ערך/אסרו חג

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אסרו חג

מקור

בגמרא סוכה (מה:) אמרו: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר 'אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח'. וברש"י (בפירושו השני) ביאר שהכוונה ליום שאחר החג. ולשון 'אסרו' משמעו חיבור וקשירה לאגודה אחת, ו'בעבותים' הוא לשון בהמות עבות ושמנות, שירבה באכילה ושתיה כדרך שמרבה בחג ובזה נחשב לו כמקריב קרבן ונותן דמיו 'עד קרנות המזבח'.

בירושלמי (ע"ז פ"א סוה"א) קורא לאסרו חג 'בריה דמועדא [- בן המועד]'.

טעמים

בערוך השולחן (סימן תכט סק"ה) ביאר ששלמי החג שהובאו ביום האחרון של החג נמצא זמן אכילתם גם ביום שאחרי, ולכך שמחת החג ממשיכה אף ביום שאחריו מחמת קדושת קרבנותיו הנאכלים גם באותו יום.

בשדי חמד (כללים, מערכת א) ביאר שהטעם לאסרו חג בארץ ישראל הוא כדי שיחגגו ישראל שבארץ ישראל יחד עם בני חו"ל את יום טוב שני של גלויות.

במנורת המאור (לר"י אנקווה) כתב שני טעמים למנהג האכילה והשתיה באסרו חג, כדי שלא יראה עצמו כאילו קץ בהוצאה שהוציא במועד. וכדי להאסר ולהיקשר אל המועד בעבותות אהבה ולא ילך לו מיד.

הלכותיו

כתב הרמ"א (סימן תכט ס"ב): ונוהגים להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג, והוא אסרו חג. ויש הסוברים שיש מצוה לאכול בשר ביום זה (ביאורים ומוספים דרשו 26).

ובמשנה ברורה כתב שנהגו שלא להתענות באסרו חג. וכן אין אומרים בו תחנון כמבואר בירושלמי שם.

רבי חיים פלאג'י (מועד לכל חי סימן כה אות מח) כתב בשם החיד"א שעל כל אדם להתאמץ ביום זה ביראת שמים ובלימוד תורה לשמה כי הוא תחילת השנה וסימן טוב לכל השנה.

בשו"ת תורה לשמה (סימן קמ) כתב: ואם התגרים וכל בעלי חנויות ובעלי מלאכות יוצאים זה לחנותו וזה למלאכתו ולובשים בגדי חול ואוכלים כשאר ימות החול, במה נעשה איסור וקשר לחג וכו' הלא בתפילה לא יש הפרש. ומה הקשר, אם לא ינהוג בו האדם כמו חול המועד ללבוש בגדי שבת ולמנוע עצמו מן מקח וממכר וממלאכה שאינה דבר האבד.

מעבר לתחילת הדף