ערוך לנר/יבמות/ח/א

ערוך לנר יבמות ח א

דף ח' ע"א

בגמרא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן. ק"ק הא גם אפכא הוי קולא לפטור לשוק בלא חליצה ויבום דאיכא לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ואי משום דהכא יש כרת הא אמרינן לקמן (דף פ"ב) כל דבדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת ע"ש, וי"ל דמכ"מ איסור כרת חמור יותר דהא מהאי טעמא אין ע' דוחה ל"ת שי"ב כרת ול"ת בעלמא דחי:

תא שמע רבי אומר. ק"ק לפמש"כ התוספות לעיל (דף ז') דהק"ו להתיר רציחה בשבת לא שייך רק לר' טרפון א"כ לרבנן דר' טרפון אי דרשי מושבותיכם לאסור מיתת ב"ד בשבת ע"כ מוכח דבעלמא ע' דוחה ל"ת שיש בה כרת וא"כ דלמא רבי כוותייהו ס"ל ולכן שפיר מצריך קרא לערוה גופא ג"כ, ואפילו לפי מה שכתבתי לעיל דגם לרבנן דר' טרפון לא מוכח דע' דוחה ל"ת שיב"כ מדאצטריך מושבותיכם די"ל דדרשי לדרשה דאברים ופדרים מכ"מ אכתי קשה מה מקשה לרבי דדלמא רבי ס"ל כדרשה דר' ישמעאל וא"כ שפיר מוכח דע' דוחה ל"ת שיב"כ, ועוד שהרי התוספות ס"ל לעיל דלכ"ע דרשינן דרשה דמושבותיכם למיתת ב"ד ודרשה דאברים ופדרים ידעינן מדלא כתיב מושבות:

לאסור צרות של עריות. לפ"ז א"ש דנקט צרות קודם עריות אבל לפי ס"ד של המקשן אין לזה טעם:

וחד למישרי צרה שלא במקום מצוה. הרמב"ם (פ"ו מהל' יבום) הביא אהא דאין חייבי כריתות מייבמין וחולצין קרא דולקחה, וכבר העיר הרב המגיד על זה דהא הש"ס מסיק הכא דאערוה ל"צ קרא ע"ש, ומלבד זה קשה עוד דלמה שבק דרשה דעלי' דסתם ברייתא דלעיל ופסק כרבי ועוד כיון דדרש ולקחה לערו' מנ"ל להתיר צרה שלא במקום מצוה, ונ"ל לפי מה דמסקינן בש"ס לקמן דרבי דריש עלי' לגז"ש ולרבנן נפקא דרשא דגז"ש מתורה א' יהי' לכם ולרבי אתיא תורה א' יהי' לכם שלא לחלק בין יחיד לרבים ע"ש, והנה הרמב"ם (פ"א מהל' שגגות) פסק בהא כרבי דתורה א' אתיא שלא לחלק בין יחיד לרבים מהטעם אשר נבאר לקמן ולכן לא מיותר עלי' לדרשא דהכא דצריך לגז"ש, ילפי המבואר בסוגין פליג רבא טל תירוץ איבעית אימא דלעיל דס"ל דהיקשא דר' יונה ג"כ אהיתרא אתיא וכמו שכתבו התוספות ד"ה רבא, וכיון דסתם גמרא פליג ארבא פסק הרמב"ם כסתם גמרא דשפיר מצרכינן קרא אערו' דלא נילף מהיקשא דר' יונה וכיון דעלי' לא שייך לפי פסקו יליף כן מולקחה דרק לרבא אליבי' דרבי מתרץ דאימא צרות של עריות אבל לפי' תי' איבעית אימא אסקינן כפשטות דברייתא דצרות ועריות תרווייהו דוקא, וגם מה שהקשינו מנ"ל להתיר צרה שלא במקום מצוה י"ל דנפקא לי' מויבמה וכמו שכתבו התוספות בסוגין (ע"ב) ד"ה למישרי צרה וא"ל הא הך דרשא מצרכינן לאסור צרה במקום מצוה כדקאמר רבי די"ל דהא הרמב"ם (פ"ו מהל' יבום ה' י"ד) יליף כן מקרא דאשר לא יבנה את בית אחיו וזה הוא מסקנת הש"ס לקמן (ע"ב) בסוגיא דגופא, וא"כ הרמב"ם פסק כולו כרבי, אך הא אכתי ק' לשיטת הרמב"ם קרא דלצרור למאי אתי דלרבי קאמר לקמן דאתיא לכדר"ש והרמב"ם (פ"ז מהל' יבום הל' א') לא פסק כר"ש אלא כרבנן, והי' נ"ל לומר לפי מש"כ התוספות לקמן (ע"ב) ד"ה כל היכי דלרבי אין כרת בצרת ערו' ע"ש ולכאורה קשה דא"כ מנ"ל דרבי דרש לצרור לכדר"ש דלמא אתי לצרת ערו' ולכתוב במקום כרת שתהי' צרת ערו' בכרת וע"כ צ"ל כיון דע"כ ר"ש דרש קרא לכדרבי לכן ניחא להגמרא ג"כ לומר דרבי דרש כר"ש שלא לעשות פלוגתא חדשה אבל הרמב"ם דפסק כרבנן דר"ש וכסתם משנה באמת אתי לדידהו לצרור להורות כרת בצרה וכן פסק גם הרמב"ם אכן זה אינו דלפי מש"כ לקמן ע"כ הרמב"ם לא ס"ל כהתוספות ע"ש ולכן צ"ע:

בתוספות ד"ה תרי איסורי וא"ת ולרב אסי. מזה לכאורה לא קשה שהרי ר' אבין אר"י לקמן (דף י"ב) פליג ארב אסי וס"ל דצרת איילונית מותרת וא"כ י"ל דתירוץ בתרא דהכא אזלי' אליבי' ולרב אסי באמת אמרינן תירוץ קמא דלחומרא מקשינן. אכן באמת זה אינו מועיל דאכתי קשה גם לדידן מצרת אשת אחיו שלא הי בעולמו כמו שכתבו התוספות בסוף תירוצם, אך דלפ"ז ביותר צריך טעם למה הקשו התוספות בתחלה מרב אסי שאין קושיא לדידי' כל כך וכנ"ל ולא הקשו מיד מאשת אחיו שלא הי' בעולמו ונ"ל דמאשת אחיו לכאורה אין קושיא כ"כ דחשיב ג"כ כמו חרי איסורי שהרי היא צרת א"א שלא הי' בעולמו וגם היתה אשת אחיו שהי' בעולמו רק דאי חשיב זה דעכ"פ שם א' הוא כמו ב' איסורי אין הסברא פשוטה ואפשר דתלי קצת בפלוגתא דרבא וסתם גמרא לפי מש"ל התוספות בד"ה רבא אמר ועוד אר"י דיש לחלק וכו' ע"ש, ולכן הקדימו הקושיא מרב אסי שצרת איילונית ודאי לא הוי רק חד איסור מה שאין כן בקושיא מא"א שלא הי' בעולמו שאפשר דמקרי ב' איסורים ולכן רק אחר שכתבו התירוץ על צ"א כתבו דלפ"ז גם מצרת א"א שלא הי' בעולמו לא יקשה אפילו נימא דלא חשיב רק איסור אחד:

בד"ה רבא אמר. ועוד אומר ר"י. מדמתרץ ר"י תירוץ זה אחר תירוצו הראשון משמע דנסתפק בזה אם נימא דרבא לית לי' דעולא וכן נראה בפי' ג"כ מתוספי הרא"ש שיש לו ספק בזה שכתב בתירוץ הראשון דלמא רבא לית לי' דעולא ובתירוץ א"נ כתב דרבא אית לי' דעולא, ולא ידעתי מה ספק יש בזה שהרי בזבחים (דף ל"ב) קאמר רבא בפי' אדרבא אפכא מסתברא דמצורע דאשתרי למאי דאשתרי אשתרי ולמאי דלא אשתרי לא אשתרי, הרי בפי' דלא ס"ל הסברא דהואיל ואשתרי אשתרי, ואולי י"ל דמספקא להו אי רבא מה דקאמר אפכא מסתברא סברא דנפשי' אליבי' דמסקנא קאמר או דלמא ה"ק דלפי הסברא אפכא מסתברא ואעפ"כ מוכח מברייתא דמצורע שחל שמיני דאמרינן כן וא"כ כש"כ דאמרינן כן לענין דחיי', אכן קשה אמה שכתבו התוספות עוד בדבור זה וכי לית לי' לרבא היקשא דר' יונה עכ"ל. למה הוצרכו להקשות מכח מסתמא דלא פליג ולא הביאו סוגיא דלקמן (דף נ"ד) דאית לי' לרבא בפירוש היקשא דר' יונה גבי איבעיא דהעראה בבהמה מהו ע"ש:

בד"ה כי אצטריך. ותימא דהיכי טעי. הנה לכאורה בפשטות יקשה על הגמרא דקאמר משום צרתה הא עכ"פ קאמר' הברייתא בתחלה דעל ערוה אתיא והרי לערו' לא צריך, אכן בזה י"ל כיון דטעמא דרבא דלערו' לא צריך הוא מפני דאין ע' דוחה ל"ת שיש ב"כ ואף דנוכל לומר דהכא גלי קרא דבעלמא דחי כמש"כ התוספות ריש סוגין לעיל (דף ג') מכ"מ כיון דנוכל לאוקמי' לצרתה לא אמרינן נגד הסברא דבעלמא ע' דוחה ל"ת שיש ב"כ. אכן זה דוקא אי יש לן קרא דצרה אסורה אבל אי ליכא קרא א"כ ע"כ אתיא אערו' וזהו מה דקאמר בתחלת הברייתא דקאי על ערו' דהיינו מפשטי' דקרא אמרינן כן מקודם דידעינן מדרשא דלצרור ועל זה קאמר דאין לי אלא היא פי' דגם כשנאמר כן לא ידענו אלא היא אבל אכתי צרתה לא ידעינן ומשיב מקרא דלצרור וממילא כיון דנוכל לאוקמי' אצרתה לא מוקמינן שוב אערו', וזהו מה דקאמר רבא אערו' ל"ל קרא רק אצרה פי' דמתחלה לא נקט הברייתא הקרא רק משום צרה והשתא כיון דקאמר צרתה מניין קודם דאכתי ידענו מדרשא דלצרור א"כ לא ידענו עדיין דיש כרת בצרה ושפיר מצרכינן קרא לאיסור, ומתורץ מה שהקשו התוספות על תירוץ רבא ועל מה דקאמר משום צרתה:

בד"ה ואילו פטורות. מכ"מ תנא פוטרות. לענ"ד תירוצם דחוק דאי אשמעינן איסור צרות גם איסור ערו' צריך להשמיענו שהרי אין הסברא פשוטה כ"כ דאין ע' דוחה ל"ת שיב"כ ששקיל וטרי טובא לעיל דסד"א דדחי, אכן לענ"ד יש ליישב קושיתם כמו שכתבו לעיל דקרא אשמעינן דצרה במקום מצוה אסור ולא אתא רק לדיוקא דשלא במקום מצוה מותר א"כ הך מלתא גופא אשמעינן מתניתן ג"כ דצרות שבמקום מצוה פטורות למען נדייק דשלא במקוה מצוה מותרות וזה אשמעינן במה דנקט לשון פטורות ולא לשון אסורות כדאמרינן לעיל (דף ג'):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף