מפתח/יבמות/מד/ב
הכל מודים במחזיר גרושתו שהולד פגום לכהונה. וה"ה לשאר חייבי לאוין. קר"א. ועי' מהרש"א. ועי' בתוד"ה הכל, בע"א.
הכל מודים היינו לאו ר' יהושע, דלדידיה כשירה לכהונה [כדלעיל ט"ו: וכן בנדה ס"ט:]. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א.
ק"ו מאלמנה מה אלמנה וכו'. באלמנה לכה"ג איכא פסול חללות, גם מחמת שהאם נפסלת והולד הולך אחר הפגום וגם מחמת הביאת עבירה, ובמחזיר גרושתו רק מחמת הביאת עבירה. שיעורי ר' דוד. ועי' קוה"ע סימן מ"ד סק"ז, [יעויין שם דהפסול חללות הוא רק מחמת פסול האם ולא משום הביאת עבירה וכ"מ במאירי קידושין ס"ו:, ועי' רמב"ם איסו"ב פי"ח ה"א]. ועי' חי' ר' שמואל סימן י' אות ה'. ועי' להלן ד"ה רד"ה שהולד פגום, די"א דגם במחזיר גרושתו פוסל אשתו בביאתו.
מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת. היינו דהפסול חללות הוא משום דהולד פסול מחמת פסול האם שהולך אחר הפגום, משא"כ במחזיר גרושתו. חי' ר' שמואל סימן י' אות ה'. ועי' שיעורי' ר' דוד. ועי' לעיל, וע"ע להלן ד"ה רד"ה שהולד פגום די"א דגם במחזיר גרושתו פוסל אשתו בביאתו.
ק' דא"כ מה הוצרך ר"י [בנדה ס"ט:] לומר לבני אלכסנדרי' משום היא תועבה וכו' תיפו"ל דאפי' דרשת היא תועבה ואין צרתה וכו', מ"מ הוי ק"ו פריכא. רמב"ן. ריטב"א. ועי' רשב"א.
ר"י בן נורי [לעיל י"ד:] פליג על הך פירכא ומשום דס"ל דאף זו מתחללת, ולא בעי' זר אצלה מעיקרא. רמב"ן בדעת רש"י שם, והרמב"ן עצמו דחה זה, עיי"ש היטב. ועי' רשב"א.
ועוד היא תועבה וכו'. קשה דהא ע"כ אחת מהני קושיות אינה, דהא אם הפירכא היא גמורה, למה הוצרך למעט מהיא תועבה שאין בניה תועבים. מהרש"א. קר"א. ועי' ערוך לנר.
רע"א אין לו בה קידושין. ביאור הא דלא תפסי קידושין, אף דבמחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש אינו לוקה וא"כ בשעה שמקדשה אינה בכלל חייבי לאוין. שו"ת אבנ"ז אה"ע סימן רכ"א. ועי' רש"י לקמן מ"ט: ותוס' שם. ועי' גאון צבי קידושין ע"ח. .
והיא כשירה וכו'. קשה להרמב"ם [עי' איסו"ב פי"ח ה"א] דסתם דמחייבי לאוין נעשית זונה ולא כ' חוץ ממחזיר גרושתו, ולכאו' משמע דפסולה. מגיד משנה שם. ועי' מנ"ח מצ' רס"ו אות י"ט.
לשיטת הרמב"ם [שם] מחזיר גרושתו נעשית זונה ופסולה לכהונה, ומ"מ שריא בתרומה, כיון שאינו איש זר, [וכשי' רש"י בד"ה שכן]. מאירי. מנ"ח מצ' רס"ו אות י"ט.
הכל מודים בבא על חייבי כריתות שהולד פגום. ממזר בן כהן, אי הוי כהן ומותר לאכול בתרומה ואסור בטומאת מת, או"ד אינו כהן כלל. שו"ת עונג יו"ט סימן ק"כ. ועי' שו"ת הרשב"א סימן אלף ר"א, [יעויין שם דהולד פגום לכהונה כמבואר הכא, ואסור בתרומה, ועיי"ש בעונג יו"ט, שכ' דיתכן דזה רק לר"י דס"ל דאין הולד ממזר, משא"כ לרבנן]. ועי' מנ"ח מצ' רס"ד אות י"א, [יעויין שם דהוא כהן]. ורוב האחרונים פשיט"ל דאסור בתרומה, דרישה אה"ע סימן ז' אות ז'. ב"ח שם ד"ה איזהו. חלקת מחוקק שם סקכ"ד. בית שמואל שם סקל"ז, ויעויין שם דכ"נ מהמגיד משנה, ושכ"כ בבית מאיר. אבנ"מ סימן קע"ד סק"א. נתיבות לשבת אה"ע סימן ז' סקי"ט. ערוך לנר נ"ג: ד"ה בא"ד נמי, בדעת רש"י. וכ"כ המאירי קידושין ע"ז:, ועי' שו"ע שם סי"ד, דאינו חלל, וכ"כ הרמב"ם איסו"ב פי"ט ה"ה.
רד"ה שהולד פגום, ואם ילדה בת פסולה לכהונה כחללה. אבל ילדה בן, בת הבן כשירה לכהונה. שו"ת אבנ"ז אה"ע סימן ט"ז. וע"ע רש"י לקמן מ"ה. ד"ה שבנה פגום.
קשה לרש"י דכיון דילפינן מק"ו מאלמנה לכה"ג, נפסול בת הבן וכמו באלמנה לכה"ג שבנה חלל ובתו פסולה. שו"ת אבנ"ז שם. קוה"ע סימן מ"ד אות ז'.
יש לחלק דפסול כהונה שייך בזכר וע"כ בת הבן ג"כ פסולה, משא"כ בפסול זונה דזה ל"ש בזכר כלל. קוה"ע שם. ועי' שיעורי ר' דוד בגדר פסול חללות. ועי' חי' הגרש"ר סימן י' אות ה'.
י"א דאה"נ דגם לרש"י בת הבן פסולה, כיון דילפינן מק"ו מאלמנה לכה"ג שבת בנה פסולה. רמב"ן מ"ה. ד"ה וכולהו. והו' ברשב"א לקמן שם [ויעויין שם שנחלק על הרמב"ן, דא"א לפרש כן ברש"י, עיי"ש במו"מ בזה], ריטב"א שם ד"ה והא, ומאירי ד"ה וגוי. רא"ה [הו' בריטב"א קידושין ס"ח:]. מהרש"א ד"ה א"ל. תשו' משכנות יעקב אה"ע סימן ב'. ועי' בשו"ת אבנ"ז שם, [יעויין שם דדעת הרמב"ן היא דעת יחיד, ושכ"כ בעצי ארזים].
אי לדעת הרמב"ן [הנ"ל] פוסל גם אשתו בביאתו, [או"ד אין חללים אלא מפסולי כהונה]. שו"ת חת"ס ח"ד אה"ע ב' סימן קכ"ה ד"ה ועתה נחזה. ועי' ביאור הגר"א אה"ע סימן ז' סקנ"ו.
רד"ה והיא פסולה לכהן דזונה היא. קשה דהא בלא"ה פסולה משום גרושה. ערוך לנר.
יש לבאר לרש"י, דר"ע סבר דמחזיר גרושתו היא בכלל זונה וחייבין עליה משום ב' לאוין, ולרבנן ליכא רק איסור גרושה. ערוך לנר. ועי' בתוד"ה ה"נ. וע"ע רש"י לקמן ס"ט. ד"ה ואימא.
תוד"ה היא וכו' לתרומה איירי וכו'. י"א דאקרובת חלוצתו קאי אבל מחזיר גרושתו גם לרבנן דאמרי בנה כשר מתחללת לתרומה. תוספות הרא"ש בשם ר"ח, ויעויין שם שהקשה עליו, ועי' להלן.
טעמיה דהר"ח משום דבמחזיר גרושתו טומאה כתיב בה כעריות. תוספות הרא"ש בשם רבינו מאיר. ועי' ערוך לנר.
קשה [להר"ח] דא"כ מאי דחי בגמ' מה לאלמנה לכה"ג שכן מתחללת משא"כ במ"ג, והא להר"ח גם מ"ג מתחללת. ערוך לנר.
קשה לר"ח, דלקמן ס"ט. מקשה ואימא נבעלה לפסול לה במחזיר גרושתו, ויעויין שם ברש"י [ד"ה ואיכא] שביאר הקו', דוהא הכא מבואר שהיא כשירה, ולר"ח הרי הכא מיירי בקרובת חלוצתו. שער המלך איסו"ב פי"ח ה"ג. ועי' ערוך לנר.
לר"ש ברבי צ"ל דאינה מתחללת לתרומה. ערוך לנר עיי"ש.
בא"ד דגרושה היא. ק' מהכא לרש"י לקמן ס"ט. ד"ה ואימא נבעלה. מהרש"א שם. ערוך לנר.
בא"ד וא"ת לר"ע אמאי מיפסלה לתרומה וכו'. לרש"י א"ש דאה"נ מחזיר גרושתו רק פסולה לכהונה אבל מותרת לאכול בתרומה. ערוך לנר.
בא"ד וקצת תימה לר"י דמאי דריש ר"ע מהיא תועבה וכו'. י"ל דמשכח"ל בצרת סוטה דמחזיר גרושתו שהדין שאם קידש ולא בעל אינו לוקה ומשמע דאין לאו במ"ג וא"כ קידושין תופסין בה. גאון צבי קידושין ע"ח. ועי' שו"ת אבנ"ז אה"ע סימן רכ"א.
י"ל דר"ע דריש היא תועבה לסוטה שנסתרה. תוספות הרא"ש בשם רבינו יחיאל הלוי. ועי' בגמ' לקמן מ"ט: דהכל מודים בבא על הסוטה שנסתרה שאין הולד ממזר. ועיי"ש ישרש יעקב. ועי' ב"ש אה"ע סימן ד' סקכ"ה. ועי' בערוך לנר.
אי בני הבא על הסוטה שנסתרה כשירין לכהונה. תוספות הרא"ש בשם רבינו יחיאל הלוי. ישרש יעקב לקמן מ"ט:, ועי' ב"ש אה"ע סימן ד' סקכ"ה.
תוד"ה הכא וכו' והיה נראה לר"י דמכי תהיה לאיש זר וכו'. לפי"ז הנבעלת בין לח"ל ובין לח"כ ואכלה תרומה, לוקה משום מכי תהיה לאיש זר. מנ"ח מצ' רפ"ג אות ב'.
בא"ד וכל חייבי כריתות וכו'. י"א דאדרבה הנבעלת לחייבי לאוין דתפסי בהו קידושין נפסלת מתרומה משום מכי תהיה לאיש זר, אבל הנבעלת לחייבי כריתות או לעכו"ם ולעבד, דלא תפסי בהו קידושין ואינן בני הויה, אינם בכלל, מכי תהיה לאיש זר. רש"י לקמן ס"ט. ד"ה אי הכי, וד"ה עבד כנעני. ועי' מנ"ח מצ' רפ"ג אות ב'. ועי' מאירי. ועי' להלן.
בא"ד הוא דנפק"ל דזונה אסורה בתרומה. עי' להלן משנ"ת בשם המשנה למלך.
בא"ד הביא ר"י דכל הנך דע"י קידושין וכו'. מהתוס' לעיל שם, נראה דדעת ר"י דזונה מיקרי רק מחייבי כריתות שלא ע"י קידושין. מנ"ח מצ' רס"ו אות כ"ג.
לשיטת ר"י הנבעלת לחייבי לאוין אינה נפסלת בתרומה. מרכבת המשנה ח"ב תרומות פ"ז ה"ב. מהרש"א גיטין פ"ט. בתוד"ה בעולה. ועי' להלן, משנ"ת בדעת הראב"ד, דאף שס"ל שהנבעלת לחייבי לאוין אינה זונה מ"מ אסורה בתרומה.
יש סוברין, דהנבעלת בין לחייבי לאוין ובין לחייבי כריתות, לוקה משום מכי תהיה לאיש זר. רמב"ם תרומות פ"ו ה"ז. ועי' מנ"ח מצ' רפ"ג אות א'. ועי' רמב"ם איסו"ב פי"ח ה"א. וראב"ד שם. ועי' רש"י לקמן ס"א. ד"ה ושנבעלה, ובפ' ויקרא כ"א ז'. רמב"ן ויקרא י"ט כ"ט, ולקמן ס"א., ועי' תוס' שם ד"ה שנבעלה.
י"א דאין זונה רק מחייבי כריתות. ראב"ד איסו"ב פי"ח ה"א. תוס' לקמן ס"א. ד"ה שנבעלה. רמב"ן ויקרא י"ט כ"ט, ולקמן ס"א. ועי' מאירי. .
י"א דהנבעלת לאחד מחייבי לאוין הרי זו זונה. רמב"ם שם. רש"י לקמן ס"א. ד"ה ושנבעלה, ובפ' ויקרא כ"א ז'. ועי' רמב"ן ויקרא י"ט כ"ט, ולקמן ס"א. ועי' שו"ע אה"ע סימן ו' אות ה', [יעויין שם דהביא ב' השיטות]. ועי' ח"מ שם.
י"א דגם לשיטת הראב"ד הנבעלת לח"ל נאסרת בתרומה, מכי תהיה לאיש זר, ורק שאינה בכלל זונה. משנה למלך שם. תויו"ט פ"ו מ"ה. חלקת מחוקק אה"ע סימן ו' סק"ט. ב"ש שם סקט"ז. ועי' בשו"ע שם. ועי' לעיל משנ"ת בדעת התוס' דאסורה בתרומה.
קשה להסוברים דלוקה עליה משום זונה, דהא לקמן ס"ח: מבו' דלוקה משום גילוי מילתא עיי"ש, ועי' בסנהד' ע"ו. לרבא דקיי"ל כוותי' אין לוקין על גילוי מילתא. בית שמואל אה"ע סימן ו' סקט"ז. ועי' ביאור הגר"א שם סקכ"ג. ועי' חזון איש אה"ע סימן ט"ו סק"י.
קשה להסוברים דהנבעלת לח"ל הויא זונה, מאי מקשה לקמן ס"ח: מנ"ל דהנבעלת לח"ל נפסלת, ולשיטתם הא פשיטא כיון דהיא זונה. מנ"ח מצ' רס"ח אות י"ט. שער המלך איסו"ב פי"ח ה"ג. ועי' חזון איש אה"ע סימן ט"ו סק"י.
לשיטת הרמב"ם, הא דאיתא בקידושין ע"ז: דאין חללה אלא מאיסור כהונה, י"ל דמ"מ איסור זונה איכא אף שלא מאיסור כהונה. ביאור הגר"א אה"ע סימן ו' סקכ"ג. וכעי"ז בפנ"י קידושין שם.
להסוברים דמח"ל אינה נעשית זונה, א"כ גם הולד אינו פגום, דליכא ק"ו, משום דמה לאלמנה לכה"ג שכן עצמה מתחללת, משא"כ להסוברים דנעשית זונה, א"כ גם הולד פגום. ביאור הגר"א אה"ע סימן ו' סקכ"ג [ויעויין שם מה שביאר בד' הרמב"ם באיסו"ב פי"ט ה"ה דאין הולד פגום, ולכאו' הא סותר, עיי"ש].