עצמות יוסף/קידושין/יב/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין יב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף י"ב ע"ב

לאו היינו דיהודית וכו' יש לדקדק דיש לחלק דהתם מעולם לא קבלה קדושין אחרים אבל הכא שכבר קבלה קדושי ראשון אלא דמספיקא לא קבלה קדושין אית ביה ש"פ מנלן דלא חיישינן ואפי' דלא מייתי אלא שהאש' אינה נאמנת וצריך להתיישב בזה שהרי ע"כ צריך לחלק לענין קלא דלא איתחזק בי דינא להכא לדעת אביי דפליגי אדרב חסדא מהך טעמ' דפרישי' דפשטה ידה וכו' וכמ"ש הר"ן ז"ל.

תוס' והאיכא עדים וכו' אין לפרש וכו' דא"כ אין לדבר סוף וכו'. וראיתי להרב מוהרי"ן לב זלה"ה ח"ג סימן צ"ט כתב על דבריהם ז"ל ולכאורה איכא לאקשויי במאי דקאמרי התוס' א"כ אין לדבר סוף וכו' ומאי קושיא והרי שמואל חושש לשמא שוה פרוטה במדי וכיון דכן אפשר דאינהו רבנן אינם רוצים לחוש למה ששוה במקום אחר אבל כי היכי דשמואל חושש לשמא שוה פרוטה במק"א ה"נ מצינן למימר דהנהו רבנן חוששים לשמא ההוא אבנא דכוחלא הוה ביה שוה פרוטה עכ"ל ול"נ דיותר קל הוא לידע אי ש"פ במדי שאפשר שהרבה מבני מדי יבאו במקום הזה או אחד מן המקומות שיאמר שדבר זה ש"פ במקומו משנדע אי איכא עדים בשום מקום יעיד על דבר פרטי זה בהאי אבנ' דכוחל' אי היה שוה פרוטה בעידן קדושין כל זמן דליכא אפילו קול בעלמא זה נראה לכוונתם ז"ל.

ולענין הלכה אזכיר לך מעט מזעיר ממה שהשיגה ידי בענינים אלו כי הוא צורך גדול בדבר. דע כי בהך עובד' מצאתי מחלוקת בין הגדולים בהך קול שיצא אי דאיכא סהדי וכו' אי הוי קודם שקבלה קדושין מאחר או לא שהר"ן ז"ל כתב בשם הרא"ה ז"ל דכי מסקינן דחיישינן בכהאי גוונא לקלא אף על גב דלא איתחזק הני מילי היכא דנפק קלא קודם שנתארסה לשני דאי אחר שנתארסה לא חיישינן לה דאפילו בקלא דאיתחזק אמרי' התם דלא חיישינן לקלא דבתר אירוסין ולא עדיף קלא דלא איתחזק כי האי משום דפשטה ידה וקבלה קדושין טפי מקלא דאיתחזק בעלמא ע"כ.

ולהך סברא יש לדקדק בה במאי דקאמר רב חסדא לאו היינו דביתהו וכו' ומאי קושיא דביתהו דר' חייא הוה קלא דבתר נשואין ודביתהו דר' חייא הוה לאחזוקי כוליה מלתא ולקושיית בתר נשואין נראה דלא קשה ולא מידי דנהי דהרא"ה ז"ל מפר' בהך דקאמר והאיכא עדים וכו' שיצא הקול קודם שנתקדש' לאחר דאל"כ ל"ח לההוא קול אבל הך דאמרה ליה אימי' והא בההוא יומא וכו' לאו משום קלא קאמר הכי אלא אחר נשואים באתם אמה לאוסרה על האחרון ולהכי קאמר לה רב חסדא לאו היינו דביתהו דר' חייא וכו' ופריך תלמודא נהי דלא חיישת לאימ' סוף סוף ניחוש אנן לקלא דנפק קודם אירוסין אע"ג דלא אתחזק בי דינא שוב ראיתי להר' מוהרי"ן לב הוקשה לו קושיא זו בח"ג סי' צ"ט והנלע"ד כתבתי. עוד הקשה הרב הנזכר על דברי הרא"ה ז"ל דאמאי לא קאמר הרא"ה דקלא דאתחזק הוא ולבתר ארוסה הוה ונהי דלבתר אירוסין לא חיישי' לקלא אע"ג דאתחזק ה"מ לאחזוקי כוליה מלתא משום קלא ובהך סבר' פליגי אביי ורב חסדא דר' חסדא ס"ל דאע"ג דפשט' ידה וקבל' קדושין והוחזק הקול אפ"ה ל"ח לה כיון דהוא קלא דבתר אירוסין ונ"ל דס"ל הרא"ה ז"ל דבקל' דבתר אירוסין אין לחלק בדבר כלל דבכל גוונא ל"ת ולא שייך בה פלוגתא דרב חסדא ואביי. והמרדכי חלק בדבר זה ומפרש שמעתין בקלא דבתר נשואין ע"ש. וחידשתי חידוש מדעתי לענין הדין בהך דאמרי' לאו כל כמינ' דאימך וכו' דהיינו דוקא משום שהיתה נשואה מש"ה לא אמרינן דשויא נפשה חתיכה דאיסורא ותהא אסור לישב עם בעלה דמאחר שעד זמן זה בא עליה בעלה בהיתר לאו כל כמינה לחוב לבעלה ולאסור עליו מה שכבר קדם לו שהיה בא עליה אבל אם היתה מאורס' ואמרה שקבלה קדושין מאחר נ"ל דכיון דשויא נפשיה חתיכה דאיסורא מונעים הבעל מלבא עליה. ולמדתי חידוש זה מדכ' הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ה סי' ג' בתוך התשובה ז"ל ואפי' אם היתה מודה בפירוש שקבלה קדושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקדשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרי' דשויתה לעצמו חתיכה דאיסורא ויוציאנה בגט עכ"ל. וקשה שהרא"ש ז"ל עצמו בסוף גיטין כ' מעשה בא' שאמר קדשתי אחות אשתי בפני פלו' ופלוני והלכו למדינת הים קודם שקדשתי את אשתי ולא גרשתיה והרי היא נשואה ויש לה בנים וכ' ר"ח דאינו נאמן לאוסרה כל זמן שלא יביא עדים ואפי' אם תאמר אמת שקדשני אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה עכ"ל כנר' דס"ל ז"ל שאינה נאמנת לאסור כלל ולא אמרי' דשוי נפשה חתיכ' דאיסור' אלא שהחילוק הוא מבורר דבנשוא' לא אמרי' הכי כ"ש אם יש לה בנים דנמצאת חבה לאחריני שעושה אותם ממזרים. וראיתי אל הרב הגדול מהר"י קארו זלה"ה בטור א"ה סי' מ"ו הביא חשובה זו מהרא"ש וכתב עליו ז"ל ועל מ"ש שאם היתה מודה דהיינו או' שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ויוציאה בלא כתובה יש לתמוה מדאית' בפ"ק דקדושין יהודית דביתהו דר' חייא הוה לה צער לידה וכו' אמר לה לאו כל כמינה דאימיך דאסרת ליך עילואי ואפשר שיש לחלק בין כשהיא עצמה מודה לכשאמרה כן בשם אחרים עכ"ל. ודבריו תמוהים בעיני שכפי חילוק ז"ל שחילק תקשי לן בדברי הרא"ש מ"ש בסוף גיטין בשם ר"ת בדרך סתם והביאו הטור בסי' מ"ח לענין הלכה דהתם היא עצמה אומרת כן ואפ"ה לא הצריכה כלל ודוחק לומר שבתשובה זו חולק עם מ"ש בפסקיו ועם החילוק שחילקתי הוא ברור דהך עובדא דשמעתין הוא בתר נשואין כדפרישית ומש"ה לאו כל כמינה לאסור עצמה עליו והוא דבר ברור לע"ד וראיתי סמך לדברי בדברי בעלי תוס' רי"ד ז"ל שכתבו בשמעתין בהך עובדא דיהודית ז"ל פי' אע"ג דהיא מהימנ' לשוי' נפשה חתיכה דאיסורא כדתנן לקמן בפ' האומר קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו התם משום דלא אגידה ביה הלכך כי קאסרה נפש' עלויה מהימנא כיון דלא מפסדא לאחריני אבל הכא דאגידה ביה משעבדא ליה ומטי' איסורא לגביה לא מהימנ' ע"כ הרי חילק בפירוש מה שחלקתי ועל עיקר החילוק שכתב הרב מוהרי"ק זלה"ה ראיתי לחזור עליו היש לו עוד קיום בשמעתין. וראיתי שיש בו עוד מן הדחוי וזה שהנה בשמעתין יש להקשות אמאי לא אייתי רב חסדא מהא דתנן בפ' האומר הוא אומר קדשתיך והיא אומר' לא קדשת אלא בתי שהוא מותר בקרובת בת' ובת' מותר' בקרוביו דאלמא אין האם נאמנ' לאסור בת' ולא קרובותי' על אחרים וקושי' זו הוקשה לו ג"כ להריטב"א ז"ל בשמעתין ותירץ ז"ל דלא מייתי ההוא מתני' משום דשאני התם שאף הבת מודה לדברי האם ומש"ה איצטריך להא דיהודית עכ"ל אלמא הכא נמי בתה מודה לדבריה ולכך הוצרך לההיא דיהודית שהיא הודית לדברי אמה ועם כל זה אינה נאמנת נתבטל עם זה חילוק הרב מוהרי"ק זלה"ה ובזה ניחא לי מה שתמה הרב מוהר"י ן' לב זלה"ה בח"ג סי' צ"ט על דברי תוספ' רי"ד ואיברא דקשה טובא דמאן דכר שמיה דשויי' נפש' חתיכה דאיסורא בהך עובד' דיהודית והרי לא ידעה דבר מהקדושין אלא דאימ' היא דקאמר' לה קביל ביך אביך קדושין וכו' ע"כ. ועם מה שכתבתי בשם הריטב"א הדבר מחוור דהכא נמי היא שויתה אנפשה חתיכה דאיסורא שהודית לדברי אמה וק"ל ועם החילוק שחלקתי נתבררו בעיני דברי המרדכי כתבו בהך שמעתין מעשה שאירע בגרמיזא בבחור שקדש אלמנה והתחילה אחר כך לומר כבר נתעשר בני במעות קדושין שקבלתי מאחר והורו הגדולים שאין הקדושין קדושין וברח הבחור וכו' ע"כ ובאמ' הוראתן של גדולים אלו קשה מאד להשיג דמאיזה טעם הפקיעו הגדולים קדושי הבחור דלכאורה נראה משמעתין שאמירת האלמנה לאו כלום הוא ולא נכתב שם שיש עדים ולא קול בדבר כלל. ונ"ל שטעם הגדולים הוא משום דהיא שויא נפשה חתיכה דאיסור' ומ"ש שאין הקידושין קידושין הוא לומר שלא יוכל הבחור לבא עליה מבלי שתקבל גט ממי שאמרה היא דטעמא דנאמנ' היא מפני שעדיין לא נשאת עם הבחור שאם היתה נשואה עמו לא היתה נאמנ' והוא ממש מה שחלקתי זה נראה לענין ההוראה והשכל ישפוט היות החילוק אמרתי לענין הדין. ולענין פסקא דדינא בשמעתין נראה דיש לחוש לסברת אביי כדאמרי' דפרשו רבנן מההיא משפחה וכו' והרב בעל הטורים בא"ה סי' ל"א כתב דברי הרמ"ה אשר מתוך דבריו ז"ל נראה שפוסק כאביי בהדיא והמעיין יתקשה הרבה בהבנת דברי הרב מוהרי"ק שכ' ומשמע דסבירא ליה להרמ"ה דהלכה כרב חסדא וכו' והוא הפך הנשמע מדברי הרמ"ה וכבר נתקשיתי עוד בדברי הרמ"ה ז"ל בפירושו לא"ה שנראה שסותר למ"ש הטור עוד בשמו באותו הסימן נראה שהרמ"ה פוסק כשמואל וכתבתי יישוב עליו ותקנתי לשונו שנראה שנפל בו טעות אבל בדברי הר' מוהרי"ק זלה"ה לא מצאתי ידי ורגלי וכעת נתחדשו לי דברי הר' מוהרי"ן לב ח"ג סי' צ"ט שכ' על דברי הרמ"ה חקירה איזה פי' מהתוס' מפ' וכ' ז"ל איברא דאפשר למימר דס"ל להרמ"ה דפליגי רב חסדא ואביי ורבא היכא דלא יצא אפי' קול ופסק כרב חסדא ע"כ ועם שהרב הנזכר הסכים לאמת כדברי הרמ"ה שפוסק כאביי ורבא כשאר הפוסקים מכל מקום כיון שיצא מפומי' לספק אפשר שהוא ג"כ דעתו של הרב מוהרי"ק זלה"ה ובאמת לא יכולתי להלום אותו הפי' בדברי הרמ"ה ז"ל. עוד הקשה להרב מוהריב"ל בדבר התוס' בד"ה אם הקלנו בשבויה וכו' עמ"ש בכתובות דאסיקנא דעדי טומאה קאמר עיין בח"ג סי' צ"ט ודבריו ראויים אליו ז"ל. אחרי כותבי המסכתא באו תשובות הרב מוהרי"ק זלה"ה וראיתי שנשאל לו מחכם גדול מובהק ל' זה והשיב שנפל טעות בדפוס ותקונ' כתוב בתשובת ע"ש:

הלכה ד דף יב ע"ב ההוא גברא דאקדיש בשוטית' וכו' ועל דמצער שלוחי דרבנן פרש"י שקם עליו והכהו ובפ' עשרה יוחסין דף ע' בעובדא דרב יהודה בר יחזקאל וכו' א"ל אמאי שמתיה מר משום דציער שליח דרבנן ופרש"י ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות דר' מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן כדאמר פ"ק ע"כ. ויל"ד היכי מייתי מרב דמנגיד לענין שמתא ונראה דרש"י ז"ל מחלק בהך עובדא דמנגיד רב להך דפרק עשרה יוחסין דיש לחלק דהתם שאני דנגע בכבוד רב יחזקאל ומ"ש התם מנגיד למאן דמצער לשליח מש"ה הכא סליק דרגא ומשמתינן אבל הרמב"ם ז"ל נטה עצמו לצד אחר וחלק בין העניינים וכ' בה' ת"ת פ"ד בכ"ד דברים שמנדין את האדם כ' א' מהם שהוא המבזה שליח ב"ד ובהלכות סנהדרין פכ"ה כ' ז"ל וכל המצער שליח ב"ד יש לב"ד רשות להכותו מכת מרדות ע"כ הוא ז"ל חילק בין מצער למבזה דבמבזה כ' דמנדין לו ובמצער כ' שמכין לו מכת מרדות ולפ"ז גרוע טפי מצער ממבזה דבמבזם מנדין אותו ובמצער מכין אותו והר"ן ז"ל כ' על דברי רש"י דלשון מצער לא משמע כוליה האי אלא אפי' מבזה אותו בפני אחרים ומביישו. הר"ן ז"ל מפרש בהך דשמעתין שהוא המבזה הפך מ"ש הרמב"ם ז"ל דלהרמב"ם חייב נדוי ולפ"ז מ"ש הרב מהרי"ק זלה"ה בה' סנהדרין דברי הר"ן ז"ל אינו ענין לדעת הרמב"ם ז"ל. והרב בעל הטורים בא"ה סי' א' כ' דהמצערו מכין אותו מכת מרדות ובטור י"ד בה' נדוי וחרם העתיק הכ"ד דברים שמנדין עליהם וא' מהם המבזה שליח ב"ד והוא ודאי ע"ד שפירשתי על דברי הרמב"ם ז"ל וראיתי לבעל הטורים שפסק בטור א"ה סי' ס"ז בשם הרא"ש שאין הלכה כרב אלא בהא הלכה כרב שמלקין על המקדש בביאה ולא באינך ע"כ. ונ"ל שבמקום הזה לא כיון הטור לפסוק כהרא"ש שהרי בכל אלו המקומות שכתבתי פסק כנהרדעי גם ל' הטור אינו מדוקדק שכתב בהא הלכה כרב וכו' כנר' דרב פליג בזה עם אמורא אחר ואינו כן דרב יוסף ונהרדעי הוא דפליגי במלתיה דרב אי בכלהו מנגיד או דילמא במקדש בביאה לחודי' ובסי' קל"ד כ' הטור דהמוסר מודעא אגיטא משמתינן ליה ובסי' קמ"א כ' הטור דברי הרמב"ם ז"ל דהמוסר מודע' של הגט מכין אותו מכת מרדות וצ"ע. ועל דין חתן הדר בבית חמיו נראה שמ"ש הרא"ש ז"ל בזה דמנהג העולם הוא דקאמר איברא דביבמות כר"ג כ' דבשל סופרים הלך אחר המקיל וכו'. והתוס' כתבו דאפי' למאן דחייש מה שדרים עכשיו אא בשביל טובת הנאה וכו'. ויש לתמוה איך נמלט מהאיסור משום טובת הנאה וכו'. ונראה דבשלמא מי שאינו מקבל טובת הנאה ממנו אית ביה חשד' שיאמרו דמשום פריצות הולך שם אבל כשדר שם בשביל טובת הנאה ודאי יאמרו דמטעם זה דר שם לא משום פריצות ואפשר עוד דכיון דאית בדבר איבוד ממון אפי' מאן דחייש יאמר דכיון שהדבר אין בו איסור אלא חשש בעלמא יאמר דל"ח

למלתא דאיסורא:

הלכה ה

דף י"ב ההוא גברא דקדיש בציפיתא וכו' אמר רבא מנא אמינא לה וכו' מאי רצתה ומאי לא רצתה אילימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא וכו' וקשה כיון דאיכא חלוק' אמצעית דהיינו דאישתקה אם כן מאי קאמר רבא מנא אמינא לה וכו' נימא דהברייתא נקט הב' קצוות דהיינו קידושין ודאי' היכא דרצתה וקידושין שאינם כלל היכא שלא רצתה הא אישתקה הויא ספק מקודשת ובשעת מתן מעות אפי' אישתקה הויא ודאי מקודשת ולהכי קתני ברישא בשעת מתן מעות מקודשת ולא קתני רצה ולא רצה כלל וצ"ע ובהך ברייתא דפריך לקמן קדשה בגזל וכו' הוה מצי למימר דאיירי כשאמרה אין אלא שזה הוא חסר ברייתא כיון דקתני דברי המקדש אבל אוקימתא דשדיך אינה אוקימתא דבהכי איירי במה שיש לענין הלכה כתוב בבירו' בספרי הפוסקים דשתיקה לאחר מתן מעות לא מהני וכ' הרשב"א הביאו ה"ה פ"ג מהלכות אישות ז"ל שאם נתן לה כסף סתם וחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנה ויחזור ויתננו לה בתורת קידושין ע"כ. והנה מלשון אומרו והיא רוצה משמע דאמרה אין ואפ"ה כ' דצריך שיטול הכסף ויחזיר וכו' דאל"כ אינה מקודשת ולפ"ז צ"ל דאע"ג דהיכא דאמרה אין אחר מתן מעות מקודשת שאני התם דנתנו בתורת פקדון א"נ בההיא דצפית' דאמר דנתנה בתורת קדושין אבל הכא שנתנו סתם ואפשר דבתורת מתנה יהבינהו ניהלה אם כן אפי' אמרה אין אחר כך אינה מקודשת אלא אם כן חוזר ונוטל ממנה וכ"כ ה' מוהרש"ך זלה"ה בח"א סי' ט' והרב מורי הרשד"ם בחלק א"ה סי' ל"ד ועם שהוא ז"ל הבין דברי הרשב"א ז"ל בפנים אחרות ונסתפקתי בדברי הרשב"א סי"ש צריך ליטול וכו' אי לכתחלה הוא דקאמר ובלא"ה ספיקא הוי אי לא וראיתי להרב מהריב"ל ח"ג סי' ב' חקר חקיר' ב' וכ' על דברי הרשב"א ולפי דבריו צריך שנא' דשתיקות' לאחר מתן מעות דאמרו בגמ' היינו היכא שלא בא לידו בתורת מתנה ולא בתורת פקדון אלא כענין ההיא דאמרי' פ"ק וכו' והנה משמעתין נר' דגם בפקדון אמרי' שתיקה לאחר מתן מעות וכו' ויש לי ביאור על דבריו כתבתי בארוכה בפירושי לא"ה ע"ש גם במחלוקת שכ' הרב בן רבינו ירוחם להרשב"א ויש לי עוד עיון בחקירה הג' שחקר הרב ז"ל ואני לא באתי בזה רק לפרש מה שנוגע לענין ההלכה לבד עם פי' הרבנים שפסקו דיני הלכותינו ולא יותר ומ"מ להיות ענין מצוי בכל יום שהאיש נותן לאשה הכסף ואחר כך אומר תהא לי מקודשת ראיתי לכתוב דעתי בזה ובפירושי לא"ה ראיתי לחוש להחמיר והבאתי ראיה מהרב מוהריב"ל זלה"ה וכעת נתיישבתי בדבר וראיתי להחמיר בראיה מפורש', מדברי הריב"ש סי' ק"ע על מי שזרק הטבע' בחיקה ותכף אמר בהך מקודשת וכו' כ' ז"ל ואף להרי"ף שכתב דוקא כשבא לידה בתורת פקדון הוא דאמרי' דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא אבל כשבא לידה שלא בתורת פקדון צריכה גט מספ' וכו' בנדון זה אין לחוש כלל דהא טעמא דר"ה הוא משום דאי לא ניחא לה חשדינהו ובנדון זה כבר העידו העדים שכשמוע דברי הסופר הפשיל את בגדיו וכו' ע"כ כנר' מדבריו ז"ל דכל שלא השליכן ספיקא הו' לדעת הרי"ף וראיתי בתשובות באו מחדש מהרב מוהרי"ק בדיני קידושין סי' ב' כ' ז"ל דגם להרי"ף והרא"ש אינה מקודשת וסיים ז"ל הא קמן דלא חש ר"ה בריה דר' יהושע בההיא דצפיתא דאסר אלא משום דמעיקרא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה אבל אי לא יהבינהו ניהלה מעיקרא בתורת קדושין מודה דשתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא וכן מבואר בדברי הרי"ף והרא"ש עכ"ל ול"נ דלא הקילו אלא דוקא בפקדון דמחייב' באחריותו אבל כל שלא בא בתורת פקדון ראוי להחמיר לדעתם ז"ל וכן דקדק הריב"ש ז"ל שכ' ז"ל ואפילו לדעת הרי"ף שכ' דוקא כשבא לידה מתחלה בתורת פקדון וכו' אבל כשבא לידה שלא בתורת פקדון צריכה גט מספק עכ"ל באופן דבההיא דה' מוהרי"ק זלה"ה שכתב בתשובה נראה לחוש ולהחמיר לע"ד מטעם זה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף