ערוך השולחן העתיד/זרעים/עה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים עה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דיני עבדים של חש"ו ושל שותפין ושל נכסי מלוג וצאן ברזל ובו י"ג סעיפים

(א) חרש שוטה וקטן שקנו להם עבדים והם כהנים ומ"מ עבדיהם אינם אוכלין בתרומה שאין קנינם קנין אבל אם ב"ד קנו להם או אפטרופס שלהם שמינוהו ב"ד או אביהם או שנפלו להם בירושה הרי אלו אוכלין בתרומה שזהו קנין גמור וקרינן בהו וכהן כי יקנה נפש דגם הם כהנים נינהו ואף שאין להם דעת לקנות מ"מ כשב"ד או האפטרופס קונה בעדם קונים הם על ידם דכשדעת אחרת מקנה להם הוי שלהם ויד ב"ד ושל האפטרופוס הוי כידם ממש:

(ב) יראה לי דקטן שנתנו לו במתנה עבד אוכל בתרומה שהרי כשיש דעת אחרת מקנה אותו הרי יש לו קנין מן התורה כמ"ש בח"מ סי' רמ"ג וכן חרש רק בשוטה יש מפקפקין כמו שבארנו שם סעי' י"ח ואפילו הוא קטן בן יומו הא קיי"ל זכין לקטן ואף שזהו תקנת חכמים כמ"ש שם אמנם כבר בארנו שם דקנין דרבנן מועיל גם לדאורייתא דסוף סוף קונה אותם וכן יראה לי דקטן שיש לו אב ויש לו מעות להקטן וקנה האב עבד במעותיו נקנה לו דכל בן סומך על אביו כמו שאמרו על מציאה בב"מ [י"ב.] אבל אמו ואחיו אין ביכולתם לעשות כן:

(ג) ודע דממשנה דגיטין [נ"ב.] מבואר דיתומים שסמכו מעצמם אצל בעה"ב דינו כאפטרופוס וכ"כ הפוסקים בח"מ סי' ר"ץ ולפ"ז כמו שאפטרופוס הקונה עבדים להיתומים אוכלין בתרומה כמו שנתבאר ה"ה זה שסמכו אצלו ומיהו נ"ל ברור דאינו כן דכבר כתבנו שם סעי' מ"ב דנ"ל דלישא וליתן בנכסיהם לקנות ולמכור אינו כאפטרופוס גמור ע"ש מילתא בטעמא והרמב"ם השמיט זה לגמרי כמו שבארנו שם בס"ד:

(ד) כתב הרמב"ם בפ"ז דין י"ז עבד של שותפין שהיה אחד מהן כהן אינו מאכילו והרי זה העבד אסור לאכול עכ"ל ופשוט הוא ותמיהני דדין זה הוא תוספתא בפ"ט דיבמות וירושלמי תרומות פי"א [הל' ה'] ושם מבואר בלשון זה מנין לכהן שקנה עבד ולישראל בו אפילו אחד ממאה שותפות שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה עכ"ל כלומר שיקנהו כולו ולמה שינה הרמב"ם ולא כתב רבותא זו דאפילו אחד ממאה וצ"ל דאין בזה שום רבותא דמה לי חלק גדול או חלק קטן וגם א"צ קרא לזה דממילא משתמע דכיון שיש חלק לישראל בהעבד איך יאכל בתרומה ומאי דדריש מקרא בירושלמי הוא להעדפה בעלמא:

(ה) עוד שנינו שם בתוספתא עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אלו אוכלין בתרומה לא יצא הרוצח מגבול עיר מקלטו בחזקת שכהן גדול קיים עכ"ל ואין שום פי' לזה ונראה דהך גדול הוא טעות וה"פ דהעבד של כהן שהרג את הנפש בשוגג וגלו אותו לעיר מקלטו שאינו רשאי לצאת משם ואינו יודע אם בעליו הכהן חי אם לאו מוקמינן ליה בחזקת שהוא קיים כמו דתנן בגיטין [כ"ח.] בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ואם הניחו גוסס אינו אוכל אבל הניחו זקן או חולה אוכל כדאמרינן שם:

(ו) תניא בר"פ אלמנה לכה"ג מנין לאשת כהן שקנתה עבדים ועבדי כהן שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו קנינו שקנה קנין אוכל כל האוכל מאכיל כל שאינו אוכל אינו מאכיל וה"פ דהך קנין כספו מיותר ודרשינן דלהכי אתי כהן כי יקנה קנין כספו נפש שעבדו יקנה עבד הוא יאכל בו [רש"י] ואי קשיא הא מה שקנה עבד קנה רבו ואיך משכחת לה שהעבד יקנה לעצמו תריץ כגון שאחר נתן לו מעות במתנה וא"ל על מנת שאין לרבך רשות בו [שם] או על מנת שתקנה עבד לעצמך וכ"ש אשה שקנתה עבד אפילו אין הבעל אוכל פירותיה דאלו אוכל הפירות בלא"ה אוכלין כדין נכסי מלוג שיתבאר וכן עבדי אשתו שקנו עבדים ועבדי עבד שקנו וכן לעולם דכולם בכלל קנין כספו:

(ז) וזה שאמרו כל האוכל מאכיל וכו' ה"פ דלאו אכהן עצמו קאי דהא ערל כהן הוא אינו אוכל ועבדיו אוכלין כמ"ש בסי' הקודם אלא אקניניו קאי שאם העבד אינו אוכל בתרומה כגון שנשא אשה באיסור כמו אלמנה לכ"ג שגזרו על עבדי מלוג שלה שלא יאכלו בתרומה כמו שיתבאר אם הם קנו עבדים ג"כ אינם אוכלים אע"פ שמדין תורה יכולים לאכול [כן מבואר בגמ' שם]:

(ח) בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו אוכלין בתרומה דעבדי צאן ברזל שמקבלם באחריות כתובתה הרי הם שלו ממש ואפילו עבדי מלוג שרק אוכל הפירות ג"כ אוכלין משני פנים הן מה שהם עבדיה והיא אשת כהן ומאכלת עבדיה בתרומה והן מצידו שהרי זהו קנינו שקנה קנין שנתבאר [ערש"י ותוס' שם] וממילא דבת כהן שנשאת לישראל והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל שאסורים לאכול בתרומה דעתה הם עבדי ישראל שהרי היא עצמה אינה עתה ככהנת וכשימות הבעל נראה דעבדי הצאן ברזל נשארים ברשות יורשיו ועבדי מלוג חוזרים אליה בין לקולא בין לחומרא:

(ט) כל זה הוא בנשואים כשרים אבל אלמנה שנשאת לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בין שהיא כהנת בין שהיא ישראלית וכן שארי חייבי לאוין והכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל עבדי צאן ברזל יאכלו מפני שהם של הבעל והוא לא נפסל מפני העבירה שעשה אבל עבדי מלוג שהם שלה לא יאכלו דכיון דהיא אינה אוכלת גם קניניה אינם אוכלים וזהו שאמרנו בסעי' ז' דקנינו שקנה קנין כשהקנין אינו אוכל כמו אשה זו שנתחללה בביאתו גם קניניה אינם אוכלים ויש בגמ' שם מי שאומר דדבר תורה מותרים לאכול ורק רבנן גזרו בהם כדי שתאמר אני איני אוכלת ועבדיי אינם אוכלים ואינני אלא כזונה אצלו ותאלצהו לקבל גט והרמב"ם תפס הדיעה הקודמת דמן התורה אינם אוכלים ע"ש:

(י) כתב הרמב"ם [שם] נשא שניה היא אוכלת ועבדי מלוג שלה לא יאכלו עכ"ל דין זה אינו מבואר בגמ' וטעמו מפני שבגמ' [נ"ח:] מבואר דמשתמרת לביאה פסולה מדרבנן אוכלת וכמ"ש בסי' הקודם [כ"מ] אך מנליה להרמב"ם דבביאה ממש ג"כ אוכלת וגם מ"ט לא יאכלו עבדיה בתרומה [שם] ולבד זה אין מדרכו להביא דין שאינו בגמ' אלא כשאומר יראה לי אמנם דין זה ישנו בירושלמי כמו שיתבאר:

(יא) בירושלמי פ' יש מותרות [הל' ד'] ר' אבין בעי קומי ר' מני עבדי שניות מהו שיאכלו בתרומה א"ל שתוק ויפה לך היא אוכלת ועבדיה אינם אוכלין עכ"ל ומפרשי הירושלמי פירשו דבתמיה קאמר ע"ש ולא ראו דברי הרמב"ם ואדרבא דלכן אמר לו שתוק כלומר אע"ג דהוי מילתא דתמיה מ"מ הדין כן. וטעמו של דבר נ"ל דהנה בש"ס דילן ביבמות [פ"ה.] תניא דקנסו לשניה בכתובתה שאין לה כתובה מטעם שהיא מרגילתו מפני שאינה נפסלה בביאתו ע"ש ואי ס"ד דנפסלת מן התרומה הרי אם היתה בת כהן [לא] נפסלה וכיון דבת כהן לא נפסלה ממילא דכשהיא ישראלית ונשאת לכהן דאוכלת דאל"כ הוי תרתי דסתרי והעבדים אינם אוכלין דבזה נוכל לקונסה כדי שתדע שהיא כוונה וכמ"ש בסוף סעי' ט' ומפני שהוא דין תמוה לכאורה לכן א"ל ר' מני שתוק ויפה לך:

(יב) עוד כתב שם בדין י"ז דכל המאכיל בתרומה מאכיל בחזה ושוק עכ"ל ותמהו עליו דבס"פ הערל אהא דתנן דסריס חמה מאכילה בתרומה אמר ר"ל מאכילה בתרומה ולא בחזה ושוק קסבר תרומה בזמה"ז דרבנן ור' יוחנן אמר אף מאכילה בחזה ושוק קסבר תרומה בזמן הזה דאורייתא ע"ש וכיון דהרמב"ם פסק בפ"א דתרומה בזמה"ז דרבנן איך פסק דמאכילה בחזה ושוק [כ"מ ועמל"מ]:

(יג) ובאמת ל"ק כלל דזהו הכל לפי מה שתפסו בדבריו ריש פ"ו דכהנים שבזמה"ז אסורים לאכול בתרומה דאורייתא אבל לפי מה שבארנו לעיל סי' ע"א סעי' י"ח כהנים שלנו כהנים גמורים הם אלא שאין תרומה של תורה בזמה"ז ולפ"ז כיון דהלכה כר"י דבשל תורה מאכיל ג"כ ממילא דמאכיל גם בחזה ושוק וזה שאין אוכלים תרומה דאורייתא משום דליכא אצלינו תרומה דאורייתא. ולבד זה אני תמה על הקושיא אפילו לפי סברתם דכהנים שלנו אין אוכלין בתרומה דאורייתא הא חזה ושוק ליכא האידנא ואין דין זה שייך אלא לכשיבנה המקדש ואז הלא יהיו כהנים מיוחסים ויאכילה גם בתרומה דאורייתא גם בחזה ושוק כדברי ר' יוחנן [והמל"מ האריך בזה ולפמ"ש הדברים פשוטים]. ובר מן דין כבר בארנו שם דהך תרומה דרבנן הוי כעין דאורייתא ואין חילוק בהם [וכ"כ המל"מ] רק לפרקים בפרטים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף