ערך/ברכה על הכשר מצוה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ברכה על הכשר מצוה

ברכה על הכשר מצוה

לירושלמי (פ"ט מברכות ה"ג) מברכין על עשיית סוכה לולב ציצית תפילין ומזוזה, אולם הבבלי (מנחות מב:) מזכיר את אותם מצוות ומסיק שמברכין רק על גמר מצוה, והיינו שאין מברכין על הכשר מצוה. ורוב ככל הראשונים פסקו כבבלי שאין לברך על הכנת המצוות - עי' רמב"ם (פי"א מברכות ה"ח) ורא"ש בסוכה (פ"ד ס"ס ג') והשלמה וריטב"א (שם) ומאירי (שם ד"ה בתלמוד) והטור (סי' תרמא) וכל בו (ס"ס עא, ס"ס עב, סי' פז, סי' צח) ורוקח (ס"ס רכ) ויראים (ס"ס תא, סי' תכב) ותניא רבתי (סי' פד) ורבינו פרץ בהג' לסמ"ק (סי' צג סק"א), וכ"נ כונת התוס' (סוכה שם ד"ה העושה) ורבינו פרץ שם.

רבינו פרץ (שם) למד שאין מברכין על עשיית סוכה מכך שהברייתא בסוכה (מו.) הזכירה רק לברכת שהחיינו בשעת עשיית הסוכה. ובשו"ת מהר"ח או"ז (סי' קצה) למד מהברייתא בסוכה הנ"ל לברך שהחיינו על עשיית ציצית.

והערוך (ערך צץ) והמנהיג (הל' סוכה) והרוקח (הל' סוכות) כתבו דלהירושלמי בכל המצוות מברכין על עשייתן ולא רק אותם שהזכיר. ובספר 'ברכות יעקב' כתב דלר"ת בס' הישר (תשו' סי' מח) מברכין אליבא דירושלמי אפילו על הכנת פתילות לנר שבת ונר חנוכה!

ביאור מחלוקת הבבלי והירושלמי

מחלוקת הנזכרת אפשר לפרשה בכמה אופנים:

• מהרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' נא) ושו"ת הרשב"ש (סי' שלד) וביאוה"ל (סי' תרנו) נראה דלהבבלי אין כלל מצוה בהכש"מ ומש"ה אין מברכין, משא"כ להירושלמי איכא מצוה ולכך מברכין.

• להפוסקים שיש מצוה בעשיית סוכה ערך סוכה על כרחך גם לבבלי יש מצוה בהכשר מצוה אלא שמברכים רק ב"גמר", כמו שמדויקת ההגדרה "גמר מצוה", היינו שקודם לכן כבר נחשבת "התחלת מצוה".

• גם להירושלמי לא מברכין על הכשר מצוה, אלא שסובר שהכשרי מצוה שמנה הם מצוה בפנ"ע מלבד המצוה שבגמר. או אפילו בכל מצוה יש ב' מצוות, אחת בהכנתה ואחת בקיומה. וכך נראה מהכלבו (ס"ס עב) שכתב: "ויש שכתבו שבסוכה אע"פ שבירך על עשייתה [=שהחיינו] מברך על הכוס, דהאי מצוה באפי נפשה והאי מצוה באפי נפשה". ובאור זרוע (ח"א ס"ס תקפג) כתב ד"סברת תלמוד הירושלמי דמשום דמצוה לעשות המצוה לשמה".

ביאור סברת הירושלמי לברך על הכשר מצוה

• דעות הראשונים הנ"ל דמצוה לעשות המצוה לשמה.

• בהעמק שאלה (קסט סק"א, ח"ג עמ' שטז) כתב דבאותם מצוות שהזכיר הירושלמי נאמרו בתורה ציוויים גם על הכנתם ולכן אפשר לברך עליהם "אשר קדשנו וצוונו". וכך יש ללמוד מרבינו מנוח (פי"א מברכות ה"ט) ורבינו יהודה ב"ר קלונימוס בערכי תנאים ואמוראים (ח"ב עמ' תק) שכתבו דגבי סוכה אזהר רחמנא "תעשה לך" וילפינן לולב מסוכה, ומהר"ח או"ז (סי' קצה) כ"כ גבי ציצית. וכ"כ הרר"א וואלקין זצ"ל בסביב ליראיו שעל ס' יראים "כיון דיליף מקרא חיוב הוא".

• בפר"ח (תקפה ס"ב) ובית דוד (או"ח תיז) ביארו דע"כ כשחייבה התורה על עיקר המצוה ממילא חייבה בהכנתם. והמאירי (ברכות ח: ד"ה כל) למד כן מאכילת ערב יוה"כ: "כל העושה דבר על דעת שבסיבת אותו דבר תתקיים מצוה הרהו כמי שעשה מצוה". וראה בערך הכשר מצוה.

ונראה להביא ראיה לדרך זו מדברי הגמ' לענין שופר "רחמנא אמר תיקעו", והרי המצוה היא לשמוע קול שופר א"כ היכן אמר רחמנא "תיקעו", אלא ש"מ כנ"ל דמכיון שא"א לשמיעה בלא תקיעה ע"כ ד"רחמנא אמר תיקעו".

ובעל רגל ישרה (אורייתא ח"י, חנוכה עמ' לב) הביא ראיה לנידון זה מנדרים (מב:) דהנודר הנאה מחבירו בשביעית אוכל מפירות הנוטות ולא ירד לשדהו ללקוט - שמא ישהה שם, אלמא דלולי זה היה מותר לו ליכנס בשדה ההיא דכניסה לצורך הפקר ג"כ שרי דהכשר אכילה כאכילה. ועוד מדקיי"ל מכש"מ שא"א בערש"ק דוחה ש"ק כמילה. [אך גבי זה י"ל דהתם משום דאלת"ה תדחה המילה עצמה].

מעבר לתחילת הדף