עצמות יוסף/קידושין/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף קידושין הקדמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הקדמת המחבר

אמר הצעיר יוסף בן לא"א ישיש ונבון בה"ר יצחק עזרא זלה"ה:

רבים אומרים מי יראנו מי ומי הקרב הקרב אל משכן ה' עם מזיו כבודו וכבודו עליו יראה לאור באור פני מלך. הן לצדק כל אמרי פינו כי יש ה' בקרבנו בתת בברותימ ראש פהבא ישליו אהלים לשכון באויבי ה' כיקד כרים. הן אה כל במורדי אור יקרות בנו מגדל לתלפיות על קו תהו באמרם שהצרבה צבי תפארה לבדה אל שאול תורד כי זה דרכה דרך גבר בעלמא עולם סגשפות במדות ישרות מוסר ה' ראשית חכמה ואין מעסקים לתת תפארת חיים לעושיה ולא להכנס לפנים לפני יעמד חי לפני ה' ויתודה אשר בנו כי סביב למשכן ה' יחנו:

אליכם אישים אקרא שמעו נא דברי הראשונות ישמיעונו דרך תבונות יודיעונו אדוננו נביאנו בעת סר צלו מעלינו לא צוה לעדת ישראל כי אם על המצוה והתורה ונעים זמירות באחרית חלדו צוה את שלמה בנו כי זה מלבו לא ינשה. לשמור החקים והמשפטים ככתוב בתורת משה:

ארץ ארץ ארץ שמעו נא כל העמים היש מהבלי הנכרים מגשימים. הראיתם פילוסוף רוחו ונשמתו יאסוף להניף גשם נדבות משמי עליה בעת בעולם שמה ושערוריה ועליון יתן קולו יענהו בעת יקרא כרב יהודה בחסידותו דכי הוה שליף מסאני' הוה אתי מטרא. מפלאות ומעשה נסים אשר נעשו לחכמים התלמודיי' אין חקר למספרם להיות עסקם במצות על תילם הם הגבורים אשר מעולם ובוראם לעת קץ יעשה להם מחולה. יושב ביניהם ועומדים בעגולה. וכל אחד יערב לחכו ואומר כל חיך שטועמו לי לי מראה באצבעו ואומר זה אלי. אז יאמרו בגוים כי לא לרצון יהיו להם כל צאן קדר ואילי נביות ולא כחכמות הנכריות העבריות יחזו ויבשו קנאת עם איכה יועם חכמיהם נואלו שריהם כמוהם יהיו עושיהם עבדי ה' המתפארים ביוצרם יאכלו והם ירעבו אז יאמרו כי השער לה' צדיקים יבאו בו:

לכן שמתי פני כחלמיש בלב נשבר ונדכא לזרות התבן מהבר ולכלות ימי חלדי ואם הם מעט ורעים מצרות ויגונות רבו מלמנות בתלמוד רבינא ורב אש' אולי אתרצה לפני קוני כקרבן ואשה. ונתתי את לבבי לידע ולהשכיל מן מוצא דבר ולידע על מה אדני התלמוד הטבעו לא חסרתי עת ורגע מלכת אחרי רבותי לשתות בצמא את דבריהם עד אשר רבים תחכמונים טוב מפנינים ראיתי בני עליה למקוצעות משכני התאוו תאוה חשקו לעסוק עמי בקשו דרך ישכון אור במושבותם ורצונם וחפציהם לדעת המדות שהתורה נדרשת בהם אני אהבי אהב ראיתי ונתון אל לבי להיות חלקי מעמלי להועיל לאשר כגילי ראיתי את עניים ואת עמלם לא הטיתי לארץ מנלם באתי לגני בריתי מכל עצי ברושין במסכת קדושין תהיה נא זאת הפעם עצם מעצמי תחילת דברי בהם כ' היא מסכתא עמוקה דקה מן הדקה יש בקרבה אש וגפרית ורוח זלעפות בדברי הגמ' ורש"י והתוס' בקושיות והויות עשר ידות משאר המסכתות. גם בכללי קלים וחמורים ימלאו מגילות וספרים וגמרתי בלבי עת לעשות עד לא יבאו ימי הפקודה להוציא לאור תעלומה וכאשר אראה המלאכה ערוכה אעשה כן במה שאקרא ואשנה בשאר המסכתות אם ה' יגזור בחיים:

זאת אשיב אל לב"י לא במדרש לקרקר קיר ושוע כי כרוכיא מהות כשוורים מנגחים זה את זה הוא העיקר אשר אנו מבקשים אין זה כי אם רוע אהבת הניצוח אך התל שהכל פונים בו לידע ולהשכיל מוצא דבר למשפט ולהבין מתוך ההלכה הדין היוצא ממנה ולידע בשרשי המפרשים אשר הוציאו הדין מן הסוגיא איך למדו אותו הדין מן הסוגייא ולהעתיק אם יש בה ישוב לדעתם ז"ל ובזה ידעו אמיתות הדין מה הוא ונעשים שותף להב"ה. והנה זה לי שנים רבות נתתי את לבי לתור בספרי הפוסקים בס"ד להעתיק בהם ע"ד זה וראיתי שהיא מלאכה גדולה עד מאד בעזר האל כתבתי מקצת הלכות מספרי הטור ולקטתי הסלת מהם כאשר יעדתי בהקדמה לספר משא מלך שעשיתי ולפי שאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אמרתי יהיו ג"כ דברי אלה לעשות סדרי זה בכל הלכה והלכה והיודע יראה כמה תועלת ימצא בלימוד זה אם כפי העיון אם כפי הדין לדעת הדין על בוריו. וידעתי אני בעצמי כי אין בי דעת ולא תבונה אני אדם להבל דמה ולא ידעתי חכמה ובטחתי בעזר האלהים בשמים יהיה בעזרי בזכות טרחי ועמלי ברוב טיפול בני ובנותי קשים מזונותי ובצדקתי החזקתי אמצתי זרועותי אמרתי אלקטה נא דעות הפוסקים בדיני הקידושין כי דבריהם נסתרים ומכוסים לפרשם וללבנם כתלג חיור כדי שכאשר תצא ההלכה מתחת יד המעמיק בה כבר נתבארו לו דברי הגמרא ורש"י והתוס' והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ושאר הפוסקים אם נגעו באותו הדין ולא היתה כוונתי בלימודי זה כי אם להועיל לעצמי בדיני הקדושין כי הוא צורך גדול כי הוא מעשים בכל יום ולכן מנעתי סדרי מסוגיות עבד עברי עד סוף הפרק כי אם בקצת לשונות הפוסקים באו אגב ריהטא גם ברוב פרק עשרה יוחסין עשיתי על דרך זה זולת בסוף הפרק שבא דין מדיני הקדושין הארכתי כפי המקום:

ואודיע למעיין שאחר שכתבתי וגמרתי המסכתא באו אלינו מעיר ואם בישראל קושטאנטינה יע"א ספר ד' מתשובות הרב מוהרי"ן לב חידש קצת חידושים על זאת המסכתא אמרתי לחזור ולשנות במקומות שהיה הרב מדבר ובקצת המקומות אשר הרב הניח ידו לא מנעתי עצמי להעמיק בדבריו ז"ל גם שבמקצת דברים כיוונתי לדעתו ז"ל:

וראיתי בעוז ותעצומות לחקוק בספר כל החידושים שחידשתי במסכתא הזאת וקראתי שמו עצמות יוסף כי ידוע אצל שער עמי טורח המעיין עד יצא כנוגה אצלו מבוקשו ושופו עצמותיו עד אשר דק כל עצמותיו עצם אל עצמו. ובנה בניתי מפתחות מפותחות בכל דף ודף מהגמרא וכל הלכה והלכה מלבד ביאורה בדברי רש"י והתוספות שלא זכרתי במפתחות פתחתי פתוחי חותם כל חידוש הדין אשר חירשתי בה הן חידוש מדעתי הן חידוש אשר לי בדברי הפוסקים כדי שימצא הדיין מבוקשו בנקלה בעת יצטרך אליו וגם בנה בניתי מפתחות מלשונות הפוסקים לבד כדי שימצא הלשון שיצטרך לו ביאור אשר בא בספר הזה בנקלה גם כשיצא כלל מחודש מתוך ההלכה אבנה אצלו ציון כדי שילך התלמיד וימצא את מבוקשו בנקלה. אתנפל לפני היודעים אל יאשימוני אם ימצא דבר לא נח להם בו עד יחזרו וישנו ויתקנו כפי חכמתם השגיאם אשר בי מצאו בכח ואל. כי לא איש אל וממשפיע הדעת והתבונה אשר ממנו ימשכו נהרי נחלי חכמה ודעת אשאל עזרו יהיה עם פי והגיוני ידריכני בנתיב המלאכה אל אכשל בדבר הלכה אויר"א:

פתיחת המסכתא

עיקר המסכתא היא להורות לנו דרך ידרוך האדם לקדש את האשה אשר היא מצוה צונו האל יתברך, לבל נהיה כאחד מעו"ג להיות פרוצים בעריות ולהבדילנו מדרך הזונים אשר היינו מורגלים קודם מתן תורה וקודם שנפרש המסכת נבאר מה שהיה מותר הקדשה קודם מתן תורה כדי שנדע איסור הקדשה שאסרה תורה ונבאר דין הפלגש. אם ההדיוט מותר בה ואיך הדין בזה. וז"ל הרמב"ם פ"א מהל' אישות. קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך וכו' משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר ולא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה ע"כ והשיג הראב"ד ז"ל וז"ל אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם וכו' עד מכל מקום אין איסור לאו אלא, במזמנת עצמה לכל אדם שאם כדבריו מפותה היאך משלם עליה ממון והלא לוקה אלא ודאי משהוצרכה לפתוי אינה קדשה עכ"ל.

הבין הר"א ז"ל כדברי הרמב"ם שמ"ש כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה היינו אף בבא דרך אקראי או אפי' במייחדה לו לשם פלגש ולכך כתב שאין קדשה אלא מזומנת וכו' אבל המייחדת עצמה אין בה לא מלקות ולא איסור לאו וכו' וע"ד זה הלך משנה והביא ראיה מדברי הרמב"ם ממ"ש חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו' ולי נראה שאין מזה כ"כ הכרח כיון שבית דינו של דוד גזרו על יסוד הפנויה כ"ע דינא כי האי גוונא גמירי לה.

עוד כתב הרב המגיד ז"ל ועוד מדאמר רבי אלעזר פנוי הבא הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה פי' ונפסלה לכהן ואע"ג דלא קי"ל כוותי' דר' אלעזר מ"ע משמע דאיסור לאו איכא דאי מן התורה היה מותר היכי א"ר אלעזר דמקריי' זונה ע"כ ודבריו ז"ל תמוהים דאפשר לומר דר"א ס"ל דקדשה דקרא היינו פנוי' הבא על הפנויה ולכך אמר שהיא אסורה לכהן ואנן לא קי"ל כוותיה אלא כמ"ד דאין זונה אלא גיורת ומשוחררת ולדעת זה קדשה דקרא היינו המזומנת ומופקרת לכל.

ואפשר לומר דלא מצינו פלוגתא בין ר' אליעזר לשאר תנאים אלא דוקא דזונה דכהן לא בקדשה דכתיב לא תהיה קדשה ולאפושי מחלוקת לא מפשי', אך קשה דאכתי מנא ליה דלרבי אליעזר לוקה בבא על הפנויה דלעולם אימא לך שאין בה שום חיוב ואפ"ה גזר הכתוב שלא יקח הכהן אותה האשה הבעולה כי היכי דאסר האלמנה לכ"ג וראיתי להרמב"ן בהשגות על מנין המצות להרמכ"ם ז"ל בעיקר ה"ה שכתב שם ז"ל בפנוי הבא על הפנויה אם לדעת פלגשות רצוני לומר תהא מיוחדת וידועה לו זה מותר הוא ואדננו דוד ע"ה נשא מהן אבל בא עליה דרך מקרה כענין הזונים זה אינו בכלל אל תחלל את בתך להזנותה ולא בכלל לאו דקדשה אלא לדברי ר' אלעזר ואין הלכה כמותו אבל הוא בכלל אזהרתו של ר' אליעזר בן יעקב מתוך שהוא בא על נשים הרבה וכו' ע"כ הרי כתב דלר' אליעזר פירוש לא תהיה קדשה הוא פנוי הבא על הפנויה:

ואחר שכתבתי מה שיש לדקדק על דברי ה"ה. נראה שעדיין יש לתמוה כפי דרכו בדברי הרמב"ם ז"ל מהאי דאמרינן בסנהדרין פרק כ"ג אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על היחוד ועל הפנויה ופריך ייחוד דאורייתא הוא ומשני אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה ע"כ והנה מעיקרא הוה מסיק אדעתין דגזרו על ייחוד דאשת איש ועל ביאת הפנויה דהכי קאמר על הייחוד ועל הפנויה ומשום דקשיתי' בייחוד דעריות דהוי מדאורייתא הדר ביה ואסיק אלא ייחוד דפנויה משמע דביאת פנויה מגזירה הוי ולא מדאורייתא וכיון שכן היכי כתב הרמב"ם ז"ל דהבועל בלי קדושין לוקה. ונראה דס"ל דמעיקרא נמי הוי ס"ד דאייחוד דפנויה קאמר ויחוד נמי קאי אפנויה ופריך מיחוד דעריות דהוי דאורייתא ומשני אלמא אימא וכו' זה נראה ע"פ דרכו ז"ל ומה שנראה נכון בדברי הרמב"ם ז"ל הוא אחר שאעמוד עוד על סתירה אחרת שנראה שיש בדבריו שהנה כפי הנראה מלשון זה הוא דכל הבועל הפנויה לוקה ואע"פ שאינה מופקרת ומזומנת לכל וכמו שהבינו בדבריו הראב"ד ז"ל והרב המגיד משנה ז"ל ובפ"ב מהל' נערה בתולה כתב ז"ל אני אומר שזה שנאמר בתורה אל החלל את בתך להזנותה שלא יאמר האב הואיל ולא חייבה תורה לאונס ולמפתה ממון ולא מלקות כשאירע הדבר מקרה שלא מדעת אביה ולא הכינה עצמה לכך וכו' אבל אם הניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבא עליה גורם שתמלא הארץ זימה וכו' והמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה וכו' עכ"ל הרי. שלא נתן איסור לאו דלא תהיה קדשה כי אם למי שמכנת עצמה לכך לא למי שבעל אשה דרך אקראי וראיתי אל הרב הגדול מוהרי"ק זלה"ה בכסף משנה בפרק נערה בתולה נתעורר בזה וכחב ז"ל וצריך לדחוק שסמך שם. אל מ"ש כאן עכ"ל הרי הכרח לסבול זה הדוחק בדברי הרמב"ם ז"ל ולומר דמה שכתב בהלכות אישות כל הבועל אשה וכו' לשם זנות היינו במופקרת ומזומנת דאז הבעילה שבעל היא לשם זנות וכמ"ש בהלכ' נערה ומעתה מה שכתב הר"א ז"ל בהשגות בהלכ' אישות שאם כדבריו מפותה היאך משלם והלא לוקה וכו' כבר הרמב"ם עצמו יישב אותו ע"פ דרך זה שדבר זה אינו הווה תמיד וכו' וראיתי בקצת הנוסחאות שאין כתוב בהשגות לשון זה ואולי נמחק בעבור זה ומ"מ נראה שאין תפיסה על הרמב"ם ז"ל שהרי לדעתו ז"ל אין קדשה אלא מופקרת ומזומנת. ואין לחלק ולומר דבנערה בתולה בעינן שיכינה אביה לשם כך כיון שעדיין היא בתולה דמסתמא אינה זונה כיון דעדיין לא נבעלה אבל הבועל אשה בעולה לשם זנות אף על פי שלא תהיה מופקרת ומזומנת לוקה דמסתמא אמרינן דכיון שהפקירה עצמה לזה היא זונה וביאה זו אסרה תורה דהא כיון שבא עליה להם זנות מאי אולמיה דבעילה ראשונה מבעילה שניה. ועוד שהרמב"ם ז"ל לא נתן טעם בדבר אלא לפי שבא הדבר במקרה ולא בירר חילוק זה עם שהאמת שנראה שאינו חילוק באופן שעלה בידינו שאין שום איסור לאו לדעת הרמב"ם אלא בקדשה שהיא ע"ד שהיתה קודם מתן תורה שהיתה מופקרת ועומדת בשוק. ומתוך דברי הראב"ד ז"ל נראה שלא די שתהיה מופקרת ומזומנת לכל אלא שצריכה שתהיה עומדת בקופה של זונות ומתוך מ"ש בהלכות אישות נראה שהמזומנת לבד היא הקדשה ולא הזכיר שתהיה עומדת בקופה של זונות ונראה דלשון קצר נקט וק"ל. ונראה לי שלדעת הרמב"ם ז"ל כל הבועל אשה בדרך זנות ולא היתה מזומנת לכך אין בה איסור לאו ומ"ש כל הבועל לשם זנות היינו במופקרת תדע לך שהרי כתב הרמב"ם ז"ל קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק וכו' וזו היא הנקראת קדשה ומשנתנה התורה נאסרה וע"כ היינו המזומנת כענין דתמר דכתיב ותשב בפתח עינים וכתב בסמוך ולפיכך כל הבועל אשה לשם זנות וכו' ואם דברי הרמב"ם ז"ל אינם במזומנת איך למד משם דכל הבועל אשה וכו' לוקה כיון דפשיטא דקרא איירי בקדשה שהיתה מותרת קודם מתן תורה אלא ודאי שפירוש דבריו הם כדפרישית. וראיתי באדם וחוה שכתב בנתיב כ"ב ח"א ז"ל הבא על בת ישראל פנויה או המייחד עמה עובר על גזרת דוד ובית דינו פשוט בע"ז פרק אין מעמידין פי' והיא עוברת על לא תהיה קדשה פי' מזומנת לשכיבה והוא עובר על ולפני עור וכו' עכ"ל נראה מדבריו שאין איסור לאו דלא תהיה קדשה אלא לדידה ולדידיה גזרו בית דינו של דוד ולא ראיתי מי שיסכים עמו בזה ודבריו ז"ל נפלאו ממני. ונראה שמה שכתב בעל הטורים אם בא עליה אדם בלא קדושין וכו' הם ע"ד שכתבתי בדברי הרמב"ם ז"ל ותדע לך שהרי בהל' נערה סימן קע"ז העתיק כל דברי הרמב"ם ובאמת שמ"ש בפי' דברי הרמב"ם הוא יותר נכון מהכרח שכתבתי ובדברי המחבר אין לנו הכרח זה:

ואחר שכתבתי שאין איסור לאו אלא במופקרת לכל. נבאר דין הפלגש איך יהיה דינה אם היא אסורה או מותרת ואומר שעם שכתב הראב"ד ז"ל שהמייחדת עצמה לאיש א' אין בה לא מלקות ולא איסור לאו נראה [דלדידים ז"ל איסורא מיהא אית בה וז"ש אין בה לא מלקות ולא איסור לאו ולא כתב ולא איסור סתם ומסכים לדעת הרמב"ם שכ' פ"ד מה' מלכים ז"ל וכן לוקח מכל גבול ישראל נשים ופילגשים וכו' וכתוב בקצת הנוסחאות ז"ל אבל ההדיוט אסור בפלגש עכ"ל ולא השיג עלה הראב"ד כלל ועם שיש בספרים נוסחאות חלוקות בעל סמ"ג בלאוין סי' רכ"ב כתב לשון הרמב"ם שההדיוט אסור בפלגש וכתב שם שהיא בלא קדושין הפך ממ"ש הרב המגיד ז"ל. ודע שהריב"ש בתשובה סי' תצ"ה כתב ז"ל אפשר לומר שלא גזרו על הפלגשים המיוחדות קודם הגזירה וכו' ובסוף ענין זה כתב ז"ל וא"כ דוד עבר אם הפלגש היא המיוחדת לבד אלא שהפלגש היא בקידושין כדברי רש"י והרמב"ם עכ"ל. והנה בכל התשובות נמשך אחר ד' הרב המגיד ז"ל וכבר הכה על קדקדו הרב מוהרי"ק זלה"ה בפ"ו מהלכות מלכים שכתב בפי' דפלגש היא בלי כתובה ובלי קדושין. גם משם תראה שמן הדין למלך מותרת ולהדיוט אסור דעת הרמב"ן בהשגות על מנין המצות בעיקר הכ' כתב שהפלגש מותרת וכבר כתבתי למעלה לשונו וכן כתוב בתשובת הרמב"ן בהדיא וכן נ"ל מתוספות דברי הר"ן בתשובותיו סי' ס"ח שנשאל על מי שהיתה לו פלגש בביתו ואחר זמן נשאת לאחר אי צריכה להמתין ג' חדשים וכתב בתשו' ז"ל שצריכה להמתין דכיון שהיתה מוחזקת בפלגשו לא מקריי' אשה מזנה שהרי הפלגש המיוחדת לאיש אחד אינה נקראת מזנה שהרי מותרת היא ואבות היו נוהגין בה כמו שאמרו בפרק כ"ג מאי נשים וכו' פלגשים בלי כתובה וקדושין וכו', ומעתה כיון שהיא עומדת עמו בהיתר מגדלת את בנו ונוהג בה מנהג פלגש לא מקריי' מזנה וכו' עכ"ל הרי הסכים להתיר הפלגש שהרי כתב שהיה מותרת והוא הפך מ"ש הרמב"ם ז"ל, ונראה שלדעת הרמב"ם אם היתה עומדת אצלו בקדושין אפשר דשרי דהוא ז"ל גריס בגמרא בלא כתובה וקדושין וכמ"ש בפ"ד מהל' מלכים הפך ממ"ש ה"ה בהל' אישות ובזה כתב דלהדיוט אסורה:

איברא דתמוה לי על דברי הרמב"ם שכתב פ"ג מהלכות מלכים לא ירבה לו נשים מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד י"ח נשים בין נשים ופלגשים הכל י"ח ע"כ ולדידיה פלגשים בלי כתובה וקדושין הוו מן המנין ובמנין מצות ל"ת סי' שס"ד כתב ז"ל שהזהיר המלך מהרבות נשים וכו' וגבול זה שלא יוסיף על י"ח נשים בכתובה וקדושין ע"כ נראה מדבריו דבלא כתובה וקדושין יכול להרבות עוד והיה ראוי שיאמר שבין הכל יהיו י"ח ואיני מאריך בזה שאינו לענייננו. אבל למדנו דעתו ז"ל דפלגש אסורה. וראיתי בתשובות מהור"ר דוד כהן זלה"ה בית ט' שלדעת הרמב"ם בין המיוחדת לו בין בעלה באקראי והלך לו אסור מדרבנן חוץ מהעומדת על הדרך והיא מזומנת לכך וכו' הרי שהסכים לפי' שכתבתי בדברי הרמב"ם ז"ל ועוד האריך אלא שאין מדבריו ז"ל לדברינו לא סתירה ולא ניגוד לא ראיתי להאריך ולהביא כל דבריו ז"ל ולענין הלכה מי לנו גדול מהרמב"ם ז"ל ומי לא יחוש לדבריו דברי אלהים חיים כ"ש שהסמ"ג כתב בסתמא לשונו ז"ל שהפלגש אסור להדיוט כל שכן בזמנינו זה שהרי אפילו הרמב"ן שהוא מכת המתירין חשש לאסור מטעם נדה וגם הרא"ש ז"ל בתשובה שכתב הרב בעל הטורים בתחילת הלכות קדושין אסרה מטעם שיבא עליה בנדת טומאתה וכפי הנראה מדבריו ז"ל דלענין הדין ס"ל דמותר אם לא מטעם שבושה לטבול ותמהתי מהרב ר"מ מפאדווא ז"ל שכתב בתשובה סי' י"ט על שנשאל ממנו מראובן שהיתה לו פלגש ואח"כ השיאה לאיש אחר וגרשה בעלה אם יכול ראובן להחזירה לפלגשו וכתב ז"ל יותר נ"ל להתירה לו דרך קדושין ויותר נכון שיקחנה כמנהג הכשרים מאשר תהיה לו לפלגש ויאכל בשר תמותה שחוטה ואל יאכל בשר תמותה נבלות ויראה זרע יאריך ימים עכ"ל איך כתב יותר טוב וכו' והיה ל"ל שאסור להדיוט שיקחנה ולחוש לדברי הרמב"ם והסמ"ג ז"ל ומ"מ אפילו לדעתו ז"ל איסורא מיהא איכא שהרי קראה בשר תמותה נבלה שומר נפשו ירחק ממנה משחית נפשו הוא יעשנה אחר שכתבתי שורש הדין אומר אני שמ"ש ה' בעל הטורים בא"ה סי' כ"ו שזו היא זונה האמורה בתורה קאי אקרא דאל תחלל את בתך להזנותה שהרי איסור זה פירשו הרמב"ם ז"ל דלהזנותה היינו שמכינה לכל ועובר על לאו דלא תהיה קדשה ויפה כתב שזו היא זונה האמורה בתורה ממש ואין אנו צריכין לסבול הדחוקים שסובל הרב מוהרי"ק זלה"ה בלשון הטור ז"ל זה הוא מה שנראה לי הצעיר בדין הקדשה האסורה אחר מתן תורה ובדין הפלגש ולהיות קדימתן בזמן בלי קדושין ראיתי לבארם קודם המסכתא שהיא מדברת בענין הקידושין שמקדש האדם לאשה כדין התורה ועתה אתחיל לפרש המסכתא בעזר הנותן ליעף כח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף