ערוך לנר/ראש השנה/כ/ב

ערוך לנר ראש השנה כ ב

דף כ' ע"ב

בגמרא ותמני סרי מעתיקא. הבעה"מ ביאר כל הסוגיא עפ"י חכמת התכונה המסכמת עם הידוע כעת לחכמי התכונה והפ"י העיד שמצא סעד לדבריו בספר הזהר בכמה מקומות. ובעניי לא מצאתי סעד לדעתו רק במקום אחד בזהר פ' ויקרא בפסוק אם זבח שלמים קרבנו דאיתא שם (דף י') ובספרא דרב המנונא סבא פריש יתיר דהא כל ישובא מתגלגל בעיגולא ככדור אילן לתתא ואילן לעילא וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משינוייא דאוירא כפום כל אתר ואתר וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא ועל דא אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין לאילין יממא ולאילין לילא ואית אתר דכולהא יממא ולא אישתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא וכו' ע"ש. והבעל המאור קרא לצד שכנגד ירושלים שהוא טבור הארץ טבור הים. וע"פ הזוהר שידע כבר שיש יישוב גם למטה לא צריך זה שגם שם יש טבור הארץ ביישובה אלא שירושלים הוא העליון:

שם מערב עד ערב. עיין מה שכתבתי בזה בספרי ע"ל בסוכה (דף מ"א):

שם דילמא חסרוה לאב. ק"ק דילמא להא לא חיישינן מטעם ספיקא דילמא לא חסרוה לאב ואת"ל חסרוה דילמא לא חסרו לאלול וי"ל דא"כ גם לשתסר לא ניחוש דהוי ספק ספיקא איפכא דילמא חסרוה לאב ואת"ל לא חסרוה דילמא חסרו לאלול אע"כ דלא אמרינן ס"ס בכה"ג כיון דהוי ס"ס דסתרי אהדדי וכמו שכתבו התוס' בנדה (דף ל') ועיין מה שכתבתי בספרי ע"ל שם:

שם ברש"י ד"ה כי סליק. אין מאיימין שהרי הכל ראו. מזה משמע דהטעם הוא משום מחזי כשיקרא וקשה שהרי לקמן ילפי ר"י ור"ל מקרא אלמא דמדאורייתא הוא שוב א"ע ראיתי שכן הקשה גם בט"א והניח בקושיא ועוד הקשה אי טעמא משום רינון העם מ"ט דר"ל אליבא דרבא דאם נראה קודם לילה מקדשין האיכא רינון כיון דראו הישנה בתחלת הלילה וגם קושיא זו הניח בצ"ע. ולענ"ד שיטת רש"י כך היא דודאי כל היכא דמאיימין על העדים בין לקדשן בין לעברן מקדשים שלא עפ"י מולד הלבנה דא"כ למה מאיימין ואפילו הכי נתנה התורה רשות לקדש דכתיב אשר תקראו אותם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אילו דבקריאת ב"ד תלה הכתוב כדאמרינן לקמן (ס"פ ב') ולכן כשראו ב"ד צורך לעבר או לקדש עשו כן נגד דרכי המולד והותר לאיים על העדים שיהיה נראה עכ"פ בעיני העולם כאלו עפ"י דרכי המולד קדשו אבל במקום שנראה לכל שעפ"י דין תורה ודרכי המולד אי אפשר לקדש בזה לא רצו חכמים להתיר לאיים על העדים ולכן אם עפ"י דין תורה היה מותר לקדש אעפ"י שאין לילה ויום מן החדש אז היה מותר לאיים על העדים שיעידו שידעו הכל שלא עשו ב"ד שלא כדין אבל אחר דילפינן מקרא דבעינן לילה ויום מן החדש א"כ כשיקדשו ב"ד למחר ע"פ איום העדים ידעו הכל שזהו כנגד דין תורה בזה לא התירו לאיים ולכן לר"ל אליבא דרבא דלא בעינן רק חצות לילה מן החדש מותר לאיים על העדים לומר שנראה הלבנה ויקדשוהו וליכא בזה משום רינון כיון שידעו הכל שב"ד שקדש לא עשו נגד דין תורה דרינון לא שייך רק בשידעו הכל שעפ"י דין תורה אי אפשר לקדש באותו עת שקדש הב"ד:

שם בתוספת ד"ה חצות. וזהו תימא ממאי דקרא קפיד. כבר העיר הפ"י די"ל דטעם דרש"י כיון דהב"ד שבירושלים מקדשין לכן הכל תלוי בהם אמנם בלא זה נלע"ד ליישב קושיא זו מדברי רש"י עצמו שכתב לקמן (דף כ"ה) ד"ה זיל לעין טב וז"ל דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט וסלק תלונותם מעלי עכ"ל הרי דס"ל דרינון העם לא שייך אלא במקום שמקדשין אותו אבל שלא באותו מקום אפילו קרוב למקום שראו כמו עין טב שע"כ לא היה רחוק ממקום שראו רק כמהלך יום א' או פחות מ"מ לא חיישינן לרינון וא"כ כש"כ שלא שייך רינון במקום קידוש בא"י במה שראו אותה בבבל בתחלת הלילה וכפי מה שביארתי דעת רש"י לעיל אעפ"י שבעינן יום ולילה מן החדש הוא מן התורה מ"מ במקום דליכא רינון לא חיישינן לזה וכמו שנראה גם מדברי רש"י לקמן (שם) לכן לא חיישינן רק לרינון שבמקום קידוש בא"י ולא במה שראו אותה בבבל כיון ששם לא מקדשים לא חיישינן לרינון כמו שקידש ר"ח בעין טב ולא חשש במה שראו אותה בטבריא:

שם בא"ד. ועוד משהלבנה מתחלת להתחסר. גם קושיא זו מתורצת עפ"י רש"י לשיטתו ממה שכתב לקמן (דף כ"ה) ד"ה עדי שקר וז"ל. ונ"ל דעל החדשה העידו וכו' וע"ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבוא עכ"ל. הרי שר"ג החליט שאפשר שיראה הירח החדש בשחרית בתחלה וגם ריב"נ לא החליט שעדי שקר הם רק שלדעתו אי אפשר שממהרת הלבנה לרוץ בי"ב שעות ממזרח למערב אבל שאי אפשר שתראה חדשה בשחרית לא קאמר הרי שידעו שאפשר הליכת הלבנה בדרך אחר ממה שידוע לנו וא"כ אין תימה ג"כ שתראה הישנה בתחלת הלילה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף