ערוך לנר/ראש השנה/לה/א
בגמרא כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר. בזה יש ב' פירושים כמו שהביא רש"י דלפי' רבותיו קאי על מלכיות זכרונות ושופרות ולפי' עצמו קאי אפסוקי מוסף והרמב"ם בהל' תפלה הביא על פסוקי מוסף ובה' שופר הביא כן על פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות דאם לא אמרם אלא אמר ככתוב בתורתך יצא והלח"מ הקשה היאך מזכי שטרא לבי תרי והי"ת כתב דהרמב"ם מפרש דעל שניהם קאי רק שהקשה למה במלכיות זכרונות שופרות צריך לומר עכ"פ פסוק א' של תורה ובמוספים ל"צ אמנם העיקר קושיא על פי' זה הוא מה שהקשה רש"י הרי גם לריב"נ צ"ל עכ"פ אחד אחד מכולן ולכן הפי' העיקר כמו שהביא הרמב"ן פירוש הגאונים דאם אמר תחת פסוק שבתורה ובתורתך כתוב לאמר ותחת פסוק של כתובים ובדברי קדשך כתוב לאמר ותחת פסוק של נביאים ככתוב בדברי נביאיך יצא כאלו אמר פסוקים של תורה כתובים ונביאים והרשב"א הביא ג"כ פירוש זה אלא שהקשה עליו הרי ריב"נ רק בדיעבד קאמר דיצא באחד אחד אבל לכתחלה עשרה צריך ותירץ דכל שאינו בקי הרי זה כדיעבד אלא שהקשה הרי ר"ג ורבנן בבקי פליגי והניח בצ"ע ולא הבנתי הרי קאמר אילימא משום דנפישי קראי (א"כ הכל אינם בקיאים) האמר ר"ח א"ר וכו' הרי דלענין שאינו בקי בפסוקים איירי ושפיר הוי כדעבד:
שם לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות. לפ"ז לא פליגי ר"ג ורבנן אלא אם ש"ץ מוציא עם שבשדות הבקיאים דאינו בקי גם לרבנן מוציא בין בשדה בין בעיר ובקי בעיר גם לר"ג אינו מוציא אכן לפי"ז יש לתמוה מה הקשו רבנן לר"ג בברייתא דלעיל לדבריך למה ציבור מתפללים בלחש הרי הבקיאים גם לר"ג צריכים להתפלל וכבר הרגישו המפרשים בזה ולענ"ד יש לומר דרש"י כתב על למה ציבור מתפללים בלחש ומה בעי בזה ולענ"ד בזה רצה לתרץ קושיא זו דהכי הקשו חכמים לר"ג בשלמא לדידן דאין ש"ץ מוציא רק לאינו בקי א"ש דהציבור הבקיאים מתפללים בלחש שהיא תפלה לבקיאים וש"ץ מתפלל בשביל אינם בקיאים אבל לדידך דהש"ץ מתפלל גם לבקיאים שבשדות עם אינם בקיאים א"כ למה מתפללים ציבור הבקיאים בלחש דהשתא יש חילוק בין תפלת הבקיאים עצמם דקצת מתפללים בלחש וקצת ע"י ש"ץ יתפללו כולם עם הש"ץ בקול דהשתא אין אגודה אגודה בתפלתם ועל זה השיב שמתפללים בלחש כדי שיסדר ש"ץ את תפלתו:
שם אבל בעיר לא. זה סיום המסכתא ומתחלת באחד בניסן ר"ה למלכים ומפרש בגמרא מ"ט מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים מה יציאת מצרים מניסן מנינן אף מלכות שלמה ושם (דף ח') אמרינן כי חוק לישראל הוא מלמד שישראל נכנסין תחלה לדין ויליף מלעשות משפט עבדו ומשפט עמו דמלך וציבור מלך נכנס תחלה ובזה א"ש דאתקש מלכות שלמה ליצ"מ דישראל בכלל הם בגדר מלך נגד האומות שהם כציבור וכן כתב רש"י בויגש ע"פ המדרש בעשו כתיב את כל נפשות ביתו לשון רבים וביעקב כתיב כל הנפש לבית יעקב משום דישראל נאחדים כאלו הם גוף אחד ובזה יש ליתן טעם איך ש"ץ מוציא עם שבשדות דפיו כפיהם ומחשבתו כמחשבתם דהם כנפש אחד עם כל אחד מישראל וראיה לזה שהרי אחד בניסן ר"ה למלכים דאתקש מלכות שלמה ליצ"מ מפני דביצ"מ נעשו ישראל גוי אחד להקב"ה כמו מלך ובזה נעוץ סוף המסכת לתחלתה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |