ערוך השולחן העתיד/זרעים/נט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים נט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דין תרומה טמאה ואם מותר טבל בהנאה של כילוי ובו י"א סעיפים

(א) כתב הרמב"ם בפ"ב דין י"ד התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה אפילו נטמאה הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש ה"ז חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנה לכהן שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומותי בין טהורה בין טמאה הטהורה נאכל לכהנים והטמאה נהנין בשריפתה אם היה שמן מדליקין אותו ואם היה דגן וכיוצא בו מסיקין בו את התנור וכן תרומת מעשר אם נטמאת או נטמא המעשר מפרישין אותה בטומאה וניתנת לכהן ליהנות בשריפתה עכ"ל:

(ב) ביאור הדברים דלכאורה כשנטמא הטבל מה צורך להפריש והא אינה ראויה לאכילה רק לשריפה להסיקה תחת תבשילו או להדליק את הנר א"כ ביכולת להדליק בהטבל דהא טבל אינו מאיסורי הנאה ועוד דמנלן שצותה התורה להישראל להפריש תרומה מטבל טמא הרי כל מתנות כהונה לאכילה ניתנו כדכתיב כל טהור בביתך יאכל אותו וא"כ כשנטמא ואינו ראוי לאכילה מנלן שחייבים בהפרשה:

(ג) אמנם בשבת [כ"ו.] אמרינן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך כלומר דשני דרשות דרשינן מפסוק זה האחת שחוב על הישראל להפריש תרומה טמאה וליתנה לכהן מדכתיב תרומותי לשון רבים והשנית שאין רשות להכהן ליהנות בשריפתה של הטבל דמה תרומה טהורה הניתן לאכילה אסור לאוכלה קודם ההרמה דהא טבל הוא במיתה אף תרומה טמאה שניתנה לשריפה אין לו בה רשות רק לאחר הרמתה ולא קודם ואע"ג דטבל אינו מאיסורי הנאה מ"מ כך גזרה תורה וכ"ש שהישראל אסור לשרוף טבל לצרכו:

(ד) ודע דמהיקש זה ילפינן כמה דברים דהנה מצינו שאסור להישראל ליהנות מתרומה כמו להאיר בעדו בשמן של תרומה כדתנן שלהי תרומות מדליקין שמן שריפה וכו' ברשות כהן וכו' אבל בדליכא כהן אסור ויש להבין אטו תרומה מאיסורי הנאה נינהו והרי שנינו בריש בכל מערבין מערבין לישראל בתרומה ורבותינו בעלי התוס' כתבו דהנאה של כילוי אסור לזרים [שם ויבמות ס"ו: ד"ה לא] ומנלן לומר כן. ולפמ"ש א"ש דכיון דהוקשו התרומות זו לזו מה תרומה טהורה נאסרה עיקר הנאתה דהיינו אכילה לזרים אף תרומה טמאה נאסרה עיקר הנאתה דהיינו הדלקה לזרים והדר מקשינן טהורה לטמאה מה טמאה אסור הנאה של כילוי לזרים אף טהורה אסור הנאה של כילוי לזרים [וכ"כ המל"מ]:

(ה) נמצא דממקרא זה ילפינן דטבל בין טהורה בין טמאה אסורים בהנאה של כילוי אפילו לכהנים וכ"ש לזרים וכן תרומה טמאה אסור לזרים בהנאה של כילוי וכן תרומה טהורה ולכן אסור להאכיל בהמתו של ישראל כרשיני תרומה כדתנן שלהי תרומות והכל מהיקש זה דתרומותי וכך למדנו מה תרומה טהורה אין לכהן בהנאתה דהיינו אכילתה קודם הרמה אף תרומה טמאה כן שאסור לכהן להדליקה קודם הרמתה והדר מקשינן טהורה לטמאה דמה טבל טמא אסור בהדלקה אף טבל טהור כן וזהו לכהן כ"ש לישראל וגם תרומה טמאה אסור לזרים בהנאה של כילוי מהיקש זה וכ"ש טהורה וכמ"ש בסעי' הקודם:

(ו) ולפ"ז נוכל לומר דכל דינים אלו הם דאורייתא וכן משמע מדברי התוס' אמנם רבינו שמשון בפירושו סוף תרומות כתב דמן התורה מותר תרומה לישראל בהנאה של כילוי אך מדרבנן אסור ולהאכיל בהמת ישראל בכרשיני תרומה אסור מן התורה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו אפילו נפש בהמה במשמע ומשמע דוקא דכהן ולא דישראל אבל להדליק בשמן שריפה דהוא שמן של תרומה שנטמא מותר מן התורה גם לישראל רק מדרבנן אסרו ומביא ראיה מירושלמי דעל מה דתנן בשלהי תרומות מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין ועל גבי החולים ברשות כהן אומר הירושלמי דרשות כהן רק אחולים קאי ולא אשארא ש"מ דמן התורה מותר ורבנן הוא דאסרו ובצורך רבים לא גזור ע"ש:

(ז) וזהו גם דעת הרמב"ם בפי"א דין י"ח דברשות כהן אינו אלא אחולים ע"ש וי"ל דס"ל להרמב"ם והר"ש דאין זה היקש גמור אלא אסמכתא בעלמא אבל מדברי התוס' נראה להדיא דברשות כהן אכולהו קאי שכתבו כדתנן במס' תרומות מדליקין בשמן של תרומה במבואות האפלות ברשות כהן ע"ש הרי להדיא דברשות כהן אכולהו קאי משום דס"ל דכל זה הוא מן התורה ואולי ס"ל לרבותינו דנחלקו בזה הבבלי והירושלמי דהיקש זה לא נמצא בירושלמי מיהו עכ"פ נתבררו דינים אלו בסייעתא דשמיא דהנאה של כילוי אסור בטבל בין טמא בין טהור אפילו לכהן וכ"ש לישראל וכן בתרומות טהורות וטמאות אסורים לישראלים בהנאות של כילוי ולהאכיל לבהמת ישראל לכולי עלמא מדאורייתא אסור וכמ"ש ורק נחלקו אי הנאות של כילוי הוי איסורם מדאורייתא או מדרבנן כמ"ש:

(ח) והנה יש בזה שאלה והרי תרומה טמאה מצותה בשריפה כדתנן שלהי תמורה והרי בכל הנשרפים דקחשיב שם אסור ליהנות מהם וא"כ איך התרנו להדליק להאיר בשמן תרומה שנטמאת אך באמת בתרומה טמאה התירה התורה ליהנות בעת שריפתה וג"כ ממקרא זה דאת משמרת תרומותי כדאמרינן בשבת [כ"ה.] כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף תרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה דכתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות וכו' ואמרה תורה ואני נתתי לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ע"ש:

(ט) ודע שלמדתי מדברי רבותינו בעלי התוס' בפסחים [ל"ג: ד"ה אמר] דזה שאמרנו דטבל אסור בהנאה של כילוי אינו אלא כשאינו מעורב איסור אחר בהטבל ורק כשנטמא דמי לטהור מקרא דתרומותי אבל כשיש שם עוד איסור אחר ואותו האיסור אינו אסור בהנאה מותר אותו טבל אפילו בהנאה של כילוי [כמ"ש שם בחמץ לריה"ג דמתיר בהנאה והטעם פשוט דאז לאו בר הפרשה הוא כלל דהתורה לא אמרה רק דטמאה בת הפרשה ולא איסור אחר והמל"מ שם נשאר בצ"ע ולא ידעתי למה ואפשר לומר דלמדנו זה מקרא דתתן לו ולא לאורו לבד טמאה שריבתה תורה ודו"ק]:

(י) אין מוציאין תרומה מא"י לח"ל אפילו טמאה כדתנן ספ"ו דשביעית והטעם מפני שצריכים לשורפה במקומה בא"י [ר"ש] ומבואר שם במשנה דאפילו לסוריא אסור ע"ש דר"ש מתיר לסוריא ואין הלכה כן ואין מביאין תרומה מח"ל לא"י וכן מסוריא לפי שנטמאת באויר ארץ העמים ומ"מ לא ישרפוה שלא יאמרו ראינו תרומה שלא נטמאת ונשרפה דטומאת ארץ העמים אינה אלא גזירה מדרבנן וכן לא יחזירוה לח"ל שמא יאמרו מוציאין תרומה מא"י לח"ל וכיצד יעשו מניחין אותה עד שתטמא טומאה ודאית או אם היתה חמץ ימתינו עד ערב הפסח ותשרף וחלה דינה כתרומה ובירושלמי סוף חלה נראה דאם היתה בספינה אין מניחין להעלותה ליבשה בא"י ע"ש:

(יא) דבר פשוט שהתורם תרומה ומעשרות צריך לברך בשם ומלכות כדתניא בתוספתא ברכות [פ"ו הל' י"ט] היה הולך להפריש תרומה ומעשרות אומר ברוך וכו' אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשרות מאימתי מברך עליהן משעה שמפרישן עכ"ל כלומר כשמתחיל להפריש ולא קודם כדי שתהא סמוך לעשייתן ועובר לעשייתן. ובירושלמי פ"ט דברכות [ה"ג] אומר התורם והמעשר אומר ברוך וכו' להפריש תרומה ומעשר לאחר להפריש תרומה ומעשר לשמו כלומר כשצוה לאחר להפריש מסיים לשמו של פלוני וכן הוא בירושלמי שם בשארי מצות ופשוט הוא דזהו כשמפריש תו"מ כאחת אבל אם יפריש המעשר לאחר זמן מברך מקודם להפריש תרומה ואח"כ להפריש מעשר וכן במעשר שני ומעשר עני ואם הרבה מפרישין כאחת אחד מברך להוציא את כולם והם עונין אמן כמבואר בתוספתא שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף