגייה שם וכן במה שדרשו בנח איש צדיק, הואיל והזכירו סיפר בשבחו, שהרי כמה פעמים זכר את אברהם ונח וצדיקים אחרים ולא סיפר בשבחם ולא בירכם, ותירצו שרק כשהכתוב מזכיר פורענות הרשעים והוצרך להזכיר הצדיק, כמו נח גבי מבול ואברהם גבי סדום, אז מספר בשבחו ומברכו, אבל כשמזכיר הצדיק סתם אינו טעון ברכה, וזהו פירוש הכתוב זכר צדיק לברכה כששם רשעים ירקב, וזוהי דעת הספר חסידים שכשמזכיר את הצדיק בסתם (בלא הזכרת פורענות הרשעים) אין צריך לומר זכרונם לברכה.

כשמזכיר שמות תנאים ואמוראים

עי' פלא יועץ (ערך דבור) שתמה על שלא ראה נוהגים ליזהר בהזכרת שם התנאים והאמוראים והגאונים הקדמונים. ורק כשמזכירים שמות הרבנים האחרונים, בין בכתיבה בין באמירה, נזהרים תיכף לומר "זכרו לחיי העולם הבא" או "זכר צדיק וקדוש לברכה", ולפי הנראה היה ראוי יותר ליזהר לקדושים הקדמונים, לקיים בהם קרא כדכתיב "זכר צדיק לברכה", דהיינו לברכו או לספר בשבחו. ועי' שדי חמד (שם) שהעירו עליו מדברי ספר חסידים הנ"ל.

בחיי הצדיק

עי' שדי חמד (שם) בשם נחמד למראה (ח"ב דף קלא טור ג) שחקר אם המזכיר את הצדיק בחייו צריך לומר זכר צדיק לברכה או לא, וכתב שמדברי הטור הנ"ל שלא פירש דדווקא כשמזכיר הצדיק אחר מותו, נראה שאף בחייו צריך לומר זכר צדיק לברכה.

מעבר לתחילת הדף