ערך/בת קול
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
שולי הגליון
מעבר לתחילת הדף
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
בת קול
מראי מקומות בתלמוד[עריכה]
- ומשיאין על פי בת קול[1]. מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת. הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו. ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והרי אני מת. והלכו ולא הכירוהו, והלכו והשיאו את אשתו (יבמות קכב. במתני').
- ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול[2] שנאמר (ישעיה ל כא) "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר". והני מילי דשמע קל גברא במתא[3] וקל איתתא בדברא. והוא דאמר הין הין, והוא דאמר לאו לאו[4] (מגילה לב.).
- רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול (יבמות יד.).
- ת"ר, משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי, נסתלקה רוח הקודש מישראל. ואף על פי כן היו משתמשין בבת קול[5]. פעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריה ביריחו, ונתנה עליהם בת קול מן השמים, יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה (כמשה רבינו) אלא שאין דורו זכאי לכך. נתנו חכמים את עיניהם בהלל הזקן (סנהדרין יא.).
- תני ר' ליעזר בן יעקב "לא תנחשו ולא תעוננו" (ויקרא יט כו), אף על פי שאין נחש יש סימן[6] וכו'. א"ר אלעזר הולכין אחר שמיעת בת קול. מה טעמא, "ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו" (ירושלמי שבת פ"ו ה"ט).
ביאור ענין 'בת קול'[עריכה]
- בהא דסנהדרין יא. כתבו התוספות (ד"ה בת קול): יש אומרים שלא היו שומעין קול היוצא מן השמים, אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר, כמו פעמים שאדם מכה בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק, ואותו קול היו שומעין, לכך קורין אותו 'בת קול'[7].
- בהא דיבמות קכב. כתב התוספות יום טוב (פט"ז מ"ו): ונ"ל שהוא שם מושאל מבת קול שנזכר הרבה פעמים בדברי רז"ל שהוא קול שנשתמשו בו לאחר שפסקה הנבואה, והוא קול מחודש לשעתו מהבורא יתברך להודיע סודו ליראיו, ואותו קול קראוהו בת קול. והביא לשון התוספות בסנהדרין הנ"ל, וכתב: ולי נראה שנקרא 'בת קול' לפי שאינו 'קול לו' - קול אליו, כמו שנאמר (במדבר ז פט) "וישמע את הקול מדבר אליו", שזהו נבואה ממש, אבל קול זה שאנו בו, הוא מעינו ודוגמתו במדריגה למטה ממנו, ולכך קראוהו 'בת קול' שהיא הבת לאביה, ולתשות כחה לא קראוהו 'בן קול' אלא 'בת קול', ועל זה הדרך אמר משה רבינו עליו השלום (שם יא טו) ואם ככה את עושה לי, כינהו ית' בלשון נקבה אם לא יעשה עמו נפלאותיו, וכן אתה מוצא (דברים לב יח) צור ילדך תשי, שפירשו רבותינו 'אתם מתישים כחו מלהטיב לכם', ורז"ל שאמרו 'תשש כחו של משה כנקיבה' נתכונו גם לענין זה שכחו של משה גדול היה על כל הנביאים אשר לא קם עוד כמוהו וגו' לכל האותות והמופתים וגו', ועכשיו תש כחו כנקיבה שלא היה כחו אלא ככח שאר הנביאים, ו'בת קול' דמשנתנו אינו מענין הזה אלא לפי שהלכו ולא מצאו שם אדם השאילו לו זה השם כלפי שלא נמצא לעינינו שום אדם שהקול נשמע ממנו, אבל לפי האמת אנו דנין שהיה אדם שם והלך לו, וזהו ששנינו מעשה באחד שעמד וכו', ומי הגיד לנו שאדם עמד שם, אחרי שהלכו ולא מצאוהו, אלא ודאי דהכי קאמר, מעשה שהיה ודאי כך היה שהיה אדם עומד שם, ועל זה אנו סומכין ודנין להשיא את אשתו, דאילו היינו מחשבין אותו ל'בת קול' דעלמא וכעין נבואה, לא היינו סומכין עליו, דהלכה ש'אין משגיחין בבת קול' בכל דוכתא[8] כמ"ש התוספות פרק קמא דמכילתין דף י"ד ע"א (ד"ה רבי יהושע), ולזה נראה לי שנתכוין הרמב"ם שכתב בת קול הוא אשר ביאר במעשה באחד ובמעשה בצלמון. ע"כ. ור"ל שלא תחשוב דשני ענינים הם ומשגיחים בבת קול אפילו אם ידענו בבירור שאין אדם שם ממקום שהקול נשמע. ועוד דאי הכי הוי מעשה לסתור, דמעיקרא קאמר משיאין על פי בת קול אפילו ידענו שלא נשמע כן מפי אדם, והדר קאמר מעשה באחד שעמד וכו', דבא לומר דדוקא כשיש לתלותו באדם, וכמו שהצריכו בגמרא שראו לו דמות אדם כו', ואף על גב דלמסקנא לא קאי ההיא אוקימתא כמ"ש ב"י להרמב"ם, אלא דבשעת הסכנה כי הא אין חוששין לצרה ולא לשד, מ"מ סברא זו אמיתית, דיותר יש לסמוך כשידענו שאדם שם מכשלא ידענו. אלא שמשום הסכנה אין חוששין אפילו בלא ידענו וא"כ הוי מעשה לסתור, אלא כדאמרן דבת קול דהכא לאו היינו בת קול דעלמא אלא שם מושאל, כן נ"ל, וכעין זה יש לפרש בסוף פרק בני העיר במסכת מגילה 'מנין שמשתמשין בבת קול' וכו', ופי' רש"י 'קול שאינו מצוי היא ובת קול באה אליו', אפשר לומר לפי שאינו מצוי הוי סימנא ו'בת קול' קרינא ליה, שהרי כתבו תוספות בשם ירושלמי דמשום סימנא שרי ולא הוה ניחוש.
- בספר חמרא וחיי (סנהדרין, ליקוט ראשונים בסוף הספר) כתב בשם הרא"ש שלכן נקרא 'בת קול' לפי ש"הוא יוצא במידה, ואין כל אדם שומעו אלא הראוי לשומעו". וביאר המהר"צ חיות (סנהדרין יא.) ש'בת' הוא לשון מידה.
- רבי צדוק הכהן בספרו דובר צדק למד ביאור סוגיית הגמ' במגילה כפשוטו, ש'משתמשין בבת קול' היינו ממש כמבואר בסנהדרין ש'היו משתמשין בבת קול'. וביאר לפי זה שבשונה מנבואה הבאה מלעילא בבחינת 'פנים בפנים', הרי שבת קול היא בבחינת 'ואזניך תשמענה דבר מאחריך' - כדבר הנמסר כלאחר יד ולא מיד ליד, ואין מסירה ברורה מנותן למקבל, באופן שאין הדבר ברור לשומע ששמע דברים אלו מה' המדבר אמו.
לעיון נוסף[עריכה]
- חדש על ה(מ)דף (מגילה לב).
- ↑ שמעו קול צועקת פלוני מת ולא ראו אדם בצלמו (רש"י ד"ה על פי).
- ↑ אם בלבו להתחיל דבר ושמע קול או 'הין' או 'לאו', הולך אחריו ואין כאן משום ניחוש (רש"י ד"ה משתמשין).
- ↑ קול שאינו מצוי הוא ובת קול באה אליו (רש"י ד"ה קל).
- ↑ דאמר 'הין, הין' או 'לאו, לאו', שנכפל ב' פעמים (רש"י ד"ה והוא).
- ↑ עי' כוזרי (מאמר ג סימן עג): "בת קול אשר נתלוותה להם בבית שני - דרגה למטה מן החזון והדיבור".
- ↑ ובבבלי (חולין צה:): רבי יוחנן בדיק בינוקא (דשייל ליה פסוק לי פסוקיך. רש"י ד"ה בינוקא. ועי' מהר"צ חיות (סנהדרין יא.) שגם זה מיקרי הילוך אחר שמיעת בת קול. ועי' בדברי רבי צדוק הכהן בספרו דובר צדק) וכו', תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה (בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה. רש"י ד"ה בית), אף על פי שאין נחש (שאסור לנחש ולסמוך על הנחש. רש"י ד"ה אע"פ), יש סימן (סימנא בעלמא הוי מיהא דאי מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה, סימן הוא שהולך ומצליח, ואי לא, אל ירגיל לצאת יותר מדאי, שיש לחוש שלא יצליח. רש"י ד"ה יש סימן) וכו'.
- ↑ וכעין זה ביאר רב סעדיה גאון[השלם מקור] שקול בת קול הוא כקורא בין ההרים והקול נענה לו מבין שברי ההרים והמערות שבלסעים. ולשון בת, שאין שומעים הקול ממש אלא את שכנגדרו, שנראה ההר כעונה כנגד אדם הקורא.
- ↑ בהגהות רצ"ה מברלין (יבמות קכב.) הקשה על דבריו שהרי הנידון שם הוא לענין פסק הלכה, שכיון ש'לא בשמים היא' לכן אף שבת קול מורה ואומרת 'הלכה כרבי אליעזר' - 'אין משגיחין בבת קול'. משא"כ כאן שהנידון הוא להשיא אשה על פי עדות ה'בת קול' שבעלה מת, מנין שאין משגיחין בבת קול אף בכה"ג. ומי גרע מאמירת עכו"ם ועד אחד, שסומכים על דבריהם להשיא אשה.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |