ערוך לנר/יבמות/מד/ב

ערוך לנר יבמות מד ב

דף מ"ד ע"ב

בגמרא היא תועבה כתיב. עיין במהרש"א שהקשה דע"כ חד מהנך פרכות ליתא ותירץ בדוחק, ולפענ"ד א"ש לפמש"כ התוספות לעיל (ט"ו.) דלר' יהושע אצטריך היא תועבה דס"ד דטומאה כתיב בה כעריות אף דק"ו לאו ק"ו הוא ע"ש א"כ ה"נ קאמר הכי הק"ו לאו ק"ו דיש לפרוך שכן היא עצמה מתחללת ואפילו תימא מטומאה כתיב בה כעריות הולד פגום מכ"מ היא תועבה כתיב ואפילו אם נחשוב זה לדוחק לומר כן דדוקא אליבא דר' יהושע כתבו התוספות לעיל כן כיון דהוא ס"ל דאין ממזר מח"כ א"כ שפיר י"ל דמכח טומאה כתיב בה כעריות הולד פגום לכהונה דוקא אבל הכא דאליבי' דר"ש התימני קאי איך שייך לומר מכח דטומאה כתיב בה כעריות הולד פגום דא"כ אפילו ממזר ליהוי כמו מעריות מכ"מ יש לפרש פי' הגמרא ע"פ מה שתירצו התוספות בנדה (ע') עוד אקושיתם ל"ל לר' יהושע היא תועבה דס"ד דילפינן דהיא עצמה מתחללת מאלמנה ולכו"ע ע"ש וא"כ ה"נ ה"ק אק"ו יש לפרוך שכן היא עצמה מתחללת ואפילו תימא דר"ש ברבי ג"כ כר' יהודה ס"ל וחשיב גם מ"ג מתחללת מכ"מ היא תועבה כתיב:

הא כדאיתא והא כדאיתא. א"ל דקרי לי' מאי קרי לי' כיון דע"כ לר"ע ג"כ צריך לומר כן די"ל דבשלמא לר"ע הי' סובר המקשן דהוי שפיר דומה פסול דידה לפסול דולד דהיא פסולה כל פסול דשייך גבה להיות נפסלת דהיינו לכהונה דוקא וולדה פסול ג"כ כל פסול דשייך גבי' דהיינו אפילו לקהל אבל בהיא כשרה דרבנן דצריך לפרש, היא כשרה לכל, וולדה כשר למקצת דהיינו לקהל דוקא בזה לא הוי דומה היא לולדה כלל ולכן לא הוי ס"ד לומר הא כדאיתא והא כדאיתא, אבל מכ"מ מייתי שפיר ה"נ מסתברא כיון דעכ"פ גם לר"ע לא דמי שפיר היא פסולה לולדה פסול, ודע שאין להקשות לפמש"כ רש"י לקמן (דף מ"ט) דלמ"ד אליבי' דר"ע דבעי ח"ל דשאר ממחזיר גרושתו אין הולד ממזר א"כ מאי פריך האמר ר"ע הולד ממזר דלמא הך ברייתא ס"ל כהך תנא אליבי' דר"ע דבעי ח"ל דשאר דז"א דא"כ יקשה למה היא וולדה פסולין לכהונה דמ"ש ר"ע ומ"ש רבנן:

בתוספות ד"ה היא כשרה. כדמסיק היינו לתרומה. עיין בתוספות הרא"ש שכתב בשם ר"ח דאפי' לתרומה ג"כ מתחללת ור"מ מפרש טעמי' דאף דמשום לאיש זר ליכא מכ"מ אסורה בתרומה משום דטומאה כתיב בה כעריות, אכן ק"ל מאי פריך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת ופי' רש"י משא"כ במ"ג דלכהונה בלא"ה מחוללת ולתרומה באמת כשירה הא שפיר מתחללת לתרומה לשיטת ר"ח, וי"ל דהא דפריך הכי לר"ש ברבי הוא דפריך דהוא ע"כ לא ס"ל הך דרשא דטומאה כתיב בה כעריות כיון דהוא ע"כ לא דריש היא תועבה ואין בני' תועבין כדאמרינן בגמרא א"כ ל"ל הק"ו דבנה פגום תיפוק לי' ג"כ מטומאה וכמו שכתבו התוספות לר' יהושע לעיל (דף ט"ו) אע"כ דלא דריש לשון טומאה לכך ולכן גם הק"ו ליתא דאיכא למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אבל ר"ח כתב לדיון דשפיר י"ל דמכח טומאה דכתיב בה מתחללת לתרומה:

ובהכי א"ש ג"כ מה שהביא עוד בתוספות הרא"ש תי' ממהר"ם אקושית התוספות ל"ל לר"ע היא תועבה ותירץ הוא דאצטריך לסוטה דמודה ר"ע שאין הולד ממזר, ולכאורה תירוץ זה תמו' הוא דגם לסוטה למאי אצטריך אי נימא לצרתה דכיון שקדושין תופסין בה א"כ שפיר משכחת צרה גבה זה אינו דהא צרת סוטה אמרינן לעיל (דף י"א) דאסורה משום דטומאה כתיב בה כעריות ואפילו מחליצה פטורה לשיטת רש"י והתוספות שם ובודאי ר"ע לא יפלוג על זה ואי לענין בנים אכתי יקשה ל"ל קרא מהיכי תיתי לפסול אי מק"ו הא איכא למיפרך שכן היא עצמה מתחללת תאמר בסוטה שבלא"ה מתחללת משעה שזינתה בין לכהונה בין לתרומה כמו דיליף ר"ע גופא מקרא בסוטה (כ"ט.), אבל לפ"ז א"ש דה"א לפסול לבנים משום טומאה כתוב בה כעריות ולכך צריך קרא לר"ע:

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשו התוספות בנדה (דף ע') דאיך שייך ספק אי אמרינן פירכא או לא, ולפ"ז א"ש דהספק הוא אי נימא מכח טומאה כתיב בה דאסורה בתרומה וא"כ הפירכא לאו פירכא היא או לא ובמה דפליגי הכא ר"ע ור"ש ברבי:

ובהכי א"ש ג"כ מה שהקש' בשער המלך (הל' א"ב) אשיטת ר"ח והרא"ש הנ"ל דמאי פריך לקמן (דף ס"ט) ואימא לבטלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו ופי' רש"י שם אלמה תניא הכא היא כשרה והרי לשיטת ר"ח לא קאי היא כשרה אמ"ג א"כ מאי פריך דלמא באמת קאי לאיש זר אמ"ג והניח בצ"ע, ולפ"ז א"ש די"ל דקדייק מברייתא דאנשי אלכסנדריא ששאלו אי אמרינן ק"ו או הפירכא דהיא עצמה מתחללת והיינו שספקם הי' אי אמרינן דטומאה כתיב בה כעריות או דלמא כיון דאיתעקר איתעקר ואי נימא דלאיש זר אמ"ג קאי א"כ פשיטא דלא שייך פירכא דמה לאלמנה שכן מתחללת דהא היא ג"כ מחוללת וא"כ יקשה במה נסתפקו וכקושית התוספות בנדה אע"כ דפשיטא להם דלאיש זר לא קאי אמ"ג ואהא פריך שפיר מנ"ל לומר כן:

בא"ד. דלכהן אסורה דגרושה היא. מכאן ק"ל אמה שכתב רש"י לקמן (ס"ט.) בד"ה ואימא נבעלה לפסול לה וז"ל ואוקימנא לכהונה וכש"כ לתרומה דמזה משמע דהיא כשירה לענין כהונה איירי והרי על זה ק' מה שהקשו התוספות כאן דבלא"ה אסורה לכהונה משום גרושה, וא"ע ראיתי שגם המהרש"א שם הרגיש בזה, ונ"ל דהנה גם כאן אמה דאמר ר"ט היא פסולה תי רש"י לכהן דזונה ה"א וגם בזה י"ל הא לכהן בלא"ה פסולה משוה גרושה וחלוצה ואף דהכא יש לדחוק דמה שפירש לכהן הוא לענין קרובת חלוצתו מכ"מ יותר נ"ל דרש"י מפרש דמה דקאמר ר"ע היא פסולה הוא משום זונה ואף דבלא"ה פסולה מטעם גרושה מכ"מ איכא נפקותא לענין שלוקה ב' משום גרושה ומשום זונה וכעין מש"כ התוס' לקמן (ד"ה הכא נמי) וכן כתבי ג"כ לקמן (פ"ה:) וא"כ מה דאמרו רבנן היא כשירה היא נגד מה דאמר ר"ע היא פסולה דהיינו דכשירה משום זונה אבל משום גרושה באמת י"ל דפסולה לכהונה, ובזה א"ש מש"כ רש"י לקמן (דף ס"ט):

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשו התוספות דמנ"ל לר"ע דמחזיר גרושתו פסולה לתרומה דלפי' רש"י דקאי היא פסולה אכהונה י"ל דלתרומה באמת כשרה ומתורץ בזה קושית התוספות גם לשיטת הרבינו שלמה מדרויש שהביאו התוספות בקידושין דף ע"ה) דלדידי' לא שייך רה שתרצו התוספות כאן ע"ש:

בא"ד. דאין קדושין תופסין בח"ל אליבא דר"ע. כבר כתבתי לעיל מה שתירץ בתוספו' הרא"ש דר"ע מוקי היא תועבה לסוטה אכן זה שייך דוקא אליבי' דרבנן דר"י בן כיפר דמוקי קרא דאחרי אשר הוטמאה לעיל (י"א:) ללאו לסוטה שנסתרה וא"כ קאי היא תועבה אסוטה ג"כ אבל לריב"כ דלא כתיב שצה כלל בהאי קרא לא שייך זה וא"כ ר"ע ע"כ כרבנן דריב"כ ס"ל:

ובזה א"ש מה שהקשה רש"י לקמן (פ"ה: בד"ה סוטה ודאי) וז"ל וא' קשיא הא נמי ה"ל ח"ל לרבנן וכו' ע"ש, ולכאורה מאי קושיא דלמא ר"ע כריב"כ ס"ל ורבנן דריב"כ כרבנן דר"ע וא"כ לתרווייהו ל"ק, אבל לפ"ז א"ש דר"ע ע"כ כרבנן דריב"כ ס"ל כדכתבנו:

בד"ה הכא נמי משמע הכא דזונה פסולה לתרומה. כבר כתבתי לעיל (ס"פ ד' אחין) ממה ששייך לזה ועוד אכתוב לקמן (דף ס"ח) בעז"ה:

בא"ד. דקאמר אלימא מקמא דתשתי זונה היא. הא דלא הוכיחו בקיצור ממתניתן דקתני ואלו אסורות לאכול בתרומה הרי דזונה פסולה לתרומה משום די"ל דהתם אין הטעם משום זונה אלא משום ונטמאה דכתיב בה לפוסלה מתרומה כדאמר לן בסוטה (דף כ"ט) אבל מלשון הגמרא דקאמר מקמי' דתשתי זונה היא משמע דמטעם זונה ג"כ פסולה לתרומה ואף דבזה הי' אפשר לומר דמה דקאמר זונה היא הוא לשון סוטה וכדאמר ר"א לקמן (דף ס"א) דסתם סוטה שמה זונה מכ"מ מסוגיא דסוטה (כ"ט.) מוכח בפי' דזונה פסולה לתרומה אפילו בלא קרא דונטמאה ע"ש:

בא"ד. משמע שאי אפשר להיות בה אלא ביאת זנות לא לאו דמלקות. הנך ג' תיבות לא לאו דמלקות אין להם שחר ובדפוסים ישנים באמת ליתא, ואפשר דהתוספות כוונו בזה לומר דמח"ל לחוד לא הוי זונה רק מהנך דלא תפסו בהו קדושין וכמש"כ גם לקמן (ס"א.) ונגד דעת הרמב"ם וכמו שמשמע גם דעת רש"י (שם) דמכל חייבי לאווין הוי זונה ועיין במש"כ המהרש"ל בזה:

בא"ד. דאצטריך לאו דזונה דלקי תרתי. ק"ל דאיך אפשר לומר כן דאזונה חייב שתים הא אמרינן בקדושין (ע"ז.) זינתה ונתחללה ונתארמלה ונתגרשה אינו חייב אלא אחת ע"ש ואמאי לא מחייב עכ"פ שתים משום זונה, ובלא"ה י"ל ג"כ מנ"ל דלקי אק"ו ג"כ אחר דכתיב קרא דזונה לא יקחו נימא אדרבא מדכתיב קרא גלי רחמנא דלא נילף בק"ו דאל"כ קרא ל"ל, ואפשר דכוונת התוספות במה שכתבו דלקי תרתי לומר כיון דבלאו דזונה לא יקחו נכללת גם הזונה שלוקה אם בא עלי' כהן והיא מזידה כדאמרינן לקמן (פ"ד:) לא יקחו ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש וא"כ אי לאו קרא דזונה לא יקחו אלא הי' אתיא מלקות דידה מלאו דכי תהי' לאיש זר א"כ אם בהתראה אחת נבעלת לכהן ואכלה תרומה אינה חייבת אלא א' כיון דליכא אלא חד לאו וכדאמרינן (ריש פרק ג' דמכות) גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משום שם א' בלבד אבל השתא דאיכא ב' לאווין אאכילת תרומה לחוד ואביאת כהן לחוד חייבת ב' מלקות, אכן בתוספות הרא"ש באמת לא הביא תירוץ זה רק תירוץ שני דהתוספות, וע"פ דברינו ק"ל אעיקר קושית התוס' דמאי קושיא ל"ל לאו דזונה הא אצטריך משום מלקות דידי' דמק"ו מתרומה לא ידעינן רק דהיא מוזהרת עליו כמו דמוזהרת לאכול בתרומה:

בא"ד. א"נ משום גיורת ומשוחררת. פי' דהיא פסולה ג"כ משום זונה אף בלא נבעלה לפסול כדאמרינן לקמן (ס"א ) וע"ש בתוספות וא"כ אי לאו קרא דזונה לא יקחו לא הי' שייך לילף מפסול תרומה שלה דזה גופא לא היינו יודעים שלא תהא מותרת לנשא לכהן ולאכול בתרומה אבל השתא דכתיב זונה לפסול אותה לנשא לכהן ממילא אסורה ג"כ בתרומה דהא אי אפשר לה להנשא לכהן ולאכול בתרומה על ידו ותרומה דבי נשא לא שייך גבה ואם תנשא נעשית חללה ונפסלת ג"כ לתרומה והכי אמרינן לקמן (ע"ד:) דגיורת ומשוחררת לאו בנות מיכל תרומה ננהו ועיין מה שכתבתי שם:

בא"ד. דהוי בכלל לאיש זר אפילו לא הוי זונה. עיין במהרש"א מ"ב שהקשה בזה הרי שפיר הוי זונה כיון דלא תפסי בה קדושין, ולענ"ד התוספות דייקו דהל"ל כיון דממזר הוי זונה הוי אבל מדיליף פסיל באה מק"ו משמע דלא שם זונה גרים לפסול, וביישוב קושית התוספות נ"ל לומר ע"פ מה שהקשו בקדושין שם (דף ע"ה:) דר"י אדר"י ותירצו בשם הר"ש מקוצי דדוקא לר"ע דס"ל בכל מקום אין קדושין תופסין בח"ל וא"כ כי תהי' לאיש זר כי תבעל משמע פריך שפיר אלמנה וגרושה ל"ל דהוי נוע"ב ג"כ בכלל כי תהי' כמו שאר ח"ל אבל לר"י דס"ל קדושין תופסין בח"ל וכי תהי' משמע דהנך דאית בהו הוי' שפיר צריך אלמנה וגרושה לנו"ע ע"ש, ולפ"ז הכא נמי מש"כ התוספות דרק מטעם דאסרה הכתוב מטעם זונה הוא דהוי חייבי כריתות בכלל לאיש זר אשר על זה הקשו מסוגיא דקדושין מהא דפריך השתא ממזר הוי סברא זו לא שייך רק לדידן דסבירא לן קדושין תופסין בח"ל וא"כ כי תהי' משמע הנך דאית בהו הוי' למעוטי נו"ע והוי ממעטינן ג"כ ח"כ אי לאו דאסורים משום זונה אבל לר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בח"ל וכי תהי' כי תבעל משמע א"כ הוי ח"כ בכלל לאיש זר כמו ח"ל ולא מטעם דאקרו זונה אלא במשמעות דכי תהיה לאיש זר הוין כמו ח"ל ג"כ שהרי למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל ליכא חלוק בין ח"כ לח"ל כלל ולכן התם דרצה לומר דר' ישמעאל כר"ע ס"ל דאין קתבח"ל פריך שפיר ל"ל קרא השתא ממזר הוי מפסל בביאתו מבעיא:

בא"ד. להכי פסולה כחללה. ואף דלפי מה דמשמע מדעת הרמב"ם (פ"ו מהל' תרומות) פסול חללה גופא מכי תהי' לאיש זר נפקא מכ"מ מדעת רש"י בקדושין (ע"ד:) נראה שפסול חללה הוא כיון שנתחללה מקדושתה הרי היא כזרה והיא בכלל לאו דוכל זר לא יאכל קדש וכן היא דעת הר"י דכאן ועל זה הקשו התוספות דלפ"ז צריך לישב מה דפריך לקמן ואימא נבעלה לפסול לה ח"כ דהרי בח"כ בלא"ה פסולה מטעם זונה דפסולה כמו חללה ואף די"ל לעבור עליו בשני לאווין כמו שתירצו התוספות גופא לעיל מכ"מ יותר טוב לאוקמי' בחייבי לאווין דליכא איסור אחרינא מלאוקמי בח"כ לעבור עליו בב' לאוין דכל היכא דאיכא כא למידרש לא מוקמינן בלאווי יתירי כדאמרינן בפסחים (דף כ"ד) אבל מכ"מ אפשר לומר דלא הקשו כן רק לר"י לשיטתו שפירש לקמן (דף ס"ח) ואימא ח"כ דדלמא אח"כ לחוד קאי אבל לפי הי"מ שהביא רש"י שם דהקושיא אימא ח"כ נמי לק"מ דשפיר י"ל דמשום זונה ג"כ הוי ועיין מש"כ שם:

בד"ה עשאה זונה. ולר"ע משום דגלי לן קרא. בזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספות בקדושין {{ממ|[[תוספות/קידושין/סז/ב#מנא|ס"ז:פפ}} ד"ה מנא ע"ש כיון דלפי דבריהם רק אחר דגלי קרא דאין קדושין תופסין ושיש ממזר תלי הא בהא וא"כ פריך שפיר היא גופא מנ"ל שאין קדושין תופסין בח"כ, ולפ"ז שפיר י"ל דקושית הגמרא הוא לדידן דיש ממזר מח"כ ולא נצרך למה שנדחקו בתוספות שקושית הגמרא היא לר' יהושע שלא אליבי' דהלכתא, אכן לתי' התוספות שם דהקושיא לר' יהושע מתורץ מה שהקשו התוספות לקמן וא"ת בקידושין וכו' דהא התם לר"י קאי דלדידי' לא תלי ממזרת בתפיסת קדושין:

בא"ד. אבל קצת קשה דבפרק קמא דתמורה. ע"ש בתוספות דתמורה דלפי מש"כ שם דמיתורא דלמד דלא יחלל קדייק דקדושין תופסין מתורץ קושיא זו, גם י"ל לתרץ קושיתם לפמש"כ רש"י בתמורה (ו':) וז"ל ונ"ב דמצינו למימר בשינוי קונה וכו' אלא הכי תימא אנא דאמרי כמ"ד שינוי לא קני וכו' ע"ש, ולפ"ז רבא מודה דסתם מתניתן דהגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזילה דלא כוותי' דהך מתניתן ע"כ סבר אי עביד מהני רק דהוא סבר כר' יונתן דס"ל בב"ק (ס"ז.) לחד לישנא דמשלם הכלים משום דשנוי לא קני דאי עביד לא מהני וא"כ אין קושיא לר' יהושע די"ל דסבר ג"כ אי עביד מהני כסתם משנה דהגוזל וא"ל דלימא זה לאיכא בינייהו בין אביי ורבא שם כמו שאמר שינוי קונה איכא בינייהו, ז"א דהש"ס רצה למצוא נפקותא לדידן וזה אין נפקותא לדידן כיון דלא פסקינן כר' יהושע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף