ערוך השולחן העתיד/זרעים/עח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כבר נתבאר בסי' נ"ט סעי' ה' דאסור מן התורה להאכיל לבהמת ישראל כרשיני תרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש וגו' יאכל בו ונפש בהמה אקרי ג"כ נפש ומיעטה תורה דדוקא בהמת כהן אוכלת ולא בהמת ישראל וזהו ששנינו בשלהי תרומות ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה וכהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה ישראל ששם פרה מכהן לא יאכילנה כרשיני תרומה וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה עכ"ל המשנה ודוקא כרשינים שאינם ראויים לאדם בריוח לאכלן מותרין לבהמה אבל כל הראוי לאכילת אדם אין מאכילין לבהמה:
(ב) וה"פ כשישראל שכר מהכהן דגוף הפרה של הכהן אע"פ שמזונותיה על הישראל מאכילה כרשיני תרומה ואין בזה משום גזל השבט שהרי ביכולתו ליתן הכרשינים להכהן שהוא יאכילה ואף שלא נתן לו אנן סהדי דניחא ליה להכהן שיאכילה הרבה והוה כאלו זכה בהן הכהן והוא מאכילה [רע"ב] וכהן ששכר מישראל כיון דגוף הפרה של הישראל אע"פ שמזונותיה על הכהן אסור להאכילה דאסור להאכיל לבהמת ישראל אוכלי בהמה של תרומה ועי' בסעי' ו' [ממ"ש נתבאר דהך דמאכילה הוא מתרומה שלו]:
(ג) וישראל ששם פרה מכהן שקבל פרה מכהן בשומא כפי מה שהיא שוה עכשיו כך וכך דמים ויטפל בה ישראל לפטמה ומה שישביח על השומא יחלקו הריוח ביניהם [שם] שכיון שקבלה הישראל בשומתה נעשית פרתו של ישראל ואסור להאכילה תרומה אף אם הכהן הוא המאכיל מפני שהבהמה עצמה היא של ישראל וממילא דגם להיפך בכהן ששם פרה מישראל בדרך זו נעשית פרתו של כהן ומאכילה בתרומה וכן פסק הרמב"ם בפ"ט דין ח' וז"ל ישראל וכו' אבל כהן ששם פרה מישראל לפטמה אע"פ שיש לישראל חלק בשבח הואיל וגופה לכהן שהרי שמה על עצמו ה"ז מאכילה תרומה עכ"ל ויש להבין למה האריך כל כך:
(ד) והנה בירושלמי מקשה על זה לא כן תניא מנין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה בו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה כלומר כי יקנה כולה תני בר קפרא אחד זו ואחד זו לא תאכל בתרומה כלומר בין כהן ששם מישראל ובין ישראל ששם מכהן ולפ"ז דחה הירושלמי דין המשנה ולזה האריך הרמב"ם לבאר דקושית הירושלמי ל"ק כלל דהחלק אינו אלא בהשבח אבל גוף הפרה כולה לכהן ולא דמי לשותפות ואע"ג דגם השבח הוי בגוף הפרה זהו כמו ריוח מן הצד דעכ"פ הגוף של הכהן:
(ה) ואין לתמוה איך בכחו של הרמב"ם לחלוק על הירושלמי דבאמת הש"ס שלנו ביבמות [ס"ו:] פסקה כמשנה זו שאומר שם על המשנה דאלמנה לכה"ג שהכניסה לו צאן ברזל יאכלו בתרומה ופריך וכי אחריות משוה כשלו והרי כהן ששכר פרה מישראל אסור להאכילה כרשיני תרומה ומתרץ שאינו מחוייב רק באחריות דגניבה ואבידה אבל בצאן ברזל חייב גם בפחת ובכחש ולכן הוי כשלו ומסיים הא לא דמי אלא לסיפא וכו' כהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה משום דאחריות משוה כשלו לגמרי וכיון דהש"ס שלנו פסק כמשנה זו לא חש להירושלמי וגם כוונת הרמב"ם על האחריות וזהו שכתב הואיל וגופה לכהן שהרי שמה על עצמה כלומר ונתחייב באחריותה ולזה מקרי שכל הגוף הוא של הכהן [ול"ק להירושלמי מנכסי צ"ב דהירושלמי יסבור לאו משום אחריות אלא משום דאין לה חלק בהן כלל והמשנה שאמרה הואיל והוא חייב באחריותן יאכלו ה"פ הואיל שחייב באחריותן מסרתן לו לחלוטין ואחריות הוי הסיבה דלכן הן שלו אבל לא מטעם אחריות והש"ס שלנו אינו סובר כן ודו"ק]:
(ו) ודע דזה שכתבנו בסעי' ב' דישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה אע"פ שמזונותיה עליו כן כתב הרע"ב וכ"כ התוס' ביבמות [ס"ו: ד"ה ישראל ע"ש] אבל התוס' בפ' לפני אידיהן [ט"ו. ד"ה ישראל] כתבו דדוקא כשמזונותיה על הכהן אבל כשמזונותיה על הישראל אסור ליתן לה כרשיני תרומה ע"ש ונראה בטעמם דכיון דהישראל אסור ליהנות בתרומה בהנאה של כילוי כמ"ש בסי' נ"ט א"כ הרי הישראל נהנה בהנאה של כילוי בתרומה אבל התוס' ביבמות שם אסברו לה וז"ל שהישראל אינו נהנה אלא הדמים והוי כמוכר תרומה לכהן והדמים שלו עכ"ל ולפי' הרע"ב שהבאנו בסעי' ב' הוה הישראל כשלוחו של כהן ע"ש [ומה שהקשו למה לא תנן אע"פ שמזונותיה על הישראל כדקתני בסיפא י"ל דבזה אין רבותא כלל מפני הטעמים שהבאנו אבל בכהן ששכר מישראל יש רבותא אע"פ שמזונותיה על הכהן ומ"מ לא יאכילנה אך לפלא שבשני המקומות כתבו בשם ר"י ע"ש ואולי ביבמות חזר בו ועמל"מ שנתעורר בסתירה זו וגם רש"י שם כתב כדבריהם ביבמות וכהרע"ב ע"ש]:
(ז) כתב הרמב"ם בספ"ט פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילו כרשיני תרומה שהבכור לכהנים ואוצר אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ואינו חושש שמא יבואו היונים שלו ויאכלו אותן עכ"ל וזהו מתוספתא בפ"י הלכה ז' ומלשון הרמב"ם מבואר דדוקא כשנותנם לשם אוצר שאין כוונתו על היונים שלו ולכן אף אם יאכלו הלא אינו מתכוין לזה אבל ליתן לפניהם ודאי אסור כשהוא אינו כהן ולשון התוספתא כך הוא נותן אדם כרשיני תרומה לתוך שובכו ע"ש וצ"ל ג"כ שנותן להצניע ולזה התחכם הרמב"ם לשנותו ללשון אוצר:
(ח) והנה לענין בכור הכי תניא בתוספתא פרתו של ישראל שילדה בכור מאכילה כרשינין של תרומה רשב"ג אומר ולא עוד אלא שזכו לה כרשינין ע"ש ונ"ל דה"פ דת"ק סבר מאכילה כרשיני תרומה אבל הוא יקנה הכרשינין ואם הכרשינין מתרומתו ישלם להכהן ורשב"ג אומר שא"צ לשלם דהכהנים זיכו לו להישראל הכרשינין של תרומה כיון שהבכור שלהם ואע"ג דהישראל חייב לטפל בו עד ל' יום כדתנן בר"פ עד כמה והרמב"ם לא הביא דברי רשב"ג דס"ל דהלכה כת"ק ואע"ג דקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו זהו במשנה ולא בברייתא כדמוכח בכ"מ [וצ"ע מסעי' ב' שהישראל מאכילה וא"צ לשלם לכהן ע"ש]:
(ט) עוד כתב יראה לי שאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אע"פ שעדיין לא משך הלוקח ה"ז אסור להאכילו תרומה דמדין תורה מעות קונות ואם מכר ישראל לכהן אע"פ שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך עכ"ל. והנה הדין השני הוא פשוט אבל הדין הראשון לכאורה כיון דרבנן עקרו קנין כסף א"כ ממילא דאינו כלום וצ"ל דס"ל להרמב"ם דלחומרא לענין איסור לא עקרוהו לגמרי וכמ"ש התוס' בב"מ [מ"ג. ד"ה מאי] לענין היתר תשמיש בהמעות ע"ש ומזה ראיה למי שסובר דאם קידש המוכר בהכסף אשה קודם שמשך הלוקח חוששין לקדושין כיון דמן התורה המעות שלו [סמ"ע ר"ס קצ"ח] ואנחנו שם סעי' ז' כתבנו שיש חולקים בזה ולא בארנו שמה מי הוא החולק אך באהע"ז סי' כ"ח סעי' ס"ג בארנו דזהו למאן שסובר דהמקדש במסירת חוב במעמד שלשתן דהוי קדושין גמורים ולא חיישינן אם יקדש אח"כ אחר דהיא כא"א גמורה דלא תפסי בה קדושין אע"ג דמעמד שלשתן הוי תקנתא דרבנן ע"ש ומדברי רמב"ם אלו ראיה לדיעה ראשונה ויש לחלק דודאי כשנגמר הדבר ע"י קנין דרבנן גם מן התורה נגמר אבל להיפך כל זמן שלא נגמר מדרבנן צריך לחוש לקנין של תורה לענין איסורין להחמיר כמו בתרומה וקדושין וכן יש להורות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |