ערך/דבר הגורם לממון

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png דבר הגורם לממון

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ביאור ענינו[edit]

בספר מגנזי הגר"ח (סי' ח) מבאר דיש ב' ענינים בגול"מ: א. דחזי לו לסלק חיובו. ב. דיש לו חיוב אחריות על החפץ. (הובא גם בחזון יחזקאל על התוספתא ב"ק פ"ד ה"א בחי' וכן בחזון יחזקאל על הגמ' בפסחים ה: וכן בחי' הגר"ח על ב"ק הוצאת אורייתא, ושם נדפס מכתב מהגר"ח שכתב כן.) ובקוב"ש בפסחים אות יח כתב דגול"מ היינו שנחשב שלו לענין הפסד. וכ"כ בחי' ר' שמואל בפסחים בהערות ע"ס הדף ה: אות קט (עמ' קמא) בשם הגרש"ש. [וע' ברכת אברהם פסחים ה: וב"ק מהדו"ת עא:] וע"ע בקוב"ש הנ"ל בסו"ד שכתב דהיינו בעלות לענין השוויות ולא לעצם החפץ, וכעי"ז באו"ש (חמץ ומצה פ"ד ה"ג ד"ה אמנם) שגול"מ מחשיב שיש לו ממון אבל לא החפץ.

דבר שיוכל להשתמש אחר זמן[edit]

ע' פסחים כט: (וע' דבר שמואל שם) שדבר שיוכל להשתמש רק לאחר זמן – נחשב גורם לממון. (וע' קצה"ח שפו ז).

אם נאמר גם על מה שאינו ברשותו[edit]

לכאורה תלוי בב' הלישנות בפסחים (ה:- ו.) אמנם במהרי"ט אלגאזי (הל' חלה אות י ד"ה איברא) כתב שלמסקנא גם לל"ב הוי כממון אף בעודו ברשותו. אולם מד' הקצה"ח (שפו ז) מוכח דלא ס"ל כן מדהק' מל"ב דפסחים על הגמ' בסנהדרין דמוכח דגם בעודו ברשותו הוי גול"מ. ויש שחילקו בין הקדש שחייב מעיקרא לשומר (הגר"ח במקומות שצויינו לעיל, ואחיעזר ח"ג סב ג, וקוב"ש פסחים אות יח, וע"ע ברוך טעם ש"ו (דף צא).[1]

אם גול"מ קשור לדינא דגרמי[edit]

בש"ך שפו סק"י הביא מספר התרומות דדינא דגרמי וגורם לממון הם דבר אחד.[2] וכן בתוס' ב"ק עא: ד"ה וסבר יש משמעות שיש שייכות ביניהם. והרמב"ן בדינא דגרמי מחלק ביניהם.



שולי הגליון


  1. וצ"ע מרש"י פסחים ו. ד"ה הואיל, כמו שהק' בחי' ר' שמואל בפסחים בהע' ע"ס הדף אות קט.
  2. וצ"ע דהא בגול"מ אשכחן שנחשב עי"ז לבעלים, כמבואר בפסחים ה: דחייבים לבער חמץ שגול"מ. וכן בב"ק עד: במתני' מבואר דחייב דו"ה על בהמת הקדש שחייב באחריותה, (וע"ש בגמ' בד' עו. וברש"י.) ולא שייך חיוב דו"ה על גרימת נזק. ודין גרמי לא נאמר בדברים שחסר בבעלות אלא שהנזק נעשה באופן לא ישיר כגון שוחט שהטריף בהמה, מראה דינר לשולחני, דיין שטעה בדין, צבעי שצבע בצבע אחר, ואוסר כרמו של חבירו באיסור כלאיים (ב"ק צט: ק.). ואולי אפ"ל דאם גרמי חייב ונחשב מזיק ע"ז לכן יש לו זכות לתבוע שלא יקחו ממנו החפץ כי יש לאדם זכות שלא יזיקוהו, ולכן נחשב קצת בעלים (או עכ"פ הוי 'לך'), אבל למ"ד דפטור על הך גרמא אין לו זכות ממון לתבוע שלא יזיקוהו ורק אסור להזיקו משום 'ואהבת לרעך כמוך' וכדו'. ודו"ק.
מעבר לתחילת הדף