ערך/אין למדין מקודם מתן תורה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אין למדין מקודם מתן תורה

מקומות שלמדים

• יבמות (סד.) יליף דין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, מאברהם.
• זבחים (צז:) יליף דעולה טעונה סכין, מאברהם דכתיב 'ויקח את המאכלת לשחוט', ויצחק עולה הוה דכתיב 'ויעלהו שם לעולה'.
• פסחים (ו.) לענין שואלין ודורשין קודם הפסח, כתב הפנ"י בדעת רבנן שלא דרשו קראי דרשב"ג שם כיון דאין למדים מקודם מתן תורה, ואם כן לרשב"ג מצינו שלמדים.
• יבמות (מב.) דין הבנחת ג' חדשים.
• שבועות (לח:) דשבועה בעי אנקוטי חפצא.
• בבא קמא (ק.) למדים דין חזקה מאברהם.
• חולין (טז.) דין שחיטה בתלוש.
• פסחים (ד.) דין זריזין מקדימין למצוות.
• ברכות (יח.) כל זמן שמוטל עליו לקוברו כמוטל לפניו דמי.
• ברכות (כו:) תפלות אבות תקנום.
• בבא בתרא (סט:) ילפינן הדין האמור במשנה (שם סח:) המוכר את השדה לא מכר את החרוב כו' מאברהם.
• בבא קמא (ס:) רעב בעיר פזר רגלך.
• ערכין (טז:) שלא ישנה אדם מאכסניא שלו.
• בראשית רבה (פרשה נח) דין מי שמתו מוטל לפניו מאברהם.

מתי למדין מקודם מתן תורה

• הבית האוצר (כלל א אות ד) כתב שאם ננקוט שציווי ה' לאבות או לישראל בפסח מצרים חשיב התחלת מתן תורה, אם כן שפיר יש ללמוד מאז את דיני התורה ולא חשיב לימוד מקודם מתן תורה. ועל פי זה יישב לימודי הבבלי מאברהם. וכן דעת רשב"ג לענין שואלים ודורשים קודם הפסח, שסבירא ליה שמפסח מצרים על כל פנים חשיב התחלת מתן תורה.
• כאשר נעשה הדבר לצורך העתיד להיות אחר מתן תורה, אפשר ללמוד ממנו. ובזה יישב מה שלומדים דין חזקה מאברהם, מאחר שאברהם עשה כן לצורך בניו שיבואו לארץ אחר מתן תורה.
• ענייני הנהגה אפשר ללמוד אף מקודם מתן תורה. ובזה יישב דברי הגמרא בערכין ובבא קמא דילפינן שלא ישנה אדם מאכסניא שלו ושיפזר רגליו כאשר רעב בעיר.
• כשהתקנה מעיקרה היתה עבור הדורות הבאים, אפשר ללמוד ממנה אף שהיתה קודם מתן תורה. ובזה יישב הא דילפינן תפלות מתפלת האבות, שקבלה היה לחכמים שלא רק התפללו האבות תפלות אלו אלא תקנו כן בפירוש לזרעם אחריהם ולדורות הבאים.

שונות

מהר"צ חיות (ברכות יג.) כתב בדעת הרמב"ם שלא העתיק המבואר בגמרא שם שכל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו ועשה, לפי שאזיל לשיטתו (פירוש המשנה, חולין, סו"פ גיד הנשה)^{[השלם מקור]} דס"ל כדעת הירושלמי (מועד קטן פ"ג)^{[השלם מקור]} שעיקר תורת אבות אינם עלינו לחוב רק ממה שאסרה התורה עלינו בסיני בשעת קבלת התורה, ולכן עשה ולאו זה שנאמרו קודם מתן תורה אינם לחוב עלינו עתה. וציין שם לשו"ת מקום שמואל (סימן כב) שתלה ענין זה במחלוקת התנאים אם גיד הנשה בסיני נאמר או במקומו נאמר. וכן ציין לדברי הערוך (ערך שחר) על דברי הגמרא ביומא (כח:) ואנן מאברהם ניקום ונגמר, דהיינו דתורת אבות אינה עלינו לחוב.

מעבר לתחילת הדף