עצמות יוסף/קידושין/ד/א
|
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
זרע זרעה לא אצטריך קרא דבני בנים וכו' ומ"מ ברייתא מפיק מאין לה להוכיח זרע זרעה פסול דעיקר קרא לפסול איצטריך לזרע זרעה אפילו פסול הוא דאתא דלזרע פסול הא אם בא עליה פסול פסלה וכמ"ש התוס' ז"ל:
גופא ויצאה חנם וכו' יאמר תושב ולא יאמר שכיר ואני או' קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש. וקשה דאיכא למפרך מה לקנוי קנין עולם שכן אינו נחשב כממון שיורשו האדם לבנו שהרי הנרצע אינו עובד את הבן ואילו היוצא בשש עובד את הבן ודמי לממון שהאדם יורשו לבניו ונראה דדמי הך ק"ו לגלוי מלתא בעלמא דסברא הוא דלא גרע השכיר מן התושב אלא דבעה"ג סמך דבר זה אל ק"ו:
תוס' בגרות שמוציאה וכו' וא"ת מיתת האב תוכיח וכו' וק' דהא מאי דלא קיי"ל דמיתת האב מוציאה מרשות האדון מהך ק"ו גופיה הוא משום דאיכא למפרך מה לסימנים שכן נשתנה הגוף וכדאי' לקמן ט"ז וכיון דהתוס' אכתי לא סלקי אדעתייהו הך פירכא איך עשו ממנו יוכיח דאדרב' נקשה ונאמר דהיא גופא תיתי בק"ו ודוחק לומר דזהו כוונת תירוצם באומרם דאיכא למימר מה למיתת האב וכו' כלומר ומטעם זה אפילו מיתת אב לא קיי"ל אלא מהך ק"ו גופיה ונראה דמאי דעביד ק"ו בגמרא לבגר ואיילונית אינו חשוב כ"כ כיון דבבגר ליכא כ"כ שינוי כמו סימנין וכבר עלה על דעת אביי לומר לא נצרכה אלא לבגר דאיילונית וכו' והוו סלקי התוס' אדעתייהו דטעמא דמיתת האב לא אתא בק"ו הוא משום דאיכא למפרך מה לסימנין שכן נעשית ברשות האדון משא"כ מיתת האב שאין סברא לומר שמה שנעשה בבית אביה יוצאה מרשות האדון ולקמן בד"ה מה לסימנין אבאר בפרכא זו בס"ד והיו סבורים התוס' דכך הוא הבגרות עם שנעשית ברשות האדון כמו מיתת האב שנעשה בבית אביה ולכך הקשו מיתת האב תוכיח בחשבם שאין עוד פרכא אחרת למיתת האב ודמי קצת לבגר איילונית וחידשו התוס' הפרכא והשתא גם טעמא דמיתת האב תליא בכך וק"ל:
תוס' ויצאה חנם הקשה מהריב"ל בתשובות הנדפסות מחדש ז"ל ואיכא למידק דאדרבא אורחיה דתלמודא לאוקמו קרא בנראה יותר דתפסת מועט תפסת עכ"ל ואי לא הוה כתיב קרא אחד מהם שפיר הוה מקשה הרב זלה"ה אבל כיון דכתיבי ב' קראי טפי הוה למדרש לקראי כפי סדר הליכה:
תוס' דלא אתיא סימני נערות וכו' וא"ת וכו' הא אמרינן גבי סריס עד שיהא בו כלן ומסתמא ה"ה באיילונית וכו' כנראה מדבריהם ז"ל שאם היו בו כלן הוי איילונית אף בעודה קטנה והוא דבר תימא שלא מצינו בגמרא סימני אילינית עד שתהיה בת עשרים והביאו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' אישות. עוד יש לדקדק שהתוספות הקשו מרב הונא אבל רב יוחנן אמר אפילו באחד מהן ומאי מקשי' התוספות למר בר רב אשי דאפשר לו לתרץ ולו' דאיהו סבירא ליה כר' יוחנן, ונראה דהתו' מקשים לד"ה כיון דמר בר רב אשי קרא יתירא דריש ע"כ צריך לתרץ הך קרא בין לרב הונא בין לרבי יוחנן וק"ל. ולענין הלכה הדבר ברור שאין מחזיקין אותה באיילונית עד שתהיה בת עשרים וכדאיתא פ' יוצא דופן ודברי התוס' צריך לדחוק ולומר דהכי קאמר דאפילו את"ל דבעודה קטנה צריך שיהיו בה סימני איילונית מ"מ צריך שיהיו בה הסימנים כלן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |