עצמות יוסף/קידושין/נד/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין נד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף נ"ד ע"ב

אמר עולא וכו' הלכה כר"מ במעשר הואיל וסתם לן תנא וכו' פרש"י וב"ה כסתם משנה חשיב להו דהלכה וכו' הנה משמעתין נראה דאפילו ב"ש מודו במעשר דהא לא קאמר בגמרא אלא דלא גמרי קדש ממעשר אבל לעולם דמודו במעשר דהוי ממון גבוה אלא שאין הכרח ממנו דכבר אפשר דסבירא ליה. דגם במעשר ס"ל דהוי ממון הדיוט ואין הכרח לומר דאיכא סתמא הר"מ אבל מב"ה איכא ודאי ראיה כיון דיליף ממעשר ודאי דס"ל במעשר הדין כך וק"ל.

וראיתי להרמב"ם ז"ל שפסק כר"מ דמעשר ממון גבוה הוא בה' אישות והדין עמו דהכי אפסיק הלכתא ומתני דקתני הפודה מעשר שני שלו וכו' כיון שנתן לו במתנה וכן מתני' דהפודה נטע רבעי שלו מוסיף חומש בין משנתן לו במתנה לר"מ לא מתוקמא אלא דיהיב ניהליה בטבליה במעשר ובנטע רבעי דיהיב ליה. כשהוא סמדר ודלא כרבי יוסי. וכן פסק בהלכות מעשר שני ונטע רבעי סוף פ"ט ז"ל העלין והלולבין והסמדר מותר בערלה עכ"ל. פסק דלא כרבי יוסי כמסקנת שמעתין ומלשון זה נראה דדוקא סמדר מותר הא בוסר אסור ולהכי מוקי לה בגמרא דיהיב ליה כשהוא סמדר ולא קאמר כשהוא בוסר וכ"כ בפ"ק דערלה בפי' המשנה ע"ש וקשה שהרי בתחילת פרק זה כתב הרמב"ם ז"ל לפי' אינו נקנה במתנה אלא אם נתנו בוסר והוא דבר סותר למה שכתב בסוף הפרק ולא היל"ל אלא אם נתנו סמדר.

והרב מוהרי"ק זלה"ה בפירושו תמה ז"ל י"ל למה שינה רבינו וכתב בוסר במקום סמדר וע"כ לא שרי אלא סמדר ולא בוסר ואין לומר דטעמא דשרי סמדר משום דאינו פרי ובוסר נמי אינו פרי שהרי כשהגיע לפול הלבן מברכין עליו בורא פרי האדמה עכ"ל והי"ל ז"ל להקשות להרמב"ם מדידיה אדידיה וכמו שכתבתי. ומה שכתב דכשהגיע לפול הלבן מברכין עליו בורא פרי האדמה אינו דבורא פרי העץ מברכין וכמ"ש התוספות והרא"ש בכיצד מברכין והרשב"א ג"כ כ"כ וכ"כ ז"ל בביאורו לאורח חיים סי' ר"ב. גם מפרק כיצד מברכין נראה שיש חילוק בין בוסר לסמדר והם דברים צ"ע ונראה שהרמב"ם ס"ל שבוסר וסמדר דינם שוה וסמך לו על מאי דאמרינן בפרק הכונס גבי אכלה סמדר על דברי ר"ש כרוך ותני בד"א בזמן שאכלה לולבי גפנים ויחורי תאנים אבל אכלה סמדר פגין או בוסר רואים אותן כאילו ענבים עומדות ליבצר ע"כ בגמ' הרי דהשוה בוסר לסמדר והתם רבי שמעון הוא דקחשיב להו כפירות גמורים הא לאו הכי הכל שוה בוסר וסמדר ותרוייהו לא חשיבי פירי ומר"ש בן יהודה דהשוה אותם נשמע לדידן דתרוייהו חשיבי לענין דלא הוי פירי לענין מעשר זה נראה בדוחק עוד קשה דבפ"ה כתב הרמב"ם דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין ואילו הך אוקימתא דאוקימנא על הך מתניתין דפסקא הרמב"ם לענין הלכתא בהך דניתן במתנה לא יתיישב אלא למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין. וראיתי להרב מוהרי"ק בפ"ג מהלכות מעשר נתעורר בזה וכתב בשם הר"י קורקוס שסובר רבי' דדוקא להאי מילתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין דע"כ לא קאמר ר"מ מעשר שני ממון גבוה אלא דוקא כשתורם ונקרא עליו שם מעשר דהא מדכתיב לה' הוא יליף וקרא אחר שהורם נקרא מעשר משמע עכ"ל מסוף לשונו משמע דמלישנא דקרא נפקא לן הכי ומתחילת דבריו כתב דדוקא להך מילתא וכו' לשונו מגומגם ביותר ועוד דהא במעשר ג"כ כתב הוא ז"ל בה' אישות ובפ"ו מהלכות מעשר דכמי שהורמו דמיין ואפשר הייתי לתרץ ולומר דלענין להחמיר על המקבל מתנה שיפריש חומש אמרינן הכי עם שהוא חוץ מן הדין. איברא דבקדושין גם כן ראוי היה לחוש ולהחמיר סוף דבר הענין אצלי בספק ואילו היה נוהג זה בזמנינו הייתי אומר שהענין נשאר בספק וראוי לחוש להחמיר. תוספות קרבן מי מחייב וכו' הנה כדפריך בגמ' קרבן מי מחייב אכתי לא אסיק אדעתא לא אמרו שוגג מתחלל אלא לענין אכילה ונראה דהתוספות הוקשה להו דמאי פריך קרבן מי מחייב דהא בהמה וכלי שרת דאין מתחלל דהא יש מועל אחר מועל ואפי' הכי מחייב קרבן לכך תירצו דלא היה חייב בהנאה אלא באכילה ובהנאת גופו ובהמה וכלי שרת איירי דנהנה מהם דומיא דמשקלות שאמרו התוס' למעלה ועדיין יש גמגום דמאי משני לענין אכילה וכו'.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף