ערוך לנר/יבמות/קא/א

ערוך לנר יבמות קא א

דף ק"א ע"א

בגמרא וחזר וקלל זה. יש להסתפק כיון דבמקלל או"א חייב אפילו שלא בפניהם ואפילו לאחר מיתה אי מחייב בקלל או"א סתם או לא מחייב עד שיזכיר שמה, והנה ממה דיליף בחולין (דף י"א) ממכה או"א דאזלינן בתר רובא משום דאל"כ דלמא לאו אביו הוא ולא יליף כן ממקלל או"א אין להביא ראי' דחייב גם בקלל סתם ולכך אין להוכיח ממקלל דאזלינן בתר רובא די"ל דלעולם ממקלל ג"כ הוי מצי למילף דגם במקלל לא חייב עד שיזכיר שם אביו והא דיליף ממכה משום דמוקדם בפסוק למקלל וגם מדקתני הכא קלל וה וחור וקלל זה אין ראי' דצריך להזכיר שמם דאל"כ איך משכחת כן דהא כשאמר סתם אביו יש אביו בכלל בכל מקום שהוא די"ל דזה ודאי איירי כשהזכיר שמם אבל הא דבבת אחת י"ל דאיירי באמת בכה"ג שאמר אביו סתם אלא דמכ"מ מסוגין לא משמע כן מדמפרש טעמא דרבי יהודה דפטר בבת אחת משום דיש בו שותפות והא לפ"ז משכחת בת אחת דלית בו שותפות כגון שאמר אביו סתם אע"כ דבכה"ג לא מחייב, אכן אכתי צ"ע דאפשר דבת אחת דקתני ת"ק ור' יהודה הוא דומיא דזה אחר זה דע"כ איירי בהזכיר שם אביו וכן איירי בבת אחת שהזכיר שם שניהם ולכן פוטר ר"י מטעם שותפות אבל בהזכיר אביו סתם ולא שמו אפשר דחשיב מקלל ובהאי גוונא גם ר"י מודה דחייב, ולכאורה יש לפשוט ספק זה מדברי רש"י שפי' (ד"ה בבת אחת) שחבטן במקל בבת א' ולמה הוצרך לכך ולא פי' שחבל בזה ובזה תוך כדי דבור של התראה דבלא"ה בחבטן במקל קשה למצוא כן דהא אהכאה בלא חבורה לא מתחייב כדאמרינן (ר"פ אילו הן הנחנקין) והרי בכה"ג משכחת בפשיטות אע"כ צ"ל דרש"י ס"ל דכה"ג לא מקרי התראת ודאי כיון דאכתי איכא ספק על איזה משניהן חייב אף שהי' תוך כ"ד ולכן לא מתחייב אלא בכה"ג שמתרין בו לא תכה הכאה זו דאתה מתחייב על הכאה זו וא"כ גם במקלל אם מקלל בבת אחת את שמות שניהם אכתי הוי התראת ספק על איזה שם בא לו החיוב וע"כ לא משכחת רק בשקלל אביו סתם וא"כ ע"כ מקרי בזה מקלל, אכן לפ"ז כש"כ שיקשה אטעם דר"י הא בזה ליכא שותפות ועיין במכות (דף ט"ז) ששם באמת לא פירש רש"י כמו הכא רק דבת אחת מקרי תוך כדי דבור:

שוב הי' נ"ל לפשוט הספק ממה שפסק הרמב"ם ה' ממרים (פ' ה') דשתוקי חייב על אמו ולא על אביו ע"ש ומדקאמר אינו נסקל נראה בפי' דגם אקללה אינו חייב משום דלא ידעינן מי אביו ואי ס"ד דחייב אקלל אביו סתם למה לא יתחייב גם שתוקי אע"כ יהי' מוכח דלא חייב רק במזכיר שם אביו, אבל באמת גם על ראי' זו יש להשיב די"ל דזה מיירי בהזכיר שם אביו ע"פ הגדת אמו כמו שמשמע מלשון הרמב"ם דכתב אע"פ שנבדקה אמו וכו' אבל בהזכיר אביו סתם י"ל דבאמת חייב, ואדרבא בזה יתיושב מה שקשה על הרמב"ם דפסק (שם) דגר אף שנולד בקדושה לא חייב לא על אביו ולא על אמו דכל שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו והרי יקשה למה שתוקי חיוב על אמו והכס"מ נדחק בזה ע"ש, אבל לפי דברינו א"ש דבאמת גם שתוקי חייב על אביו בקלל סתם ולא הזכיר שמו, ואכן לדינא צ"ע שראיתי ברא"ה בספר החינוך שכתב ג"כ כדברי הכס"מ לחלק בין גר ובין שתוקי ומדלא כתב כדברינו משמע דס"ל דלעולם אינו חייב עד שיזכיר שם אביו ואף דגם אי נימא דבקלל סתם חייב אי אפשר לחייב שתוקי דשמא אביו נכרי או אינו עושה מעשה עמו מכ"מ משכחת לפ"ז דחייב שתוקי כגון בעשרה כהנים עומדים ובעל א' מהם דהולד שתוקי כדאמרינן לעיל וידענו דממנ"פ אביו ישראל כשר הוא ולדינא צ"ע בכל זה:

ר"י אומר פטור בב"א. הא דלא קאמר רי"א אף בבת אחת פטור י"ל דהא אמרינן במכות (דף ט"ז) דאיכא חד תנא דס"ל לר"י התראת ספק שמי' התראה וא"כ י"ל דהיינו הך תנא דהכא וס"ל דמחייב ר"י בזא"ז ורק בב"א פוטר:

ובהכי יש ליישב ג"כ מה שדייקו התוספות למה קתני בתחלה זה אחר זה ואח"כ בבא א' דהוי זו וא"צ אומר זו ולא קתני בת אחת תחלה דהוי לא זו אף זו, ולפ"ז א"ש דגם השתא הוי לא זו אף זו לא בלבד בזא"ז חייב משום דה"ס שמה התראה אלא אפילו בב"א שיש כאן שותפות ג"כ חייב:

להאי בית אב ומדחו לי'. ק"ק דלמא חלק א' בלחם הפנים קאמר דנתחלק בשבת לכל בני המשמר בשוה כדאמרינן (סוף סוכה) וכל כהן קבל חלקו כדאמרינן בפסחים (ג':) ועיין מה שכתבתי לקמן:

ברש"י ד"ה כל משמר. חלוק לששה בתי אבות. הברטנורא בתענית (פ"ד) כתב דחלוק לז' בתי אבות לז' ימי השבת ורש"י גופא וגם הריטב"א כתבו כן בתענית (ט"ו:) ע"ש וכן הוא שם בתוספתא אבל בפסחים (דף נ"ז) פי' כמו הכא לו' בתי אבות וכן אמרינן בהדיא במנחות (דף ק"ז) ע"ש, ונראה דפליגי בזה התוספתא וחזקי' במנחות:

בתוספות ד"ה עולה. דבני משמרה קאי. עיין מש"כ לעיל יישוב לזה, והנה הרמב"ם (פ"ז מהל' כלי מקדש) כתב דמ"ע הוא שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים לענין עבודה וחלוק ע"ש ומשמע מזה דמי שעובד בשאר ימות השנה במשמר שאינו שלו עובר בע' דמלבד ממכריו על האבות, ולפ"ן לק"מ קושית התוספות דאיכא ספק איסור לעבוד, אכן לפ"ז יקשה היאך מתרץ משום פגם משפחה וכי משום זה מותר לו לעבור על ספק ע' אע"כ מוכח לכאורה דליכא ע' אבל צריך טעם למה לא חשבינן מלבד ממכריו ג"כ מצות ע' עכ"פ לגבי הא שלא לכוף לאנשי משמר וכן מדכתיב ובא בכל אות נפשו דדרשינן שקרבן שלו מותר לכהן להקריב במשמר שאינו שלו ג"כ הוי לאו הבא מכלל ע' שלא להקריב קרבן של אחר במשמר שאינו שלו:

בד"ה ואם היו. חלק א' פשיטא. לפי הגירסא שהביא רש"י שם חלק אחד ס"ד וכפי מה שפירשתי לעיל גירסא זו לא יקשה הכא כן דהכא שפיר שייך חלק, אכן גם לפי גירסת התוספות אפשר לתרץ קושיתם ע"פ מה שהקשתי לעיל מאי פריך דלמא בלחם הפנים איירי, וי"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתה כיון דבסוכה (נ"ה.) מוכח דמה שהכהן חולק בקרבן הוא מטעם עבודה כדכתיב לכהן המקריב אותה לו תהי' חוץ מלחם הפנים שאינו מטעם עבודה שאין בו עבודה למשמר של שבוע זו ע"ש והרי במתניתן משמע מדלא מחלק בין ב' משמרות למשמר א' רק לענין חולק משמע דלענין עבודה איירי במשמר א' כמו בב' משמרות שעולה בעל כרחו שהמשפחות של ב' בתי אבות כופין אותו לכבוד משום פגמם ולכן לא קשה מאי קמ"ל דחולק חלק א' די"ל דטובא קמ"ל כיון שאינו עובד רק בעל כרחו החילוק הוא מטעם עבודה ה"א דלא מחלקינן לי' ח קו כיון שלא הי' רוצה לעבוד אין לו לקבל מטעם עבודה להכי קמ"ל דאעפ"כ אחר שעבד אפילו בעל כרחו חולק, ולכן מתורץ מה שהקשינו דלמא בלחם הפנים קאי דהשתא י"ל דע"כ הוכיח דלא בהני קמיירי דאל"כ מאי קמ"ל פשיטא שנוטל חלקו כיון דכל הכהנים לא נטלו מטעם עבודה הרי שלא נחלק מחמת עבודה וא"כ לא נגרע הוא מהם ולכן אתי שפיר:

פרק שנים עשר
דף ק"א ע"א

במתניתן חלצה בגדול. לא ידעתי למה חלק בבא זו לעצמה ולא תני הך דגדול וקטן עם הג' דרישא כיון דבכולם חליצה כשרה בדיעבד ובשלמא הנך דרישא הוצרך למיתני לבד כיון שמחלק בהם בין מקים שכשרה למקום שפסולה אבל הני הוי מצי למיתני בחד בבא, ואפשר משום דהדיוקים אינם שוים דברישא הדיוק הא סנדל שלו חולץ לכתחלה ובסיפא הדיוק הא אין יכול להלוך בו חליצה פסולה:

בגמרא דיינין ל"ל. בירושלמי מקשה ג"כ הכי ומשני לכתחלה בעינן דיינים ובשעת הדחק גם בהדיוטות סגי, ונ"ל דש"ס דילן וירושלמי פליגי בהנך ב' שיטות שהביא הירושלמי שם אי בעינן שידעו להקרות דלהך ברייתא דאפילו אין יודעין לקרות הרי לא שייך כתי' ש"ס שלנו ואליבי' דהך שיטה אזיל התירוץ דירושלמי, אבל ראיתי להרמב"ם בפי' המשניות שכתב כש"ס שלנו וכירושלמי דלכתחלה בעינן דיינים ובשעת הדחק אפילו הדיוטות ובלבד שידעו לקרות וזה צ"ע דמנ"ל כן:

ברש"י ד"ה מן הארכובה. שנחתך רגלו. הוצרך לפרש כן דבנחתך רגלו איירי ולא בקשר למעלה מן הארכובה באדם שלם כמו שפירשו הרמב"ם והברטנורא משום דקשיא לי' מהא דאמימר לקמן (ק"ג.) דהאי מאן דמסגי על ליחתא דכרעי וכמו שפי' שם, ועיין ברא"ש שם שתלי בפלוגתת הראשונים:

בתוספות ד"ה מצות. אם הקרו יפה. לולא דבריהם הי' אפשר לומר לפי מה דאמרינן לקמן (ק"ו:) האי מאן דמקרי גט חליצה וכו' ע"ש דמשמע דצריך להקרות דוקא ואפשר לומר דהיינו מדאמרינן (בבכורים פרק ג') דהתקינו שיהו מקרין פרשת בכורים למי שיודע ולמי שאינו יודע ופי' שם הר"מ והר"ש מהירושלמי דאסמכוה אקרא דכתיב וענית ואין עניי' אלא מפי אחרים וא"כ ה"נ דכתיב וענתה ואמרה צריך להקרות לה מפי אחרים דהיינו ודאי ע"פ הזקנים שחולצת לפניהם ולכן לא בעינן רק שיודעין להקרות אבל שאר דיני חליצה די אם ידע היבם החולץ בעצמו ויכול לחלוץ אף כשאין הדיינים יודעים, שוב ראיתי שגם המפרש בירושלמי דפרק זו כתב כעין זה:

בד"ה ואין ב"ד. איכא פלוגתא אי בעינן בכל כחו. כן כתבו ג"כ בפסחים (פ"ט.) אכן לא מצאתי בשום מקום פלוגתא זו רק דבחגיגה (ט"ז:) מוכיח רמי ב"ח ממתניתן דסמיכה בכל כחו בעינן וליכא מאן דפליג וכן בזבחים (ל"ג.) קאמר הש"ס בפשיטות כן ואי רצו לומר דמדהוצרך לידוק כן משמע שיש לטעות ג"כ אפכא א"כ הוי מצי למימר ג"כ דשייך פלוגתא אי סמיכה מן הצדדים דהוצרך ג"כ לידוק שם בחגיגה ממתניתן וכן שלא יהא דבר חוצץ דמוכיח במנחות (צ"ג:) מברייתא גם בזה שייך פלוגתא בין ב"ד, שוב ראיתי בשער המלך בהל' מעה"ק שהקשה כן והאריך ע"ש, ולולא דברי התוספות אפשר לומר דשייך פלוגתא בסמיכה דלפי המבואר בסנהדרין (דף י"ג) פליגי ר"י ור"ש אי בעינן לסמיכה ג' או ה' ותלי זה בפלוגתא אי גמרינן גז"ש דראש ראש מעולה, או י"ל ג"כ דשייך פלוגתא זו אי בעינן על ממש או על בסמוך דפליגי תנאי בזה במנחות (דף צ"ח) ובסוטה (דף ל"ז) ולכן אם יאמר האחד דבעי ד' לסמיכה יכריעו השנים וכן שייך לר' יהודה ה' מטעם זה אם יאמרו שנים דסגי בב' וב' יאמרו דצריך ה' דיכריע להם האחד דבכל צד איכא קולא דלמ"ד בג' סגי אי אפשר לסמוך בה' דב' היתרים עושים עבודה בקדשים כיון דסמיכה בכל כחו בעינן:

בד"ה זקני. אדלעיל קאי. ליישב דעת רש"י י"ל דבשלמא התם ליכא למימר דהיינו הני דלעיל דבתחלה כתיב ונקרב ב"ה אל האלקים ושוב כתיב עד האלקים יבא דבר שניהם וכיון דכבר כתיב ונקרב דהיינו שבועה איך שייך שוב עד האלקים יבא הרי כבר נשבע אלא ע"כ דקרא כתיב לרבויי' דיין אחר והא דכתיב שוב אשר ירשיעון אלקים בזה ג"כ לא אמרינן דאדלעיל קאי כיון דכתיב בלא הא הוי כמו זקני דהכא אבל הכא דקרא סדר החליצה קפריט שייך שפיר לומר דזקנים דסיפא הם אותם דלעיל, והא דלא ניחא לי' לרש"י לפרש דלכך לא חשיב לדרשא רק ב' פעמים זקנים דזקנים קמא לגופא צריך דרבי יהודה ס"ל כמ"ד בסנהדרין (ג':) דאין דורשין תחלות. דרש"י לשיטתו קאי דגם שם לא מפרש דצריך לגופא אלא דלדרשא צריך למידרש מומחים מה שלא שייך הכא אבל מכ"מ להתוספות דכתבו שם דגם בלא שצריך לדרשא ג"כ לא דרש תחלות הוי מצי לפרש גם הכא כן וכן משמע אלשון הגמרא דקאמר ורבי יהודה זקני שנים זקנים שנים והשתא לפי' רש"י ור"י דזקנים קמא דרש ובתרא לא דרש הל"ל זקנים שנים זקני שנים:

ועוד יש ליתן טעם ולתרץ קושית רש"י הא דלא דרש זקנים בתרא דבשלמא ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים וכן וקראו לו זקני עירו יש לפרש דקאי למנין הדיינים משום דכתיב בסדר שעדיין לא התחיל דין החליצה אבל ונגשה וגו' לעיני הזקנים אין לפרש דכתיב משום מנין כיון דכבר התחיל לפרט הסדר דואמר לא חפצתי לקחתה דכי ס"ד דאח"כ יוסיפו הדיינים אע"כ דהזקנים בתרא הני דלעיל הם אבל בהנך דהאלקים דסנהדרין לא שייך זה דהתם לא קחשיב סדר וכנ"ל:

בא"ד. ולהכי כתיב לעיני הזקנים. עיין בתוספות הרא"ש שהקשה דאכתי הזקנים קמא ל"ל דמהזקנים בתרא ידעינן שנים אף דלא מיותר לדרשא דגם אי הוי כתיב לעיניהם ג"כ הוי ידעינן שנים כמו מוקראו דלקמן, ולא זכיתי להבין דעתו דהא לקמן לא מרבינן מוקראו אלא אי מיותר הוא דהא מתרץ לקמן משום דלאו מיותר הוא לא דרשינן מיני' וכן מוכח בסנהדרין (י"ג:) לענין וסמכו דלא דרשינן שנים מיני' אלא אי מיותר הוא והא הכא לא מיותר דצריך לעיניהם לגופא שהרוק יהי' נראה לעיני הדיינים או שלא יהיו סומין ולכן שפיר צריך הזקנים קמא:

בד"ה מבעיא לי'. דכתיב השערה דמשמע סנהדרין. א"ל דלא לכתוב השערה ולא צריך זקני די"ל דאצטריך השערה להא דדרשינן לקמן מיני' דצריכי דייני למיקבע דוכתא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף