עצמות יוסף/חולין/קיג/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף חולין קיג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף קי"ג ע"ב

ונילף מיני' ק"ל דאפילו נילף דהוו גדי עזים דוקא הא פרש"י לקמן גבי ברייתא דאין לי אלא בחלב אמו דגדי משמע ליה לתנא דהוי גדי דוקא ושאר בהמות מגדי יתירא נפקי' איסורא וא"כ אפי' תימא דגדי דוקא אתא גדי יתירא ורבינהו. ונראה דפריך עם סברת שמואל דדריש ליה להנהו דרשות דלקמן דאי קרא אתא לרבויא לא דרשי' הנהו דרשו' ואי קשי' למאן דאמר ב' כתובים הבאים כא' מלמדים נימא דס"ל כההוא תנא דלקמן ולא פריך ולא מידי לא קשיא דתלמודא בעי לשנויא לי' אליבא דשמואל ואליבא דכ"ע ע"ק לי דכיון דכל עיקר כונת הבעיין היתה לומר דמנלן דשאר בהמה במשמע נימא מגדי יתיר' דהוי דוקא גדי ומשני מדקאמר גדי העזים משמע דבעלמא דכתיב גדי סתם הוי אפי' פרה ורחל א"כ מאי האי דהדר פריך ונילף מינה דא"כ לא לכתוב עזים ומגדי ידעינן דהוי גדי דוקא דהא זאת היתה סברת הבעיין ואי לאו דאתא למילף בעלמא דגדי הוי סתם למה לי למכתב העזים ונראה דהייתי אומר דגדי סתם לא היתה כל מיני בהמה. ומצאתי בתוספי הרא"ש ז"ל כתוב ז"ל וקשי' לן א"כ לשתוק קרא מהעזים דכיון דבעי מנא ה"מ אפרה ורחל א"כ ידע דגדי היינו גדי עזים ונ"ל דאפרה בעי מנה"מ אבל גדי משמע בין מעז בין מרחל כמו שה כבשים ושה עזים הלכך אהני העזים למעוטי רחל ונילף מינה ע"כ. אמר שמואל גדי וכו' לרבות את המתה יש לדקדק למה לי קרא לרבות את המתה דמהקישא דלא תאכלו כל נבילה דסמיך לבשר וחלב שמעינן דנבלה אסור בבשר בחלב. ונראה דכל שישנו בנבלה פירושו בשר טהור' המותרת לאכילה דשייך בה נבלה אח"כ ולא בא ההיקש לגות' של נבלה. ועדיין קשה לי גדי למעט בהמה טמאה דמהיקש' שמעי' כל שאסור משום נבילה וכו' יצא בהמה טמאה שאין בה משום נבילה ונראה דההיקש לא בא למעט אלא לרבות דכל שישנו משום נבילה אסור אבל אפשר דגם כל שאינו בנבילה שיהא ג"כ אסור להכי איצטריך גדי למעט א"נ כיון דגדי אחרינא אתא לרבות חלב

ועתה הייתי ג"כ מרבה טמאה דמ"ש ותרוייהו איסור חל על איסור הוא ולהכי איצטריך קרא יתירא למעט. עיל"ד למה לי קרא למעט בהמה טמאה דמדאיצטריך בחלב אמו למעט בהמה טמאה ופרש"י דמשמע שלא נאסרה החלב אלא ממין בשר וכו' משמע דבהמה טמאה לית בה משום איסור בשר וחלב דאל"כ היכי ממעטי' ליה מהאי קרא. ונראה דאי לאו גדי יתירה הייתי דורש בחלב אמו לדרשת רבי יוסי הגלילי אם כן הייתי אומר דבשר טמאה יש בה משום בשר בחלב וריבה רחמנא החלב גם כן מכח הייתור דבחלב אמו:

קסבר שמואל וכו' רש"י ז"ל הוקשה לו ללשון ששמ' מדאמרינן לקמן לר"ע וכו' ואפשר היינו ליישבו דמ"ש לקמן חלב

מתה לא צריכי קרא כלומר לא צריך קרא מיותר ומיוחד להך דרשא מהנהו תלת' יתירא דדרשי' מינייהו למעט חיה ועוף וטמאה ממילא נשמע מינייהו חלב ומעתה דהא ר"ע ס"ל דגדי סתם הוי אפילו פרה ורחל וכמו שפרש"י לקמן בברייתא ואפ"ה דריש ליה למעט וע"כ טעמו הוי מדשינה ולא כתב בשר או בהמה ודריש להו למעט ומהנהו מעוטי ממילא משמע חלב ומתה אלא שהקושי' היא מדקאמר קסבר ר"ע איסור חע"א דמשו"ה לא צריכי קרא לפ"ז לא הוי הטעם משו"ה אלא דשמואל ור"ע פליגי דשמואל ס"ל דגדי איצטריך לגופיה ולא ס"ל מאי דס"ל לר"ע דהוי מיותר משום דה"ל למכתב בשר

ור"ע ס"ל דהוי מיותר דלכתוב לא תבשל בשר או בהמה:

תוס' קסבר שמואל וכו' בחנם מוחק וכו' התוספות כיוונו ליישב הסוגיא לשיטתו של רש"י לפי האמת ושאין צריך למחוק

הגי' כמו שהוא ז"ל מחקה והכונה דלהכי קא' קסבר וכו' כלומר דאין כונת הגמרא קסבר איסור חל על איסור לומר דדוקא הכא הוי הכי אבל בעלמא ס"ל דאין איסור חל על איסור דא"כ לא הוה ליה למילף מהכא אלא בדדמי אבל מהכא יליף לבעלמא דאיסור חל על איסור ולפ"ז מ"ש התוספות אלא הוה יליף מהכא הכונה דהוה יליף מהכא חידוש זה בבשר בחלב דוקא ובשאר דוכתי אין איסור חל על איסור אבל השתא דהכא ס"ל דאיסור חל מהכא יליף לשאר דוכתא מעתה לא תקשי לן לא נילף מהכא אלא בדדמי דדוקא כשהסברא הוא דאין איסור חע"א הוא דאמרי' הכי א"נ מ"ש דאי הוה ס"ל ה"ק דאי סברתו היתה להפך ויליף מהכא לשאר דוכתי דיחול הפך הסברא דאין איסור חל לא היה למילף אלא בדדמי אבל השתא ליכא סברא בעלמא כלל ומהיכא יליף בעלמא דאיסור חל על איסור אבל ר"ע מסברא אית ליה בעלמא דאיסור חל ולא מהך קרא ויש לפ' הבנה אחרת בדבריהם דקסבר היינו בעלמא אלא דאיצטריך קרא כי היכי דלא נימא דהוי דוקא בדדמי ויש לפי' זה פנים ולא אאריך בו לפי שמה שכתבתי הכא העיק' במיני' ויש לדקדק כיון דכל עיקר הפסוק לא בא אלא ללמד בעלמא איסור חל איסור מאי פריך וסבר וכו' דהא משו"ה איצט' משום דמה"ג יליף בעלמא ולכך איצטריך התם קרא למעטה ונראה דהכי פריך דכיון דמצינו דס"ל התם אין איסור חע"א נימא דהכי ס"ל בכל

דוכתא והשתא לא נילף מגדי אלא בדדמי דוקא:

וסבר שמואל איסור חל על איסור קשה לי מנא לן דהתם הוי טעמא משום דאין איסור חל איסור דילמא התם

לא הוי טעמא משום הכי אלא דהכתוב לא הטיל עונש מיתה כי אם בתרומה טהורה והטעם לפי שהכתוב רצה שלא תתחלל התרומה הטהורה אבל כשהתרומה טמאה לא איכפת ליה לקוב"ה ולא הטיל כי אם עונש עשה בעלמא בין שיהיה הכהן טמא או טהור יחדיו יהיו בומתו לענין איסור עשה. ונרא' דפריך מדאיצטריך קרא למעטו ממיתה דהא מהיכא תיתי דכיון דהטיל הכתוב עונש מיתה בתרומה טהורה ועונש עשה בתרומה טמאה מסתמא לא הייתי טועה בדבר ואומר שיתחייב מיתה ולמה לי קרא דומתו בו אלא ודאי דהוה שייך ביה עונש ואיצטריך קרא לאשמועינן בעלמא אין איסור חל על איסור ומשני שאני התם דמיעט רחמנא ומתו בו להך שינוייא קשה לפי מאי דפרישית דלא תריץ ולא מידי דהא כל הכרח המקשה היה מדאיצטריך הך קרא דהא לא הוה צריך ש"מ דאתא לאשמועינן בעלמא אין איסור חל על איסור ורש"י ז"ל בהרגישו זה כתב ה"ג בעלמא סבר שמואל וכו' והטעם משום כיון דתרומה טמאה יש בה איסור עשה ובטומאת הגוף כרת שפיר שייך

לחול הך איסור דטומאת הגוף על גוף התרומה הטמאה דהוי בכרת עם שהוא דוחק:

תוס' ושאני הכא וכו' אי לאו גדי וכו' יש לדקדק נימא דאיצטריך גדי למתה דיחול איסור בשר בחלב על המתה דלא שייך בה הותר מכללו דמהתם שייך למימר שאני חלב דהותר מכללו כדקאמר התם ר' דאמלתיה דשמואל פריך דקאמר גדי לרבות את החלב וכו' עוד כתבו דשאני נבילה דמטמאה יש לדקדק דתיתי מתרווייהו דכד פרכת מה לנבילה שמטמאה טרפה יוכיח מה לטרפה שכן מחיים נבילה יוכיח ונראה דמה להנך שכן יש בהם צד חמור כלומר שהכתוב רצה בהנך מפני שהם חמורים אם בעבור שמטמא או שהם מחיים אע"פ שהפרכא אינו שוה מ"מ כיון שצד חמור יש בהן פרכינן כה"ג ומשו"ה לא קשה לכתוב נבילה ובשר בחלב או טרפה ובשר בחלב ולא לכתוב נבילה ותיתי האח' מתרווייהו דג"כ הוה פרכינן מה לתרווייהו שכן יש בהם צד חמור וכל שלא הזכיר הכתוב האחר לא הוה ידעינן חומרתו ובשר בחלב ודאי דיש בו חומרא דאסור בהנאה. עוד יש לדקדק בדברי התוס' מאי האי דהוקשה להו למה לי גדי וכו' דאי לאו גדי כיון דבעלמא אית לן דאין איסור חל על איסור הוה ילפינן בבשר וחלב הכי דלא יחול ונראה דכיון דהוי חלב ממש כי ההיא דגיד הנשה והתם חל על איסור הייתי אומר דכל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן. ואי קשי' לפי האמת לא נימא קרא דנבילה וטרפה לאשמועינן דאיסורם חל על איסור חלב ותיתי מבשר בחלב דהא אמרת דלחומרא מקשינן ונראה דאיכא למפרך דאסור בהנאה ועוד דבשר בחלב חידוש הוא דאפי' בבישול אסור ולא גמרינן מיניה וללישנא קמא דבעלמא איסור חל על איסור מהכא נ"ל דאי לא הוה קרא דאכול לא תאכלוהו דפ' גיד הנשה וחטא' העוף לא הוה גמרינן מבשר בחלב בעלמא והיינו או' אין לך בו אלא חידושו והשתא ילפי' מכולהו. עוד כתבו והא דאמרינן וכו' אין לומר דהתם גמרינן הכי עם מסקנא דהכא דרבי גדי אפי' איסור קל על המתה דהוי חמורא דהא לא קאמר התם הכי אלא מידי דהוה אחלב וכו':

ויש שואלים איך כתבו התוס' כ"ש אאבר מן החי דהא נבילה משום דמטמאה חייל אחלב אלמא טומאה עדיף מחלב וכיון דאבר מן החי מטמא מנלי' דטרפה חייל עליה מהך טעמא שכתבו התוספות בחלב ונראה דכונת התוס' היא זאת דהא לא ימלט לעולם שיהיה חלב שהוא בכרת יותר חמור ממתה אע"פ שמטמאה וכן מטרפה ואפי"ה חיילי הני איסורי עלייהו ע"כ טעמא הוי משום דרצה הכתוב דנבילה וטרפה יחולו על איסורים חמורים מעתה שפיר כתבו התוספות דכיון דטרפה חיילי אחלב דודאי הוא חמור לפי שכרת חמור מן הכל כל שכן אטרפה והשתא אתא לומר דנבילה ג"כ חייל דמאי דחייל אינה מפני חומרתו דהא עינינו הרואות דכרת עדיף אלא דכך גזר הכתיב וק"ל:

בעי מיניה וכו' א"ל מדאיצטריך לשמואל וכו' קשה נימא דשמואל חלב זכר פשיטא ליה אבל חלב גדי שלא הניק' מספקא ליה כי היכי דמספקא ליה לרב אחדבוי. ונראה דאי מספקא ליה אי אינו אסור בבשר בחלב נמצא א"כ דקרא דבחלב אמו מעטיה לגדי שלא הניק' ומכ"ש הוא דממע' חלב זכר אבל אי קרא ודאי אתא למעט חלב זכר חלב שלא הניקה אסורה ואם היה מסופק בו שמואל הוה ליה למספק נמי בקרא דבחלב אמו אי אתא למעט חלב שלא הניקה או למעט חלב זכר אבל מדאיצטריך ליה לשמואל למי' הכי למעט חלב זכר ולא למספק אי אתי במכ"ש דחלב שלא הניקה וקרא אתא לחלב שלא הניקה ש"מ דפשיטא ליה דאסור וכו':

איתמר המבשל חלב וכו' פרש"י ולא נפיק מקרא דלגופי' וכו' ואע"ג דלגופיה לא איצטריך קרא דהא פרש"י לעיל דכלהו תלתא גדי יתירא היינו לפי ל' הגמרא דקאמר קסבר שמואל איסור חל וכו' אבל אפשר היה לומר דהוה ס"ל דחד לגופיה ולא איכפת ליה במאי דהוה למכתב לא תבשל בחלב תדע לך שהרי רש"י לא הקשה לאותו הל' ששמ' אלא מר"ע דלקמן הא לאו הכי הוי אתי ליה שפיר. ובמה שפרש"י ז"ל דאילו למעוטי דם וטמאה לא איצטריך יש לדקדק נימא דאיצטריך למעט' מבישול לחודיה ונראה דבישול דקרא כולל אפילו אכילה דהא אפקיה לאכילה בלשון בישול ומ"ד לוקה דהא אפקי' יש לדקדק אמאי לא קאמר דשאני הכא דרב' גדי כי היכי דקאמר לעיל שמואל ובקל ית':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף