עצמות יוסף/קידושין/כח/א
|
|
עצמות יוסף
קידושין כח א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תנא דבי רבי ישמעאל ק"ו ומה סוטה וכו'. וקשה מה לסוטה שכן שבועתה על הספק וכיון דהחמירה תורה בשבוע' החמיר בגלגול משא"כ בממון והיכי קאמר אשכחן ודאי לא אתיא לן. ונראה דכיון דשבועתה הית' על הספק בדין היה שלא יגלגלו עליה. נאמרה שבועה בחוץ וכו' אף ע"פ שהתוס' קראו לזה מה מצינו והיה נראה דאיכא פירכא עצומה מה לשבועה האמורה בפנים שכן כל עיקר שבועתה באה על הספק שכך כתבו התוספות דמשום שכל שבועתה תה ספק מגלגלין בספק וכו' מ"מ נראה דהכא הוי כעין גילוי מלתא בעלמא דלא פרכי' ולא מידי. ממזר סופג את הארבעים דוקא משום דקראו ממזר לבד אבל אם קראו ממזר בן ממזר נראה דחייב שתים ואם אמר לו אביך ואתה ממזרים נראה דאינו חייב כ"א מלקות א' ויש ללמוד כל זה מתשובת הרב ה"ר יוסף ן' מיגאש מי שאמר לחבירו רשע בן רשע טמא בן טמא ממזר בן ממזר ולא השיבו המתחרף דבר ויש עדים בזה. תשובה זה שחרף את חבירו חייב ב' מלקיות על מ"ש לו טמא בן טמא רשע בן רשע ומותר לו לדחקו בפרנסתו ולהזיקו נוסף על מה שנזכר במ"ש הקורא לחבירו ממזר סופג את הארבעים רשע יורד עמו לחייו והואיל וקרא לאביו ומה שחייבתי ב' מלקיות עם היות הדבר ידוע שמי שהוא ממזר בנו וזרעו עד סוף כל העולם ממזרים והואיל וקרא לאביו ממזר הנה נתחייב שיהיה הוא וזרעו ממזרים להיות שהקדים לקרא ממזר לבן קודם לפי שהיה אפשר שיהיה הבן ממזר והאב כשר וזה צירף עוד האב לו באמרו עליו ממזר נתחייב בזה ב' מלקיות שאם הפך והקדים האב בזה לבן לא היה מתחייב כ"א מלקות א' מהטעם שאמרנו ע"כ. ואם אדם היה מתקוטט עם חבירו ובכלל הדברים אמר לי' אני איני ממזר או איני רשע בזה כתב הרב מהר"ם אלישקאר בסימן פ"א דהוי כאילו פירש וא"ל כמוך וכאלו א"ל בפירוש שהוא ממזר או רשע דאל"כ לאיזה ענין אמר אני איני כך והלא האחר לא אמר לו שהוא כך לשישוב לו אני איני כך אלא פשיטא דאין הכוונה אלא אני איני כך כמוך והביא ראיה לדבריו ע"ש. ההוא שמותי וכו' והטעם דכל ישראל בחזק' כשרים הם והא דהיה או' השבע לי שאין עבדי אתה אע"פ שהיה כפי דעתו כנעני וחשוד על השבועה אפי מה שהיה מחוייב לו ממק"א מ"מ רוצה הוא בכך ומאמינו כדבריו. מתני' כל הנעשה דמים באחר וכו' גמ' ש"מ מטבע נעשה חליפין ק' דהא ע"כ אליבא דר"נ למאי דסליק אדעתין צריך לתרץ מתני' יש דמים שהם כחליפין וא"כ למ"ד אין מטבע נעשה חליפין יתרץ נמי מתני הכי ויאמר יש דמים שהם כחליפין וכו'. ונראה דהמקשה לא איכפת ליה לתרץ אליבא דר"נ וגם כי היה נראה לו דוחק לאוקמא מתני' ביש דמים וכו' ובמסכ' מציעא הארכתי בשמעתא זו בדקדוקים רבים ע"ש:
תו' כיצד החליף וכו' ואומר ר"י וכו' בהנאת קבלת וכו' פי' שבאותה הנאה שקבל ממנו דמי הפרה והיינו במקום קנין סודר ובעבור אותה הנאה מקנה לו השור ומ"ש בעבור דבר שנותן לו פי' שהשור מקנהו בעבור הדבר שנותן לו והיינו הדמים דהוא שווי השור כנראה מהכרח ההיא דפרק הזהב ויש הבנה אחרת בדבריהם במ"ש בעבור דבר שנותן הוא המעות שעושה ממנו הקנין ולא אאריך לפרשה לפי שהראשון עיקר.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |