עצמות יוסף/קידושין/עג/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין עג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ע"ג ע"ב

תוס' בד"א וכו' פי' בקונטרס דרמי עליה למידק לפי שהוא במי שפרע וכו' כונת התוס' בהביאם התחלת דברי רש"י ז"ל הוא משום שבעלי התוס' חולקים עליו בזה לפירושם שפירשו ז"ל דקאי אמקחו בידו דנאמן מטעם מגו והנה ע"כ בזה פליגי על דברי רש"י ז"ל דהא טעמם הוי משום דהוי נאמן במיגו דמצי אמר לא מכרתי והנה לדעת רש"י ז"ל לא מצי למימר לא מכרתי כיון דקאי עליה במי שפרע והתוס' כפי הנראה אינם מקפידים בזה. עוד כתבו ולפ"ז גרסי' ולא ידע ולא גרסי' ולא ידוע שמשמע שאין אנו חוששים לידיעתו וכו' הכי צריך למגרס בדבריהם ז"ל אלא שיש לשום לב במאי דהאריכו וחזרו ושנו דבריהם באמרם ולפ"ז צ"ל דלא ידע וכו' שהם דברי מותר. ואפשר דהרגישו ז"ל דאמאי אוקמת דלא ידע נימא דידע וקאמר מזה לקחתי מדעתו ומזה בע"כ לז"א ולפ"ז צ"ל דלא ידע דאם ידע פשיטא הוא ולא הוצרך לאומרו ודוחק. והנראה יותר דהתו' הרגישו דכשאמר ולא ידע הי מדעתי' והי בע"כ היכי קאמר בגמרא נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי כיון דלא ידע צ"ל דה"ק לזה מכרתי פי' עם שבאמת מא' היא מדעתי ומא' בעל כרחי עכ"ז אני איני רוצה למכור אלא לזה אלא דקשה לזה דא"כ מאי אריא דלא ידע אפי' ידע נמי יאמר לזה אני רוצה למכור אלא ע"כ צ"ל דה"ק לזה מכרתי פי' שאין אני יודע מי נתן לי מדעתי מ"מ לזה מכרתי ואומדן דעת הוא שזה היה מדעתו ולזה אמרו התוס' ולפ"ז צ"ל דלא ידע שאם ידע מי היה מדעתו שוב אינו נאמן לומר שלא מכר אלא לאחר ואומדן דעת היא ודאי שלמי שנתרצה הוא דמכר וק"ל:

ולענין הלכה הארכתי בביאורי לח"מ וכדי שלא יחסר בזה מאומה אבאר בקצרה מה שכתבתי שם לענין הדין בטור ח"מ סימן רכ"ב וזה לשונו שם. דברי הרי"ף ז"ל בזה נוטות כפי פשוטו אל דברי רש"י ז"ל וכבר הרא"ש ז"ל תמה על דבריו וה"א באמת קושיא אלימתא. ועוד אני מוסיף לתמוה עליו לדעת הרב דמתני' דשנים אוחזין לא קאי אלא ארישא דאיירי במציאה אבל הסיפא דמקח וממכר איירי כשהמקח הוא ביד הלוקח אמאי הוצרך בעל התלמוד לעשות צריכות אחר בין מציאה למקח וממכר דכיון דהרישא איירי כשהם אחוזים בה וסיפא דמקח וממכר איירי בשהמקח הוא ביד המוכר לא דמיין אהדדי ולא צריך לתת צריכות ביניהם. ומ"ש לענין הדין אין שום קושי' עליו במה שמובן מדבריו ז"ל דאי נקיט זוזי מחד מינייהו אפי' דהמקח בידו נאמן לומר לזה מכרתי וכו' דהיא כדעת רש"י ז"ל אלא שהתוס' והרא"ש ז"ל תמהו עליהם דלמה יהא נאמן כשנים והרמב"ם ז"ל לא נתן לו כח אלא כעד אחד והוא כדעת התוס' ז"ל ומתוך דברי הרמב"ם ז"ל יש לדייק בבירור שאם מקחו בידו נאמן כעד אחד שכתב ז"ל לפיכך אם נטל הדמים משנים ונטל מאחד מדעתו ומא' בע"כ ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי בע"כ אין כאן עדות וכל אחד נשבע וכו', ע"כ משמע דוקא משום דלא ידע הא אם ידע נאמן לפוטרו משבועה וזה דבר ברור בדברי הרמב"ם. וכן דקדק הר"א ז"ל מדבריו. ותמהתי מהרב מוהרי"ק זלה"ה בכ"מ שכ' על דברי ה"ה שלא מצא גילוי בדברי הרמב"ם ז"ל ע"ז וק"ל ודע דאע"פ דכשלא ידע השוה הרמב"ם ז"ל הדין בין כשהמקח בידו לשאין המקח בידו נרא' דאין הדין שוה בענין הדיוק שיש לדייק בדבריו דהוא ז"ל כתב בין שהיה המקח בידו בין שלא היה בידו אין כאן עדות כלל הא אם ידע ממי נטל מדעתו וממי בע"כ יש לחלק ביניהם דאי המקח בידו נאמן כשנים ואי אין המקח בידו נאמן כעד א' לסייע לחבירו לפוטרו משבועה אם הוא תפוס בה ואם חבירו תפוס בכולה ישבע שבועת התורה להכחיש העד. ונ"ל לדקדק מדברי הרמב"ם דאי לא נקיט זוזי אלא מאחד מהם ואין המקח בידו אינו נאמן לומר לזה מכרתי ויהיה שלו אלא דוקא בעד א' שכך כתב סתם ז"ל אבל אם אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא עד א' בלבד ובנקט מאחד מהם איירי הרמב"ם מדקאמר בסמוך לפיכך אם נטל הדמים משנים וכו' כנראה דמעיקרא בנקט מא' איירי ואפ"ה קאמר דנאמן כא'. ולפ"ז כדפריך בגמרא ונחזי זוזי ממאן נקיט אריש פריך וע"ד שהקשו התוס' בדעת ר"ת דפריך הכי נהי דמקח בידו אמאי נאמן אם יאמר אמי שלא קבל המעות לזה נתרציתי דמשמע דנאמן בכל ענין ועל הא משני לא צריכא דנקט זוזי מתרווייהו ולפ"ז אפילו המקח בידו אם קבל מעות מאחד מהם אינו יכול לומר לזה נתרציתי. ובפי' זה כתבו התוס' ז"ל ולפ"ז גרסינן דלא ידע וכדכתיב לעיל שיש טעות בספרים וגם הרא"ש בפ"ק דב"מ כתב בשם ר"ח ז"ל הלכך נראה כפי' ר"ח שפי' בקדושין בזמן שמקחו בידו נאמן במגו שיכול ליתנו לאיזה צד שירצה ועלה פריך ולחזי זוזי ממאן נקיט ואנן סהדי דלאותו נתרצה ומשני התם דנקיט זוזי מתרווייהו ואין יודע ממי קבל וכו' וצריך להבין שאם גרסי' ולא ידע דמשמע שהמוכר לא ידע היכי קאמר נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי דא"כ הא שפיר ידע כיון דקא' לזה מכרתי וכו' ונראה דזה אפשר להבינו כשאמר המוכר שהם השליכו המעות בפניו ולא נתן אל לבו מי השליכם בפניו בע"כ אבל נפשו אוותה לפ' שמעולם היה דעתו רצויה אליו ובזה אפשר להבין דברי הרמב"ם ז"ל ומיהו דברי הרי"ף ז"ל אינם ע"ד שפי' ה' בעל הטורים שיהא נאמן מי שהמקח בידו להכחיש את העדים ואלו היתה אחוזה אפי' במקצת בדברי הרי"ף ז"ל יכולים היינו לקרבו אל הסברא ולומר שיהא נאמן אפי' להכחיש את העדים כל זמן שהמקח בידו והטעם הוא שכיון שהמקח בידו ויש לאל ידו לחזור בו שהרי אינו חייב אלא מי שפרע יוכל להכחיש את העדים כיון שהוא יכול לחזור בו ומיהו אין נראה כן דעת הרי"ף כלל ובפי' נמצא כתוב בשיטת הרשב"א לקדושין ז"ל אשתכח השתא להאי פרושא דכל זמן שמקחו בידו אע"פ שיש עדים שמכר נאמן לומר מזה קבלתי דמים ולא מזה או מזה קבלתי מדעתי ומזה בע"כ כל זמן שאין עדים מכחישים אותו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן אלא כעד א' בלבד ואפי' אין עדים שמכר מיהו נאמן כעד א' דעלמא עכ"ל ואע"ג דלא כתבו על דברי הרי"ף הסברא מיהא סברא אלימתא היא דכל שיש עדים בדבר לא יהא נאמן. וכפי מה שכתבתי בפי' ר"ת נמצינו למדי' שאפי' אמר המוכר שהשליכו המעות באופן שלא הכיר להם מי היה מדעתו ומי בע"כ נאמן לומר רצוני לעולם היה למכור לזה שדעתי נוחה הימנו. אבל הטור הביא דברי ר"ת וכתב ז"ל אם נקיט זוזי מתרוייהו וכו' ואין ידוע מאיזה מדעתו ומאיזה בע"כ נאמן לומר מזה קבלתי מדעתי וכו' שהרי דברי ר"ת הם אפי' לא ידע ממי קבל כלל ועיקר וכבר יש מקום לפ' דברי התוס' ור"ת באופן אחר וזה נראה יותר ואחרי שפרשנו דברי הרי"ף ור"ת נאמר שמה שתמה הרא"ש ז"ל על דברי הרי"ף ז"ל והוא תמיהת התוס' באמת היא תמיהא אבל אין ראייתו ז"ל שהביא ראיה על קושייתו שהוא כתב ז"ל וק' לפי דכשאין מקחו בידו אפי' נקיט זוזי מחד מינייהו אמאי מהימן טפי מאיניש דעלמא כיון שנסתלק מן המקח וכן משמע לשון התוספת' דקתני אבל אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא ככל אדם עכ"ל ואין ראיה מהתוספת' כלל דהא הקשו עליה בגמרא ולחזי זוזי ממאן נקט ועלה משני דנקט זוזי מתרוייהו וכו' ועלה הוא דקאמר בתוספתא דהוי ככל אדם אבל אי לא נקיט אלא מא' מהם מנלן דלא יהיה נאמן ע"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף