ערך/וסת
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
וסת
וסתות דאורייתא או דרבנן[עריכה]
בגמ' נדה טז. מתבארת מחלוקת אמוראים[1] איתא: איתמר; אשה שיש לה וסת, והגיע שעת וסתה ולא בדקה, ולבסוף בדקה, אמר רב: בדקה ומצאת טמאה - טמאה, טהורה - טהורה. ושמואל אמר: אפילו בדקה ומצאת טהורה - נמי טמאה, מפני שאורח בזמנו בא. לימא בוסתות קמיפלגי, דמ"ס - דאורייתא, ומ"ס - דרבנן! אמר ר' זירא - דכ"ע - וסתות דאורייתא, כאן - שבדקה עצמה כשיעור וסת, כאן - שלא בדקה עצמה כשיעור וסת. ר"נ בר יצחק אמר: בוסתות גופייהו קמיפלגי, דמ"ס - וסתות דאורייתא, ומר סבר - וסתות דרבנן, עיי"ש המשך הדברים.
דין אשה שיש לה וסת שדיה שעתה[עריכה]
אשה שיש לה וסת דיה שעתה (משנה נדה ב.), וע"ע *טומאת מעת לעת.
עונה בינונית באשה שיש לה וסת[עריכה]
אשה שיש לה וסת קבוע ליותר מל' יום, אינה חוששת ל*עונה בינונית.
יש לה וסת קבוע לפחות מל' יום ולא ראתה ביום וסת קבוע שלה, אי צריכה לחוש לעונה בינונית, עי' שו"ת חלקת יעקב יורה דעה סימן צז.
פרישה בעונה הסמוכה לוסת[עריכה]
חיוב הפרישה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן רבו בו השיטות, ומקורו בש"ס שבועות (חי ב), ת"ר והזרתם את בני ישראל מטומאתם (ויקרא ט"ו ל"א), א"ר יאשיה מיכן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן, וכמה אמר רבה עונה. א"ר יוחנן משום רשב"י כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים דכתיב וכו'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים דכתיב וכו'. ריב"ל אמר הויין לו בנים ראויין להוראה דכתיב וכו'. ואכן לדעת התוס' ישנים יבמות (סב ב) חיוב פרישה זו היא מדאורייתא[2] וכ"ד הרא"ש שם[3] וכ"כ בתוס' הרא"ש שם. וכ"כ בספר הישר לר"ת (סי' מ"ה)[4], ולדעת הראשונים אלו ההיתר שמצינו שהתירו חכמים ליוצא לדרך לפקוד את אשתו הכוונה לפוקדה בדברי ריצוי.
אולם בתוס' יבמות (סב ב) שם כתבו, דלמ"ד בנדה (טו א) דוסתות דרבנן א"כ סמוך לוסתה נמי דרבנן עיין שם[5]. גם בשאילתות (פ' מצורע פ"ט) כתב דוסתות דרבנן ואי משום והזרתם אסמכתא בעלמא היא. ועיין תוס' נדה (טז א) ד"ה ורב. וכ"כ הראב"ד בבעל הנפש (ריש שער הוסתות) דוסתות דרבנן והאי והזרתם וכו' אזהרה לבנ"י שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן אסמכתא בעלמא היא. וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (בית ז' שער ב' וג') דפרישה סמוך לוסתה דרבנן הוא דמדאורייתא אינה אסורה עד שתראה. ובמשמרת הבית שם כתב, דלמאי דקי"ל וסתות דרבנן אפילו בשעת הוסת ממש מותר מן התורה, והביא מבעל המאור שבועות (חי ב) שכתב דאזהרת והזרתם אסמכתא בעלמא היא וכדעת הראב"ד הנ"ל, וגם הביא מלשון רבינו חננאל בשבועות (יז ב) שכתב "דהו"ל למיפרש עונה סמוך לוסתה כדאמרי רבנן ולא עבד" [וכן יש להגיה בפי' ר"ח שלפנינו בשבועות שם עיין שם]. ומוכח דלא הוי אלא דרבנן. וכתב דגם דעת רש"י ורמב"ן היא דהפרישה הוי רק דרבנן עיין שם. [ובדעת רש"י ורמב"ן יעויין עוד להלן]. ועיין חי' הרשב"א שבועות (חי א) וכ"כ המאירי נדה (טז א) דהעיקר דפרישה סמוך לוסתה הוי רק מדרבנן דוסתות דרבנן וקרא אסמכתא היא. וכ"כ הר"ן שבועות (חי ב) דוהזרתם אסמכתא היא דהא קי"ל וסתות דרבנן. והב"י יו"ד (סי' קפ"ד) הוכיח כן גם מהרא"ש נדה (סג ב) שכתב בשם הראב"ד שאם רגילה לראות בהנץ החמה ולא קים לה שפיר אי קודם הנץ או אחר הנץ, די"א דכיון דוסתות דרבנן כל שכן סמוך לוסתה, הלכך הו"ל ספק דרבנן ולקולא ולא חיישינן אלא ליום שהוא ודאי בימי נדותה עכ"ד. וכן מפורש ברא"ש הוריות (ח ב) דלמאי דקי"ל וסתות דרבנן ההיא והזרתם אסמכתא בעלמא היא. וכן פסק הב"י. ועיין תוס' נדה (טו א) ד"ה אפילו הגיע זמן וסתה מותרת, תימה היאך מותרת הא אמרינן בשבועות (יח ב) אזהרה וכו' סמוך לוסתן. ובתוס' הרא"ש ביאר יותר דאם איכא אזהרה על שעה אחת סמוך לוסתן כל שכן שאם עבר וסתן שיש לספק שמא ראתה עיין שם. ומשמע דס"ל דאין חילוק בין פרישה סמוך לוסתן ובין החזקתה לרואה אחר וסתה, וא"כ למ"ד וסתות דרבנן ע"כ דגם פרישה סמוך לוסתה דרבנן.
- ↑ ולחד מ"ד גם מחלוקת תנאים.
- ↑ עיי"ש שהקשה, אהא דאמרו שם חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך ולא נצרכה אלא סמוך לוסתה, ופירש"י שהפקידה היא בתשמיש, ולא נהירא דהא מוקי לה תלמודא בסמוך לוסתה, וכיון דמדאורייתא אסור דכתיב והזרתם את בנ"י אזהרה לבנ"י שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן, איך שרי רבנן משום שהוא רוצה לצאת לדרך, לכן נ"ל דפוקדה היינו בדברי ריצוי עיין שם.
- ↑ עיי"ש דהאי פקידה אי אפשר להיות בתשמיש, דסמוך לוסתה חייב לפרוש מדאורייתא והיאך התירו פקידה זו, ופירש ר"ת פקידה בדברים.
- ↑ עיי"ש ג"כ דפקידה זו לאו דוקא תשמיש דהא מוכח בשבועות דסמוך לוסתה דאורייתא עיין שם. ומשמע דס"ל לר"ת ז"ל דכולי עלמא מודים דפרישה סמוך לוסתה היא מדאורייתא וילפינן מקרא והזרתם.
- ↑ ובשו"ת חת"ס (יו"ד סי' קמ"ב ד"ה וראיתי) כתב, דמתוס' יבמות משמע דאפילו למ"ד וסתות דרבנן מכל מקום חיישינן מן התורה לשמא תראה עיין שם, וכ"כ בחת"ס שם (סי' קס"ו ד"ה אמנם) עיין שם. והוא פלא, דבתוס' מבואר איפכא דלמ"ד וסתות דרבנן גם פרישה סמוך לוסתה דרבנן. וכ"כ החת"ס בעצמו בשו"ת שם (סי' קס"ד) דדעת התוס' יבמות דתליא זה בזה, ואם וסתות דרבנן גם פרישה סמוך לוסתה דרבנן עיין שם וצ"ע].
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |