ערך/גילוי עריות

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי גילוי עריות

פירוט העריות האסורות מדאורייתא

אמו

אמך, אשת אביך

אחותו

בת אביך, בת אמך. בת אשת אביך

נכדתו

בת בנך, בת בתך

דודתו

אחות אביך, אחות אמך. אשת אחי אביך

כלתו

אשת בנך

גיסתו

אשת אחיך

שתי נשים קרובות

אשה ובתה. אשה ובת בנה, אשה ובת בתה. אשה ואחתה

טעם איסור גילוי עריות

בתלמוד (יומא סז:) משמע לכאורה שהלכות גילוי עריות מכלל המשפטים הם, ולא מכלל החוקים. שאמרו: "תנו רבנן, את משפטי תעשו, דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן עבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל וברכת השם. את חוקותי תשמרו, דברים שהשטן משיב עליהן, ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח. ושמא תאמר מעשה תוהו הם, תלמוד לומר אני ה', אני ה' חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן".

ומאידך, יש בתו"כ (פרשת קדושים) "ראב"ע אומר מנין שלא יאמר אדם אי איפשי לאכל בשר חזיר אי איפשי לבוא על הערוה. אבל אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך. ת"ל (ויקרא כ כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי נמצא פירש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים". משמע מדברי הספרא לכאורה שאיסורי עריות מכלל החוקים הם, ולא מכלל המשפטים.

ורש"י על התורה (שם) הביא התו"כ הנ"ל בלשון זה: "רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבש כלאים, אבל יאמר אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, ת"ל ואבדל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העברה ומקבל עליו על מלכות שמים". ולפ"ז מיושב, שלא הוזכר כאן "אי אפשי לבוא על הערוה". (וצ"ע אם כך היתה גירסת רש"י בספרא, או שגם גירסתו היתה כגירסתנו והשמיט תיבות אלו בגלל הברייתא המובאת בבבלי דמשמע ליה דפליגא אראב"ע וכדלעיל).

דעת הרמב"ם

דברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים"

כתב הרמב"ם בספר מורה הנבוכים (ג מט) (וכפי שהובאו דבריו בפי' הרמב"ן עה"ת (ויקרא יח ו)) דטעם איסור העריות בשאר הבשר הוא למעט המשגל ולמאוס אותו ולהסתפק ממנו במעט, והנשים האלה אשר אסר הכתוב בשאר האשה הן המצויות עמו תמיד וכן בשאר עצמו מצויות לו והוא נסתר עמהן.

דברי הרמב"ם ב"שמונה פרקים"

יש מי שדקדק מדברי הרמב"ם שחשב גילוי עריות בכלל המצוות החוקיות, והקשה עליו מדברי התלמוד (יומא סז:). ובספר כלי חמדה כתב לתרץ שיש חילוק בין אותן העריות האסורות לבני נח, דהיינו אמו ואשת אביו ואחותו מאמו ובהמה ואשת איש, שהאיסורים האלו הם בכלל המצוות השכליות. מה שאין כן אותן העריות שאינן אסורות אלא לישראל, ואסורות לעולם אף אחר שנפסקה האישות, כחמותו וכלתו ואשת אחיו ובת אשתו וכיוצ"ב, זה אינו דבר שכלי, שמאחר שהאיסור הוא מכח אשתו, אם כן כשנפסקה האישות היו צריכות להיות מותרות. ודווקא על אותן העריות כתב הרמב"ם שהן בכלל החוקים.

דעת האבן עזרא

כתב האבן עזרא (ויקרא יח ו) וזה לשונו: "ובעבור שיצר לב האדם כבהמות, לא יתכן לאסור כל הנקבות, והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל עת".

דעת הרמב"ן

הרמב"ן (ויקרא יח ו) כתב שהוא מסודות התורה. וזה לשונו: "ומה יזיק אם ישא את בתו לבדה כמותר לבני נח (סנהדרין נח), וישא שתי אחיות כיעקב אבינו, ואין לאדם נשואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו, כי הארץ לא תהו בראה לשבת יצרה. ואין בידנו דבר מקובל בזה, אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה, דבק בנפש, והוא מכלל סוד העבור שכבר רמזנו לו". ועיין שם עוד מה שהקשה על הפירושים האחרים.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף