ערך/זאת חנוכה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי זאת חנוכה

שריפת הפתילות ודילוג על גבי המדורה

יש נוהגים לשרוף ביום שמיני של חנוכה את הפתילות ולדלג על האש, ואומרים שיש בזה סגולה לאשה שלא זכתה להריון שעי"ז תתעבר. וכן אומרים שיש בזה סגולה לבת שלא זכתה להיות לאיש, כשתדלג על אש זאת יבוא לה בן זוגה.

בספר נוהג בחכמה (עמוד סא) הביא תיאור שכתב מוהר"א אבן אמוזיג בספר אם למקרא על מנהג זה: זכורני שבימי נעורי היתה אמי הצדקת לוקחת הפתילות והשמנים שנשארו מנר חנוכה ושורפת עד שתהא שלהבת עולה, והיתה מצוה אותי לקפוץ מצד לצד, שכן היו נוהגים בארץ המערב וביחוד בעיר טיטואן. עי"ש שדן מדוע אין בכך משום דרכי האמורי.

מקור המנהג במדרש תנחומא (נשא כט) נר חנוכה שהותיר בה שמן ביום ראשון מוסיף עליו כל שהוא ומדליקו ביום שני כו' אבל הותיר ביום שמיני עושה לו מדורבה בפני עצמו כו'. ובכלבו (סימן מד), בר"ן (שבת כא.) ובטור (סימן תרעז) הזכירו דין זה גם על הפתילות. וכ"כ המאירי (שם) נוהגים לכנס כל הפתילות ובלילה אחרונה שורף את כולן.

ובטעם הדבר כתב בבני יששכר (כסלו ד) שהוא מסוד אותו האור שהבדילו הקב"ה לעתיד לבא, ואסור להשתמש בו בחול עד בא יום המקוה לה'.

בסידור האריז"ל מובא שבשעת שריפת השמן יש לומר פרק סז בתהילים "למנצח בנגינות".

חתימת הדין

בת עין (פ' וישב ד"ה ויהי כמשלש חדשים), שער יששכר (מאמרי ימי אורה אות לו), באר האמונה, הוד והדר לבשת (עמוד עא), לפי האש (עמוד תתיד). וכן כ"ב בית אהרן (קרלין, חנוכה) שנר השמיני של חנוכה הוא אותה בחינה של שמיני עצרת, ולכן אומרים הצדיקים שבחנוכה הוא גמר החתימה.

סגולה לפקוד עקרים ועקרות

כך כתב בני יששכר (כסלו מאמר ב) שבחנוכה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין ראש השנה, ולדעתי עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זאת חנוכה.

סגולה לפרסנה

אמרי נועם (חנוכה ח"א) כתב בשם הצדייקם שהוא עת מוכשר להמשיך פרנסה טובה לישראל.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף