רש"י/ראש השנה/לה/א
כי סליק רבי אבא מימי. שהפליג בספינה לים וחזר:
בברכות של ר"ה. לקמן מפרש מ"ש הני:
מאן מודים. לו בברכות של ר"ה ויוה"כ ר"מ:
והלכה מכלל דפליגי. דקאמר ר' יוחנן הלכה כרבן [גמליאל] בהך[1] דמשמע מכלל דעמדו במחלוקתן:
רבנן. שאר החכמים חוץ מר"מ:
אילימא משום דנפישי קראי. דאיכא דמוספי ר"ה ור"ח ומלכיות וזכרונות ושופרות:
כיון שאמר ובתורתך כתוב. כלומר כיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך:
אין צריך. לומר מקראות המוספין:
אלא משום דאוושי. שהרי כאן תשע וארוכות ומטעות דאין הכל בקיאין בהן ורבותי מפרשין להא דרב חננאל במלכיות וזכרונות ושופרות וקשיא לי הא דלא כרבנן ולא כר' יוחנן בן נורי דתנן (לעיל דף לב.) אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו':
ושל פרקים. מועדות:
מתלתין לתלתין. שהיה מחזר תלמודו כל שלשים יום:
פוטר היה כו'. שש"צ מוציאם:
אינן בכלל ברכה. ואע"פ שעם שבשדות בכלל ברכה הני דמצו למיתי קמי כהנים ויפנו כהנים אליהם ויברכום והם לא באו אינן בכלל ברכה:
אבל דעיר לא. משום דלא אניסי ויכולין להסדיר תפלתן:
- ↑ כרבן גמליאל בהך שמעתין דמשמע (הגהות הב"ח).