ערוך השולחן העתיד/זרעים/פח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים פח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דיני ביטול התרומה באופנים אחרים ובו כ"ו סעיפים

(א) כתב הרמב"ם ריש פי"ד חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות שנפלה לתוכן תאנה אחת של תרומה היתה לבנה השחורות מותרות והלבנות מדומעות היתה שחורה השחורות מדומעות והלבנות מותרות ואם אין ידוע אם שחורה היתה אם לבנה עולה באחד ומאה מן הכל ידע מה היתה אחר שנפלה ושכח הרי כולן מדומעות עכ"ל ולכאורה אין שום רבותא בדינים אלו ומאי קמ"ל:

(ב) האמנם משום דבמשנה פ"ד [מ"ח] פליגי תנאי ויש מי שסובר דאפילו נפלה לבנה השחורה מעלה אותה וכן להיפך והטעם דהקילו במדומע לזה משמיענו הרמב"ם דאין הלכה כן ורק אם אין ידוע מה נפלה וכולן בספק מעלין זה את זה ואע"ג דממ"נ ליכא מאה מהמין שנפל מ"מ כיון שכולן בספק מצטרפין לביטול וזהו בלא ידע מעיקרא מה נפל אבל בידע ואח"כ שכח כיון שבעת שידע נאסרו אחד מהם לא חזרו להיתר אפילו אחר ששכח ולא מיבעיא למאן דס"ל בסי' הקודם סעי' ו' דידיעתה מקדשתה אלא אפילו למאן דלא ס"ל כן זהו מפני שעדיין לא הורמה ולא ידענו איזה יטול אבל הכא דע"פ ידיעתו ודאי נאסר מין אחד מהן ודאי דידיעתו אוסרתן וכ"ש לפי' הרמב"ם שם שפסק דהידיעה גורם ההיתר כ"ש שגורם האיסור:

(ג) ויש להסתפק אם דוקא במין אחד אלא משונות במראיתן כמו תאנים שחורות ולבנות אמרינן בלא ידע מה נפל דמעלות זא"ז אבל בשני מינין כגון חמשים תאנים וחמשים ענבים של חולין שהיו בכלי אחת ונפלה שם פירי של תרומה ולא נודע אם תאנה נפלה או ענבה נפלה ג"כ מעלות זא"ז או דילמא דבשני מינים אפילו לא נודע אין מעלות זא"ז וכי תימא דממ"נ מותר דהא נתבטל באינו מינו ואמרינן סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דאינו כן דודאי אם היה ששים כנגד האינו מינו בטל אבל אם לא היה ששים לא נתבטל ואין לומר דא"כ ממ"נ אסור דהאינו מינו אוסרתו ושנאמר סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו אפילו מי שסובר כן ביו"ד סי' צ"ח הא ממינו ליכא מאה שיבטלנו די"ל דזהו בידעינן מה נפל אבל כשלא ידענו כולם נכנסים בספק אחד ותתבטל במאה ואולי כיון דממ"נ יש כאן אינו מינו האוסרו ומינו ממ"נ אינו מצילו הכל אסור וכן נראה עיקר:

(ד) ואם היו בכלי אחת מאה תאנים של חולין וחמשים ענבים של חולין ונפל לתוכן תאנה של תרומה ונתבשלו כולם ביחד מי אמרינן סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כמו דאמרינן סילק את מינו וכו' או דילמא כיון דסוף סוף אינו מינו נותן טעם עד ששים ובכאן ליכא ששים משאינו מינו אסור אמנם דבר זה מחלוקת ביו"ד שם ובארנו שם בסעי' ל"ז דזה תלוי אם נהפך האיסור להיות היתר אם לאו דלמאן דס"ל נהפך מותר ולמאן דלא ס"ל כן אסור ע"ש היטב:

(ה) התאנים כשדורסים אותם לעשותם דבילה יש שעושים עגולים ויש עושים מלבנים כלומר מרובעים ואם היה כאן חמשים עגולים וחמשים מלבנים של חולין ונפל עיגול של תרומה לתוכן העיגולים אסורים והלבנים מותרים נפלה מלבן המלבנים אסורים והעיגולים מותרים ואם אינו ידוע מה נפלה שניהם מצטרפים לביטול אחד ומאה והוה כדין כשחורות ולבנות ובזה יש קצת רבותא יותר דכיון דכולן מראה אחת הן הלא ביכולתו להפרידן אחת אחת ולהשיבן כבתחלה ואז לא יהא ניכר בין מלבן לעיגול ויצטרפו כולם לביטול אף בידוע מה נפלה ובזה לא שייך אין מבטלין איסור לכתחלה דזה אינו אלא במרבה על ההיתר ובכאן אינו מרבה אלא משיבן כבתחלה ומ"מ קמ"ל דאם ידוע מה נפלה אין השני מצטרף [עתוסי"ט פ"ד מ"ח ד"ה ר"י]:

(ו) עיגולי דבילה עושים אותם גדולים וקטנים היו שם חמשים גדולים וחמשים קטנים של חולין ונפל עיגול של תרומה לתוכן אם גדולה נפלה הגדולות אסורות והקטנות מותרות נפלה קטנה הקטנות אסורות והגדולות מותרות ובאינו ידוע מה נפלה שתיהן מצטרפות לביטול מאה ואחד כבדינים הקודמים ובזה יש רבותא אחרת דהביטול במאה הן במנין הן במשקל כלומר אם נפלה עיגול של תרומה ואינו ידוע אם גדולה אם קטנה ובכאן אינו אלא ארבעים עיגולים אך במשקלם יהיה מאה פעמים כנגד קטנה תולין שקטנה נפלה ובטילה ומרים אחת מן הקטנות ונותנה לכהן וכ"ש אם יש כאן מאה עיגולין אף שכנגד עיגול גדול לא יהיה מאה ואחד במשקל בטלה כיון שאינו ידוע מה נפלה תולין בקטן:

(ז) ויש להסתפק אם נפל עיגול גדול לתוך מאה עיגולים קטנים דבמנין יש מאה ואחד ובמשקל ליכא אם גם בכה"ג המנין מעלה או דוקא בדין הקודם באינו ידוע מה נפלה תולין להקל הן למנין הן למשקל אבל בידוע צריך מאה ואחד במשקל ונראה דגם בכה"ג מעלה וזהו כונת המשנה דקטנים מעלין את הגדולים כלומר אם יש מאה קטנים ונפל אחד גדול מעלים אותו וכן נראה מפי' המשנה להרמב"ם ע"ש ובחיבורו ריש פי"ד לא ביאר זה וכן הר"ש והרע"ב לא הזכירו זה כלל ע"ש וכן מבואר בירושלמי שם הגדולים מעלין את הקטנים במשקל והקטנים את הגדולים במנין ע"ש והכי קיי"ל [עשנו"א שכתב הרבותות דגדולות וקטנות נגד שחורות ולבנות משום דהם א"א להתערב יותר משחורות ולבנות ויותר מזה עגולים ומלבנים א"א להתערב יותר מגדולות וקטנות ע"ש ודוחק ולפמ"ש א"ש בפשיטות]:

(ח) כתב הרמב"ם בפי"ד דין ג' הקמח והסולת אינן מצטרפין להעלות את התרומה עכ"ל ומקורו מתוספתא פ"ו [הל' ז'] ונראה דה"פ כשהיו כאן חמשים ליטרות קמח וחמשים סולת של חולין ונפל ליטרא קמח של תרומה אין הסולת מעלה אותה והקמח אסור וכן אם נפל ליטרא סולת של תרומה אין הקמח מעלה אותה והסולת אסור ונראה דבאינו ידוע מה נפלה מעלה זו את זו כבדינים הקודמים או אפשר דבכאן גם באינו ידוע אין מעלות זא"ז שהרי אפשר להכיר תערובת קמח בסולת או סולת בקמח דזה עב וזה דק ולא שייך בזה אינו ידוע מה נפלה ולכן סתמה הרמב"ם ז"ל וכן נלע"ד לדינא אך אם אין ביכולת להכיר פשיטא דמעלות זא"ז:

(ט) ודע דלשון התוספתא אינו כלשון הרמב"ם והכי איתא שם הקמחין והסלתות מעלין זה את זה דברי ר' נחמיה וחכמים אומרים אין מעלין זה את זה והלכה כחכמים והרמב"ם מפרשה לענין צירוף כמ"ש אך לפ"ז אינו מובן טעמו של ר' נחמיה וצ"ל דס"ל כיון דזהו דרבנן הקילו בקמח וסולת שהן מין אחד לגמרי והמפרש בתוספתא פירשה בענין אחר והעיקר כפי' הרמב"ם ודבר פשוט הוא דקמח וסולת מין אחד הם ואם נפל קמח של תרומה לתוך סולת של חולין או להיפך וא"א לבררו צריך מאה ואחד כבמין במינו:

(י) דבר ברור הוא דבכל הני קולות דתלינן באינו יודע מה נפלה דכולן מצטרפות לביטול זהו כשעכ"פ מידי איסור דאורייתא ודאי נפיק כגון בשחורות ולבנות דבאינו ידוע מה נפלה שתיהן מצטרפות לביטול מיהו מדאורייתא יש בכל אחת רובו נגד התרומה שנפלה ובירושלמי יש מי שמחמיר שיהא ג' פעמים כנגד הנפילה והכי איתא שם שמעון בר בא בשם ר"י והוא שנפלה שחורה אחת לתוך שתים שחורות כדי שתבטל ברוב ר' זעירא בעא קומי ר' מני לא מסתברא בתוך שלש שאם תאבד אחת מהן יהיו שם שתים וכו' ע"ש והרמב"ם לא הזכיר מזה דבר דכיון שהזכיר חמשים וחמשים הרי יש כאן הרבה [ונראה דהלכה כר"י]:

(יא) עוד איתא בירושלמי שם בר פדייה אמר טוחן ומתיר ואע"ג דבר פדייה אמר אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד מודה הוא הכא שהן נבללות עכ"ל כלומר בנפל שחורה לנ' שחורות ונ' לבנות טוחן את כולן ומצטרפין לביטול וכן בעיגולים ומלבנים וגדולות וקטנות וס"ל דזה לא מקרי מבטל איסור מפני שאינו מוסיף היתר על הקודם וכמ"ש בסעי' ה' והרמב"ם לא הזכיר זה ונראה דס"ל דמאי דאיתא אח"כ בירושלמי מילתייהו דרבנן פליגא אהא קאי אף דאין הכרח לפרש כן ע"ש היטב והר"ש הביא זה ע"ש [אך מפרש דזהו לר' יהושע ע"ש וקיי"ל כר"ע וא"כ אינו לדינא ואפשר שזהו גם דעת הרמב"ם]:

(יב) זה שנתבאר דמין במינו במאה ואחד זהו כשנפלה התרומה בתוך החולין ואינו ידוע המקום שנפלה ולכן כל הכרי מצטרף לביטולו אבל אם נפלה למקום מסויים אין השאר מצטרף כלל. וז"ל הרמב"ם שם סאה של חטים שנפלה על פי מגורה של חטים אין משערין אותה באחד ומאה שאין משערין אלא אם נבללה תרומה עם החולין או אם אין ידוע באיזה מקום נפלה התרומה וכיצד יעשה רואים את התרומה כאלו היא חטים על גבי שעורים ומפריש התרומה עצמה שנפלה על גבי המגורה עם מעט מן החולין שנפלה עליהן כמי שמאסף חטים מעל גבי שעורין עכ"ל כלומר הנוטל חטין משעורין הלא יכיר מה המה החטים ונוטלן כולן וממילא לא ימלט שלא יטול גם קצת שעורין והכא נמי יטול התרומה בשלימות וע"פ זה ממילא מוכרח ליטול גם מהחולין כמובן:

(יג) וכן נראה כשהיה כרי גדול של שלשה אמות גובה והתרומה נפלה בגובה של אמה הראשונה אין נכנס לספק אלא התבואה שבגובה אמה הראשונה ואם יש בה מאה כנגד הנופל מותר ואם לאו התבואה של אמה הראשונה אסורה והשאר מותר וראיה ממה שיתבאר בנפלה על פי הכד או על פי העיגול דאין מה שלמטה מצטרף וכן כל כיוצא בזה דאין מצטרף למאה אלא אותם שבכלל הספק:

(יד) ולהיפך אותם שנכנסו לספק מצטרפין למאה אפילו אינם בכלי אחת כמ"ש הרמב"ם שם בדין ה' וז"ל שתי קופות או שתי מגורות שנפלה תרומה לתוך אחת מהן ונבללה ואין ידוע למי נפלה אם היו שתי המגורות בבית אחד הרי אלו מצטרפות ותעלה באחד ומאה מן הכל כאלו היו שתיהן מגורה אחת והקופות מצטרפות אפילו היתה קופה זו בבית זה וקופה זו בבית אחר לפי שקרוב הדבר להתקבץ שתיהן בבית אחד אבל אם היו שתי הקופות בשתי עיירות אינן מצטרפות עכ"ל:

(טו) וכל זה מבואר במשנה פ"ד [מי"ב] ובירושלמי שם ומפרש הטעם מה בין מגורות לקופות מגורות אין דרכן להתפנות קופות דרכן להתפנות כלומר דלכן קופות אף בשני בתים מצטרף מפני שדרכן לטלטלן ולפנותן לבית אחר וחשבינן כאלו כבר עירבן וזהו שכתב הרמב"ם שקרוב הדבר להתקבץ ולכן מעיר אחרת אינן מצטרפות מפני שאין דרכן להתקבץ יחד ומגורה גם מבית לבית אין דרכן להתקבץ:

(טז) ופשוט הוא דדוקא כששניהם של אדם אחד מצטרפין ולא כשהם של שני בני אדם [הר"ש] וראיה מתוספתא פ"ו [הל' י"א] דתניא בזו מאה ובזו אין מאה הריני אומר לתוך של מאה נפלה אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת הריני אומר לתוך מדומעת נפלה עכ"ל וקשה מה לו לתלות בהמאה ובהמדומעת הלא שניהן מצטרפות לביטול אלא דמיירי כשהם של שני בני אדם שאין מצטרפות ותלינן בשאני אומר כמ"ש בסי' הקודם [שם] ושאני אומר תולין אפילו בשני בני אדם כדי שלא לקלקל את האינו מקולקל וזה שתולין בו ממ"נ לא יקולקל או שגם עתה מותר כמו שתולין בבעל המאה או דגם בלא"ה אסור כמו שתולין בהמדומע ואי משום שהבעל מאה יצטרך להרים אין זה כלום:

(יז) אמנם כשמצטרפים שתי קופות או שתי מגורות לביטול המאה כיצד מרימין מהם האחת שצריך להרים כתב הרמב"ם שם וכיצד מעלה סאה שנפלה אם רצה להעלות מאחד משתיהן מעלה ואם רצה להעלות חציה מזו וחציה מזו מעלה עכ"ל וזהו בירושלמי פ"ד [ה"ח] ויש להבין דבשלמא במה שמצטרפין לביטול כיון דהוא דרבנן הקילו שכל שנכנס לספק תעלה בביטולו אבל הסאה שמרים דאמרינן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה ונותנה לכהן ונעשית תרומה ואיך תיעשה תרומה בדבר שבודאי אינו כן שהרי כשנוטל מזו ומזו פשיטא שהאחת אינה שנפלה כמובן וצ"ל דהעיקר הוא מפני גזל השבט ובזה אין נ"מ מאיזה שמעלה וזה שאמרו שתהיה תרומה ממילא כן הוא להיכר בעלמא ולכן לא קפדינן בזה ומ"מ אינו מובן כל כך וצ"ע:

(יח) עוד כתב כדים מלאים תאנים של חולין שדרס ליטרא תאנים של תרומה בפי כד אחד מהם ואין ידוע איזו היא אם היו שם מאה כדין ה"ז תעלה ולוקח כך אחד מהן ומוכרה לכהן חוץ מדמי אותה ליטרא והשאר מותרין ואם היו פחות ממאה הפומין כולן מדומעות והשולים מותרים וכן אם דרסה על פי כוורת או על פי עיגול ואינו ידוע איזו היא עכ"ל דכבר נתבאר דכל שלא נכנס בספק אינו מסייע לביטול וכיון שהספק הוי רק על פי הכדים או על פי הכוורת ועל פי עיגול ולא בשולים אין השולים נכנסים בספק ואין מעלין ומצרפינן הכדים והכוורתות והעיגולים זל"ז לביטול כיון שאינו ידוע לאיזה נפל וכמ"ש וזה שכתב ומוכרה לכהן חוץ מדמי אותה ליטרא לאו דוקא אלא שיכול לעשות כן ואם ירצה נוטל ליטרא מכד אחד או מכמה כדין ונותן לכהן וכמ"ש ואפשר דדוקא כן כיון דבאחד ליכא ביטול וכן נראה עיקר:

(יט) עוד כתב דרסה על פי העיגול ואינו יודע אם בצפונו או בדרומו ולא איזה עיגול הוא רואין אותם כאלו הם פרודות ותעלה לפי המשקל אם יש בכל העיגולין מאה ליטרין תעלה והוא שיש בכל עיגול מהן יתר על שני ליטרין כדי שתבטל התרומה ברוב שספק התרומה הוא בטל ברוב החולין עכ"ל ודבריו אינם מובנים וכי מפני שאינו יודע אם בצפונו או בדרומו הרי כיון שהספק הוי רק על הפומין שהרי דרסה על פי העיגול א"כ איך רואין אותן כאלו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות הא התחתונות לא נכנסו בספק כלל והנה מקורו מריש ביצה [ד'.] אמר ר"פ הכי קאמר דרסה בעיגול ואינו יודע באיזה מקום עיגול דרסה אי לצפונה אי לדרומה דברי הכל יעלו והתם אמאה פומין קאי ואפילו אם נפרש דלא קאי אמאה פומין אלא שכל העיגול מצטרף לביטול מ"מ הא לא קאמר ר"פ על פי העיגול אלא דרסה בעיגול והיינו בתוך העיגול וכל העיגול בספק וכן משמע מפירש"י ע"ש [וגם הכ"מ טרח ונדחק בזה ע"ש]:

(כ) ולכן נלע"ד דטעות נפל בדבריו והך על פי הוא טעות וכצ"ל דרסה בתוך העיגול או דרסה בעיגול כלשון ר"פ וקמ"ל דגם מצרפינן כל העיגולים לביטול וכן כל התחתונות שבעיגולים לפי שכולם בכלל הספק וחידוש זה לא נתבאר עד כה ודקדק זה מדברי ר"פ דקאמר דברי הכל יעלו ואדלעיל קאי אמאה פומין ותרתי קמ"ל דמצרפין התחתונות וגם כל העיגולים ועיקר החידוש הוא אע"ג שיודע שבמקום מיוחד בהעיגול דרסה אך אינו יודע אם המקום המיוחד היה בצד צפון או בצד דרום אע"ג דהאמצעיים כפי הנראה לא היו בכלל הספק שהרי באמצע אינו לא צפון ולא דרום מ"מ א"א לדקדק כל כך וכולם נכנסו בכלל הספק וזהו עיקר החידוש:

(כא) עוד כתב התרומה אוסר ודאה במאה וספיקה בנ' ואין לה היתר אלא ברוב ואם היתה ביותר מחמשים א"צ רוב כיצד תאנה אחת תרומה שנפלה לתשעים ותשעה והרי הק' קיימין הכל אסור לזרים כמו שבארנו נפלה אחת לחמשים ואבדה אחת מן הכל שמא אחת מן החולין היא שאבדה או האחת שנפלה היא שאבדה הרי אלו אסורות עד שירבה עליהן חולין ממקום אחר ויוסיף עליהם חמשים תאנים ואחד יותר על הכל ואם נפלה אחת של תרומה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מן הכל הותר השאר לזרים עכ"ל וכל דבריו סתומים וצריכין ביאור:

(כב) והכי איתא בירושלמי פ"ד [ה"ז] ר"ז בשם ר' פדייה תרומה אוסרת בודייה במאה וספיקה בחמשים ופריך הא ששים לא שבעים לא בתמיה וה"ה יותר ולמה לא נחוש לספיקה כודאה [פ"מ ופי' הכ"מ צ"ע ע"כ] ומתרץ עד חמשים צריכה רוב מכאן ואילך א"צ רוב כלומר דודאי בסתם חמור ספיקה כודאה אלא הב"ע בנאבדה אחת מהן ויש ספק איזו היא שנאבדה אם התרומה שנפלה והותרו הכל או אחת מן החולין ולכן בודאה אם נפלה אחת של תרומה לצ"ט חולין אוסר בכל ענין אפילו נאבדה אחת מהן אינו מועיל כרבה בזבחים [ע"ד:] דדוקא בחבית כשנאבדה אחת מהן הותרו כולן דתלינן האיסור בהאבודה ולא בתאנה דלא מינכרא נפילתה וכך פסק הרמב"ם לקמן ריש פט"ו אבל בספיקה הקילו בנאבדה והיינו דאם נפלה תאנה של תרומה לחמשים ואחת ונאבדה אחת מהן תלינן האבודה בהתרומה והותרו כולן אבל אם נפלה לחמשים ונאבדה אחת מהן צריכה רוב כלומר הן אמת דתלינן האבודה בהתרומה אבל מ"מ הצריכו שיביא עוד נ"א תאנים של חולין ויערב בהם עד שיהיו מאה ואחד ואז יותרו כולם משא"כ בנ"א א"צ רוב וטעמא שהקילו בספיקא בנ' ע"י רוב ובנ"א בלא רוב משום דכיון דודאה אוסר עד מאה ואחד דיו לספיקה במחצה מזה והיינו חמשים ואחד ולכן בחמשים דהוי ג"כ כמחצה הצריכו לזה רוב ובזה נתבארו דברי הרמב"ם בטוב טעם:

(כג) והנה קודם זה איתא בירושלמי שם היו לפניו עשרים תאנים של חולין ונפלה אחת של תרומה לתוכן ואבדה אחת מהן ר"ש בן לקיש אומר ספיקן בטל ברוב ר' יוחנן אמר כולן נעשו הוכיח מודי ר"י שאם תרם מהן על מקום אחר או שריבה ממקום אחר עליהן שספיקן בטל ברוב עכ"ל ונ"ל דה"פ דר"ל אומר ספיקן בטל ברוב כלומר דלאחר שנאבדה אחת מהן נשארו כולם בספק דשמא אותה שנאבדה היא התרומה או לא ולכן אם אח"כ נפלה אחת מהן לשתים חולין בטלה ברוב ור"י אוסר דכולן נעשו הוכיח כלומר דכולן מוכיחין על האיסור ומודה ר"י שאם תרם מהן על מקום אחר ואין זה לשון תרומה שהרי הן חולין ולא טבל אלא הוא לשון הרמה כגון שנתערבה במקום אחר אחת של תרומה במאה חולין ונתבטלה אלא שצריך להרים והרים מכאן דכיון שהרימה לשם תרומה ולכן אח"כ כשנתערבה אחת מאלו לשתים בטל ברוב וכן אם ריבה ממקום אחר עליהן שהביא כ"א חולין ועירב בהם דאז הוי כס"ס אם נתערבה אחת בשתים בטלה ולפ"ז אין זה ענין לדינו של הרמב"ם שנתבאר [ופי' הפ"מ דחוק מאד ע"ש]:

(כד) והראב"ד חולק עליו ומפרש הירושלמי הקודם דספיקה מקרי שאבדה אחת מן המדומע שהיא צ"ט חולין ואחת תרומה ונאבדה אחת מהן עד חמשים אסורין כלומר כשנאבדה וחזרה ונאבדה ועדיין נשארו חמשים אסורים ולא תלינן התרומה בהנאבד אלא כל אחת הפורשת מהחמשים צריכה רוב ואם נאבדו יותר מחמשים אז כל אחת הפורשת מהנשאר מותרת ואמרינן דאיסורא ברובא איתא ורובם הרי נאבדו כן הוא לפי המסקנא ולדינא יכול להיות דגם הרמב"ם מודה בזה [ולהרמב"ם לא נתברר מהו ספיקה]:

(כה) ואלולי דברי רבותינו הייתי מפרש הירושלמי דספיקה מקרי תערובת אחד של חולין באחד של תרומה דכל אחת הוי ספק חולין ספק תרומה ואוסרת עד חמשים כלומר דודאה היא במאה וספיקה בחמשים דספיקא הוה כמחצה חולין ומחצה תרומה וממילא דהוי מאה וזה שאמר בחמשים היינו עד חמשים לבד התרומה כמו במאה שהיא לבד התרומה ופריך הא ששים לא שבעים לא כלומר איזו כלל תתן עד נ' דזהו רק בשוה בשוה אבל אם היתה תרומה יותר בעשרה חלקים הוי עד ששים ואם בעשרים חלקים הוי עד שבעים ומתרץ דודאי כן הוא אלא דה"ק דעד חמשים צריכה רוב כלומר דשלא תאסור עד חמשים צריכה רוב בתערובות הקודם שמהחולין יהיה מעט יותר מהתרומה ויתחשב התרומה פחות ממחצה ויהיה לפי ערך מאה ואחד בתרומה ודאית אבל מחמשים ואילך א"צ רוב דאפילו נתערב שוה בשוה מותרים דביותר מחמשים הוי לפי ערך מאה ואחד בתרומה ודאית ומפני שסתם ספק הוא תערובת שוה בשוה לכן אומר לשון זה דספיקה אוסרת עד חמשים אא"כ היה רוב בהחולין אבל באמת הכל לפי החשבון [כנלע"ד]:

(כו) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה מעשר ראשון שלא ניטלה ממנה תרומת מעשר או למעשר שני והקדש שלא נפדו ונדמע הכל אם למעשר ראשון נפלה יקרא שם לתרומת מעשר וימכור הכל לכהנים חוץ מדמי תרומה שנפלה וחוץ מדמי תרומת המעשר. ואין לשאול איך יש רשות לישראל לתרום תרומת מעשר די"ל דעושה ברשות הלוי או דס"ל דיש לישראל רשות כמ"ש בסי' או שאצל הלוי נפלה התרומה [ערע"ב ותוי"ט רפ"ה] ואם נפלה למאה מעשר הרי נתבטלה לגמרי ומרים אחת ונותן לכהן ואם למע"ש והקדש נפלה לפחות ממאה הרי אלו יפדו וימכרו לכהן חוץ מדמי התרומה ואם למאה נתבטלה לגמרי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף