ערוך השולחן העתיד/זרעים/פט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כשם שתרומה עולה בחולין באחד ומאה כמו כן אם נפלה תרומה טמאה לתוך תרומה טהורה בטלה באחד ומאה וכן אם נפלה לחולין או למעשר או להקדש בטל באחד ומאה ובפחות אינו בטל וזהו ששנינו במשנה ריש פ"ה סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון או למעשר שני או להקדש בין טמאים בין טהורין ירקבו דא"א לכהן לאכלה משום תרומה טמאה והא דלא תנן ידלקו משום דחיישינן דילמא אדמדליק להו אתו בהו לידי תקלה ואתו למיכל מינייהו ואע"ג דגבי שמן טמא אמרינן דמותר להדליקו ולא חיישינן לתקלה דמטילו בכלי מאוס שלא יהא ראוי לאכילה הכא בדבר יבש א"א דלא ממאיס בכלי מאוס ולעשותו לח להכשירו לטומאה אסור [מדברי הרע"ב ותוי"ט]:
(ב) אבל הרמב"ם בפי"ד דין י"א כתב סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או ממעשר ראשון או מע"ש או הקדש בין טמאים בין טהורין הואיל ונדמע הכל כתרומה טמאה שאסורה באכילה לכל והרי הכל אסור לעולם ומניחין אותן עד שירקבו בד"א בדבר שאין דרכו להאכל חי אבל בדבר שדרכו להאכל חי לא יניחן שמא יתקל בהם ויאכל מהם אלא ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה עכ"ל וזהו ממש היפך מהקודם דדיעה הקודמת סוברת דבירקבו ליכא חשש תקלה ובשריפה איכא חשש תקלה והרמב"ם סובר להיפך דבירקבו איכא חשש תקלה ובידליקו ליכא חשש ואע"ג דבגמ' שם מבואר להדיא דבשמן שריפה יש חשש תקלה אך י"ל כמו שאומר שם דרמי לה בכלי מאוס וגם בהך דירקובו י"ל דלא פליגי דודאי אי מניחו כמו שהוא עד שירקובו יש חשש תקלה אבל הדיעה הקודמת תפרש שישליכנה לאשפה ובמקום זבלים עד שירקובו:
(ג) וכוונת הרמב"ם במ"ש ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה כוונתו למה שכתב מקודם פי"ב דין י"ב דפת משליבה לבין העצים ושמן נותנן בכלי מאוס וחטים שולקן בכלי מאוס ע"ש וה"נ כן הוא אע"ג דאינו אלא תערובת תרומה טמאה אמנם מה שחלק בין דבר שדרכו להאכל חי לדבר שאין דרכו להאכל חי יש לדקדק דהא חטים אין דרכן להאכל חי ועכ"ז הצריך לשולקן בכלי מאוס וגמ' מפורשת היא בספ"ק דפסחים ואפשר לומר דחטים בימיהם היה דרכן להאכל חי כמו כרמל וקלי או אפשר דבתערובות הקילו ולא בתרומה טמאה עצמה אך חילוק זה לא נמצא בשום מקום ובירושלמי על משנה זו אומר ובדבר שאין דרכו להבלל אבל דבר שדרכו להבלל שמא ימצא בהן תקלה ע"ש וניכר דלהרמב"ם היתה הגירסא דבר שאין דרכו לאכול [וכן הוא בשנו"א] דגירסא שלפנינו אין בה שום טעם והמפרש נדחק בזה ע"ש [וכ"כ הכ"מ]:
(ד) סאה תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה סאה חולין טמאים תנן התם שימכורו הכל לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה ואי קשיא כיון שפסקנו בתרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין טהורין שירקובו מפני שנעשית הכל כתרומה טמאה וא"כ גם החולין האלו נחשבם כתרומה טמאה כיון שהם כתרומה וירקובו י"ל דלא דמי דבשם הנך חולין נעשו כתרומה לאסור לזרים מכח תרומה טמאה הלכך לכהנים נמי אסירי כדין תרומה טמאה אבל חולין דהכא אין נעשין תרומה אלא מכח תרומה טהורה הלכך שריין לכהנים כתרומה טהורה [רע"ב] ועיקר הענין הוא דהחולין בין שהן טהורין בין שהן טמאין נעשין כתרומה שנתערבה בהן ואם התרומה טמאה גם הן נחשבים טמאים ואם התרומה טהורה גם הם נחשבין כטהורין:
(ה) והנה דבר פשוט הוא דמיירי שהתרומה לא הוכשרה לקבל טומאה שלא בא עליה מים דאל"כ הרי נטמאה מהחולין אמנם מה יעשו על להבא אם התרומה היא תבואה שבהכרח ללושה במים על זה שנו חכמים במשנה שם שיאכלו נקודים או קליות או ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה וכ"כ הרמב"ם ונקודים פירשו הר"ש והרע"ב יבשים כמו לחם נקודים ביהושע בהגבעונים דכתיב יבש היה נקודים אבל הרמב"ם פי' ככרות קטנות כחצי ביצה דבפחות מכביצה אינו מקבל טומאה וכן הוא בירושלמי שאומר והדין ניקודים כהדא חציי ביצים ע"ש ומי פירות אינם מכשירים או יתחלקו כל התערובות לעיסות הרבה באופן שלא יהא כביצה במקום אחד ולא יקבלו טומאה והעיקר למנוע מים ושארי משקין המכשירין לקבל טומאה:
(ו) ודע דבירושלמי איתא כמה יהא בעיסה ויכול לעשותה בטהרה חזקיה אמר שתות ד' קבין וד' קבין וכו' אמר ר' אבוה כל ימינו היינו טועין בה וכו' עד שלמדנו מן חשבון גמטריא קבא כמה עביד כ"ד ביעין כמה עיסה עבדה צ"ו ביעין [כצ"ל] שתות דידהו ט"ז אין יגבול שית יש כאן כביצה טמאה אין יגבול ד' אין כאן שיור כיצד הוא עושה מיגבל חמש ונוטל ארבע עכ"ל הירושלמי והמפרש טרח בזה ולא העלה דבר ברור:
(ז) ולענ"ד נראה ברור בס"ד דחזקיה קאי על משנה זו שאמרה שיתחלקו לעיסות בפחות מכביצה ודבר זה הוא תמוה דא"כ לכל התערובות נצריך כמה אלפים עיסות לזה אומר דאינו כן אלא שיטול שתות מד' קבין מהתערובת וד' קבין בכולל כלומר שתות מד' קבין מהתערובת וחמשה חלקים מד' קבין מעיסות טהורות חדשות ויהיה בכולל ד' קבין וכן בכל התערובות יערב חלק חמישית מהתערובת בחמשה חלקים חדשים ובזה לא תקבל טומאה וכיצד הוא החשבון על זה אמר ר' אבוה שכל ימינו היינו טועים ולא ידענו איזו חשבון הוא עד שלמדנו מן חשבון גמטריא כמו שנבאר בס"ד:
(ח) והיינו דהקב הוא כ"ד ביצים דכל לוג ששה ביצים וד' לוגין הוא הקב והוי כ"ד וא"כ ממילא דהעיסה שאמרנו מד' קבין הם צ"ו ביצים דד' פעמים כ"ד הוי צ"ו ושתות מצ"ו הוי ט"ז ויש בהעיסה פ' ביצים מהטהורה וט"ז מהתערובת ויגבול כל העיסה לחתיכות קטנות בני ה' ביצים ושיעור חלה מצ"ו ביצים ד' ביצים דשיעור חלה הוא אחד מכ"ד וא"כ כשבכל חתיכה חמשה ביצים יש בכל חתיכה פחות מביצה מהתערובת ונמצא דאין כאן כביצה טמאה ואינה מטמאה להטהורה ומפרש דא"א באופן אחר דאם יעשה כל חתיכה מן ו' ביצים הרי יהיה ביצה מהטמאה ותטמא להטהורה ואם יהיה ד' ביצים כל חתיכה אין כאן שיור כלומר דכיון דשיעור חלה מעיסה זו ב' ביצים כמ"ש א"כ לא יהיה שירים מהחלה בכל חתיכה ואין נכון לעשות כן ולפיכך אמרו בדיוק ה' ביצים כל חתיכה ונוטל ד' לחלה וביצה שירים וחלק ששית ממנה טהורה ונמצא שעושה מהד' קבין עשרים חתיכות ונוטל ד' ביצים לחלה וכולן מותרין וגם הלישה לא ילוש כל העיסה ביחד אלא ילוש חתיכות חתיכות של ה' ביצים ויסמכם זל"ז ושלא יגעו זה בזה [ואף ששנינו בספ"ב דחלה דחכמים אוסרים לתרום מן הטהור על הטמא זהו מדרבנן כמ"ש הר"ש שם ובכה"ג לא גזרו וכן אף שהשיור יכול להיות משארי העיסות ויגבול ד' ד' אמנם אינו נכון כיון דנלושים בפ"ע צריך השיור מהעיסה שנוטל החלה]:
(ט) עוד איתא שם בירושלמי מילתא דחזקיה אמרה ובלבד שלא תהא ביצה טמאה נוגעת בעיסה מילתא דר' יוחנן אמרה ובלבד שלא תהא כביצה טמאה נוגעת בגומא [כצ"ל] א"ל ר' יוסי לר' ירמיה לא מסתברא מה דאמר חזקיה לשעבר מה דאמר ר"י לבא א"ל אף אנא סבר כן ואיזו היא גומא על דעתיה דר' יוחנן א"ר יונה שגיבל אחת בשבע עשרה ואתיא בעיסת מאתים עכ"ל:
(י) וה"פ מילתא דחזקיה שלא תהא כביצה טמאה נוגעת בעיסה כפי מה שבארנו אבל ר' יוחנן מחמיר יותר שלא תהא נוגעת אפילו בגומא והיינו שבכל העריבה שיש בה שיעור חלה דמסתמא אין לשין פחות משיעור חלה לא ימצא כביצה מהטמאה אף שלשין מעט מעט בגומות כל עיסה מחמשה ביצים בפ"ע בגומא בפ"ע כמ"ש מקודם מ"מ חושש שבכל העריבה מן שיעור חלה לא ימצא כביצה מהטמאה דהיינו התערובת ומפרש דלא פליגי חזקיה ור"י רק חזקיה מיירי לשעבר כלומר בדיעבד ור"י מיירי לבא כלומר לכתחלה ואח"כ מפרש איזו היא גומא על דעתיה דר' יוחנן כלומר היכי משכחת לה שלא יהא בכל העריבה מביצה טמאה ומפרש:
(יא) אמר ר' יונה תיפתר שגיבל אחת בי"ז ואתיא בעיסת מאתים כלומר שמערב כביצה מהטמאה בי"ז טהורות ומגבל ה' ביצים ה' ביצים כמ"ש והחשבון כך הוא דשיעור חלה הוא קב ומחצה כדתנן ריש עדיות והם ל"ו ביצים ולכן כשיש עיסות מן מאתים ביצים יש בהם חמשה שיעורי חלה שהם ק"פ ביצים והמותר עשרים אינו מגיע לשיעור חלה ומצרף לה לאחת מהחמשה כמובן והנה אחת טמאה בי"ז טהורות הוה י"ח ושני פעמים י"ח הוה ל"ו שיעור חלה וכיון שהעיסות מאתים בצמצום וי"א פעמים י"ח הוה קצ"ח ונחסר שתים למאתים ובהכרח לומר י"ב פעמים י"ח והוה רט"ז ונצרך לסלק הט"ז כדי שתהא מאתים בצמצום וכשנסלק נסלק מחצה מהטהורה ומחצה מהטמאה וכשחשבנו י"ב פעמים י"ח ממילא שהיו י"ב ביצים טמאים כפי החשבון אחת בי"ז כמ"ש וכשסלקנו מחצה מט"ז סלקנו שמנה מן הטמאים ונשאר ד' ביצים מהטמאים ובכאן יש חמשה עיסות כמ"ש ונמצא דאין בכביצה מהטמאה בכל עיסה [כנלע"ד]:
(יב) עוד שנינו שם במשנה סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה חולין טהורין וכן סאה תרומה טהורה שנפלה למאה סאין חולין טמאים והטהורה לא הוכשרה לקבל טומאה תעלה כלומר מרימין אחת לכהן וכל התערובת יאכלו נקודים או קליות או תלוש במי פירות או תתחלק לעיסות שלא יהא במקום אחד כביצה כמו שנתבאר ואע"ג דכבר הרמנו אחת ואמרינן זו היא שנפלה זו היא שעלתה כתב הרמב"ם שם דין י"ג וז"ל שאין הסאה שנפלה היא עצמה שעלתה עכ"ל כלומר דאטו באמת היא עלתה ורק לחומרא אמרינן כן ורש"י פי' בבכורות [כ"ב:] משום גזירה ע"ש כלומר גזירה משום תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה חולין טמאים [תוי"ט ועתו"ס שם] ובירושלמי אמרו על זה איסור זרות בטל איסור טומאה לא בטל כלומר שבטומאה החמירו הרבה כמו שמצינו הרבה גדרים בעניני טומאה וטהרה כמו בגדי ע"ה מדרס לפרושים וכיוצא בזה ולכן החמירו לאכול גם בביטול מאה ואחד את העיסה בטהרה:
(יג) עוד שנינו שם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה ב"ה מתירין דאבדה במיעוטה כלומר דאין כאן הרמה מפני גזל השבט שהרי כולם תרומה ושייך לכהנים ואיך יאכלום לא הזכירה המשנה ופשוט הוא שיאכלו בטהרה נקודים או קליות וכו' כבמשניות הקודמות וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב שם דין י"ד סאה תרומה טהורה שנפלה למאה סאה של תרומה טהורה בטלה במיעוטה ואוכלין הכל בטהרה ואם נפלה לפחות ממאה יניח הכל עד שירקב עכ"ל ושריפה לא שייך כאן שהרי אסור לשרוף תרומה טהורה ולא מפני הסאה הטמאה נקל בהשאר [כ"מ]:
(יד) כבר נתבאר דבכל מקום שהאיסור מדרבנן תלינן בשאני אומר לפיכך שתי קופות של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ונודע לאיזה מהן נפלה ואח"כ נפלה סאה שניה של תרומה ולא נודע לאיזה מהן נפלה תלינן שנפלה למקום שנפלה הראשונה דתולין את הקלקלה במקולקל ובתרומה דאורייתא צריך שגם בהשניה יהיה רוב כנגד התרומה כדי לצאת מאיסור תורה ואימתי תלינן המאוחר בהקודם ולא הקודם בהמאוחר כגון שנפלה סאה ראשונה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה ואח"כ נפלה שניה וידוע לאיזו מהן נפלה לא תלינן הראשונה בהשניה לתלות שהראשונה נפלה במקום שנפלה השניה שהרי כבר נאסרו שתי הקופות מפני הספק כיון שלא היתה עדיין אחת מהן מקולקלת ואיך תחזור עתה להתירא כיון שכבר נאסרה:
(טו) וכתב הרמב"ם שם דין ט"ז היו שתי קופות אחת טמאה ואחת טהורה ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע איזו היא אומרין לתוך הטמאה נפלה עכ"ל ובודאי כן הוא וזהו תוספתא בפ"ה ושם כתוב אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואולי גם כוונת הרמב"ם אתרומה ויש מי שאומר דאיהו סובר גם בחולין כן [כ"מ] והיינו לאוכלי חולין בטהרה ובתוספתא מסיים וטהורה לא תאכל בטהרה עד שתתחשב שאין בכל עיסה ועיסה כביצה ע"ש כלומר הן אמת דתלינן שהסאה תרומה הטמאה נפלה להטמאין מ"מ גם הטהורה לא יאכל רק בטהרה כפי הדינים שנתבארו והיינו נקודים או קליות וכו' דבטומאה החמירו הרבה כמ"ש והרמב"ם לא הזכיר זה משום דפשוט הוא כמ"ש מקודם:
(טז) והנה הרמב"ם בפי"ד מן דין י"ז ואילך כתב כמה דינים ויש בהם נוסחאות ומקורן מתוספתא פ"ה והעיקר מירושלמי ספ"ז ושם ג"כ יש נוסחאות שונות וא"א לעמוד על הבירור ולכן נכתוב כפי הנוסח שלפנינו בהרמב"ם ונעיר בזה ונבאר ונגיה כפי הנראה מדברי הכ"מ ולפי עניית דעתינו בס"ד:
(יז) וז"ל הרמב"ם שתי קופות אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טמאין נפלה סאה תרומה טהורה לתוך אחת מהן אומרין לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו בטהרה כתרומה עכ"ל ואינו מובן בחולין טמאים מה שייך שיאכלום בטהרה ובירושלמי שם כתוב להיפוך אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורים וכן הוא בתוספתא שם וכן צריך להגיה בהרמב"ם וה"פ דמשום חומר תרומה ועוד דתולין במקולקל תולין הנפילה בהתרומה ומ"מ יזהר שלא לטמא החולין הטהורין ויאכלם בטהרה כמו שנתבאר [וכן משמע מהכ"מ ולא ביאר דבריו]:
(יח) עוד כתב בדין י"ח נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן אומרין לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו קליות בטהרה כתרומה גדולה עכ"ל וגם זה בהכרח כפי הגירסא שכתבנו וא"ש בפשיטות כמובן ואח"כ כתוב שם בדין י"ט סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך אחת מהן אומרין לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו קליות או ילושו במי פירות עכ"ל וזהו ממש דין הקודם ובטעות נדפס שני פעמים:
(יט) עוד כתב בדין כ' שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורה ונפלה סאה של תרומה טהורה לתוך אחת מהן אומרים לתוך של תרומה נפלה והחולין יאכלו קליות עכ"ל וזהו כפי נוסחת הירושלמי שהבאנו בסעי' י"ח ונכון הוא והכסף משנה הביא בשם נכדו של הרמב"ם ולפניו היה כתוב שתי קופות של חולין ושל תרומה ושניהם טהורים ותולין בתרומה מפני שהיא מינה ועכ"ז יזהרו לאכול החולין בטהרה ולא בטומאה דשמא נפלה התרומה לשם ואם לא יזהרו בטהרתם יטמאו את התרומה ע"ש וגם זה נכון:
(כ) עוד כתב בדין כ"א נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן שתיהן אסורות שספק תרומה טמאה אסור וספק מדומע מותר מפני שאיסור תרומה טמאה מן התורה ואיסור מדומע מדבריהם וכו' עכ"ל והנה לפי הנוסחא שלפנינו אינו נכון דלמה לא נתלה בהתרומה הטמאה ולגירסת נכדו ניחא דכיון דשניהם טהורות אין במה לתלות יותר וזה שכתב מפני שספק תרומה טמאה אסור וספק מדומע מותר זהו ליתן טעם למה בטהורה הקילו ובטמאה החמירו הא טהורה אסורה לזרים כטמאה לכהנים ולזה אומר דספק טומאה חמירא מספק מדומע לזרים [והראב"ד השיג לפי הנוסחא שלפניו וא"א לעמוד על בירור הנוסחאות לא ברמב"ם ולא בירושלמי]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |