עץ יוסף על שמות רבה/נב

עץ יוסף על שמות רבה נב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה נב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  

א  [עריכה]

כך פתח ר' תנחומא. דדריש ליה במשה כדלקמן. ואיידי דמייתי ליה מפרש ליה תחלה בפירושים אחרים:

הקב"ה מביא ברכות על ידו. לפי שכל מי שהוא רע עין הוא נבהל להון וחסר יבואנו. וההפך באיש אמונות וטוב עין. ועוד כשהגזבר הממונה איש אמונה נגד ב"א אז העם מתנדבים ומרבים בנדרים ונדבות ביותר. וההפך כשהמונה בהיפך (תולדות נח):

מי שאינו נאמן ואץ להעשיר לא ינקה. דפי' ואץ להעשיר היינו כשלא באמונה לא ינקה:

איש אמונות. זה משה. שהאיר הנאמן זוכה שכל מעשה ידיו יבורך שברכה ששורה במה שנוגע בו. ומפרש קרא במשה וכל דדמי ליה:

היו מתברכים. שהנדבה היתה מספקת למלאכת המשכן וכליו בלי תוספת וחסרון כגון הכסף לאדנים ומן האלף ושבע מאות וגו' עשה ווים ולא היה א' גדול מחברו כמלא נימא ולא חסר ויתיר א' מן השיעור הראוי. וכן התכלת וארגמן וכל מלאכה מה שא"א לכוונו אם לא בברכת השי"ת שאין ב לא תוספת ולא גרעון. והא דכתיב והמלאכה היתה דים וגו' והותר. ע' לקמן ויתבאר (מת"כ):

שהיה לוי. ר"ל שלהיותו לוי ומבקש גם כהונה גדולה מיקרי אץ להעשיר דסלוק תרי דרגי דהיינו כהונה וכהונה גדולה. שאילו היה כהן ויבקש כהונה גדולה דהויא חדא דרגא לא היה אץ להעשיר שדרך האנשים לבקש להוסיף על מדרגתם (יפ"ת):

ומה היה סופו ותפתח. מפרש לא ינקה מדינה של גיהנם. כדדרשינן בברכות (דף ס"א) על לא ינקה רע שאין רעה אלא גיהנם. וילפינן האי לא ינקה מהתם. לכך אמר מה היה סופו ותפתח הארץ את פיה וגו' וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה שהוא גיהנם כידוע:

ד"א איש אמונות זה משה כו'. שהיה נאמן לישראל ומינוהו לבדו. ועכ"ז מענותנותו נתן חשבון לאחרים כדמפרש:

אין ממנין שררה כו'. משום שררותא והיינו מה שממשכנין על הצדקה. אבל לענין נאמנות אפי' חד נאמן. הילכך קשה להו אע"ג דמשה היה נאמן מ"מ משום שררותא הוה בעי לאמלוכי בצבורא ולא להיות גזבר לבדו בלא עצתם מאחר שלא צווה מפי הגבורה על זה:

אלא אע"פ שהיה משה גזבר כו'. דודאי משה אע"פ שהיה גזבר יחידי לא היה נוהג שררה. ואילו היה בא למשכנן היה אז קורא אחר עמו. ומייתי ראיה ממה שהיה קורא אחרים ומחשב על ידן להרחיק ממנו לזות שפתים כדלקמן. וכ"ש שיעשה זה בענין השררה שמן הדין חייב לעשות כן שלא לנהוג שררה לבדו:

הוא קורא לאחרים ומחשב ע"י. שאחר שנתן החשבון קרא וקבץ כל מי שנתן תרומה שיגיד מה שנתן ונכתב בספר. ונמצא חשבונו מסכים להם:

פקד אכ"כ. ע"ד עבר שמר. ויהיה פי' הוא בעצמו פקד ואין אחר עמו:

אשר פקד. הפ"ה בקיבוץ שפתים כמו ותקח האשה ע"י אחרים:

ע"פ משה. פירושו ע"י משה ביד איתמר שקבל החשבון ממנו:

ב  [עריכה]

עליו נא'. כלו' על משה יצדק יפה ולא יחשבו את האנשים. כי בכל הנאמנים רמיז קרא שאין צריכין לתת חשבון כדמסיק מהו ולא יחשבו ל' עתיד. אלא זה דורו של יואש פי' אלא זה כדורו של יואש כלו' דכייל קרא כדורו של יואש וכל שהיו עושים באמונה בכל דור ודור שהוחזק בכל דורו לנאמן אינו צריך ליתן חשבון. וכ"ש במשה רועה נאמן. ועם כל זה נתן חשבון מענותנותו:

בפרגוד חפות. פי' מלבוש שיש בו כפלים ואפשר להטמין שם מעות. וכן אנפליא שהוא בל' רומיי מנעלים של צמר שוע ופעמים מחפים הצמר בעור. שאפשר להטמין שם מעות. ולא הזהירו בזה מפחד התורם שיעשה כן. כי בחזקת כשרים היו ולא חשידי בהכי. וגם האנשים לא יחשדום אלא כשיצאו רגלים לדבר והוא העוני והעושר שיאמרו שמזה היה לו:

מתרומת הלשכה העשיר. ואם יעני יאמרו מתרומת הלשכה העני שאדם צריך. כצ"ל (אות אמת) או אפשר שכאן קיצר המדרש ולא נקט אלא חלוקת העושר מפני שמשה היה עשיר ואם יבואו לדבר בו הוא שיאמרו מתרומת הלשכה העשיר:

ומשה היה גזבר. השתא מקשה מפני חשד ממון שאף שיתן חשבון מ"מ עד שיתן חשבון היו מהרהרים אחריו:

מיד ויבואו כל איש וגו'. ר"ל שבודאי חשב משה למנות גזברים. אלא שלא היה פנאי כי נזדרזו מיד לציית דברי ה' ולא היה לו פנאי למנות גזברים ולכן הוצרך ביום הראשון להיות הוא לבדו גזבר (כמ"ש הרמב"ם בפ' תצוה שביום ראשון בלבד כתוב ויקחו מלפני משה כו' ע"ש) והביא ראיה למהירת הבאת התרומה ממ"ש ר' יוחנן לשני בקרים הביאו:

לשני בקרים. ע"ל פ' מ"א:

ועשה בהן משכן לעדות. פי' שבקה"ק אשר שם הארון עשה אהל מיוחד כמין משכן להיות בתוכו הארון. והרמז לזה במ"ש ויבא את הארון אל המשכן משמע משכן קטן מיוחד שהיה עשוי לארון בק"ק (יפ"ת):

ג  [עריכה]

שנתמשכן ב' פעמים. כדלעיל פ' ל"א ע"ש:

שנתמשכן. אע"ג דמעשה משה לא שלטה בהן יד. מכיון דמשכן דומה למקדשים שחרבו ה"ל כאילו המשכן נתמשכן:

חבל חבלנו לך. שאע"ג דאכתי בזמן כנסת הגדולה היה בית שני בנוי וא"כ איך הזכירו חורבנו. מ"מ אנשי כנה"ג ונחמיה שהיה ג"כ מהם ידעו שיחרב הבית שני ג"כ מפני שהיה חסר מבית שני ה' דברים כמ"ש ז"ל ואכבדה חסר ה'. מזה ידעו שבית זה לא יתקיים:

ואין חבול אלא משכון. פי' משכננו המשכן אשר לך:

לכ"כ כו'. כלו' לפ"ז ניחא. דאי למ"ש לעיל שעשה משכן אחר לעדות המשכן ומשכן העדות מבעי ליה:

ד  [עריכה]

עדות הוא. וה"פ המשכן של שכינה שיש בו עדות לישראל שיש להם סליחה על מעשה העגל. לאפוקי מהעכו"ם שחשבו שאין להם סליחה כדלקמן:

שנתמנה מפי הקב"ה. פי' שנתמנה לעשות משכן מפי הקב"ה. כי לולא זה שהשכין ה' שכינתו בו לא האמינו שה' יצוה לבנות לו בית כי השמים כסאו ואיזה בית אשר יבנו לו. או שמשנאתו את ישראל בחטאם לא ישכון בתוכם. אבל השראת שכינתו שם הוא אות ומופת שהקב"ה צוה לבנות לו בית ואוהבם אהבה גמורה:

א"ר יצחק מלה"ד כו'. גם דעתו שהעדות על הסליחה:

כיון שהיו מריחות ריח בשמים. המשל הזה הסמיכום חז"ל אפסוק מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור ולבונה וגו' שע"י עשן המערכה שלא זזה ממקומה ראו השראת שכינה:

שנא' אמרו בגוים כו'. מדכתיב בתריה פני ה' חלקם לא יוסיף להביטם מייתי ראיה. ותפס פסוק זה לומר דפני ה' חלקם הוא מאמר העכו"ם ולא מאמר המקונן. ואע"פ דהאי קרא בחורבן ירושלים אמרו. מייתי ראיה שדרך העכו"ם לחשוב שאין ה' מתרצה עוד כשכועס על ישראל:

שנא' ויאמר ה' סלחתי כדבריך. קשה דהאי קרא במרגלים כתיב (יפ"ת):

ה  [עריכה]

כך תעלה לפניך. פי' יהיה חשוב לפניך כן להענישם כי עלו ממש לרקיע. שתצרף מחשבתם למעשה מכיון שאילו היו יכולים כו':

יודע כמביא למעלה. כלו' יהיה חשוב כאילו הביאו למעלה בשמים בסבך עץ קרדומות להחריב. והענישם ע"ז עונש גדול:

כמ"ש חשבו מזימות כו'. מייתי ראיה שרצונם לעמוד כנגד ה' מדקאמר חשבו מזימה בל יוכלו שפירושו מזימה שלא יכלו לקיימה והיינו להלחם נגד ה':

ועל מה כל אלו. הא ראוי שלא יניחם ה' אלא יתעורר על כבוד שמו:

ע"י שנתמשכן על ידינו. ר"ל שלהכי הניחם ה' משום שבהמ"ק ניתן למשכון בידם וכמו שבע"ח נפרע מהמשכון כן רצה ה' שיהיו המחריבים עושים בביהמ"ק מה שהיו ראוים לעשות בישראל כשהם חוטאים. כי מדה"ד מחייבת שישלטו בישראל כשהם חוטאים ולכן איני מוחה בידם במה שעושים בביהמ"ק:

אנדיריטוס. פי' בל"י צלם וצורת אדם. תרגום כורעים ומשתחוים להמן לאנדרטיא די הקים:

והיה חופר בכותל שתחתיו. ממקום שאין המלך רואהו:

ננתקה את מוסרותימו. אלו ישראל שנתקשרו עם הקב"ה והקב"ה בם. ועוד מרומז בזה מה שרוצים לבטל את ישראל מן המצות כדאי' במדרש תהלים ננתקה את מוסרותימו אלו תפילין של יד ונשליכה ממנו עבותימו אלא מצות שהם קולעין בהם כגון סוכה ולולב שנקראו עבות כו':

אימתי בשעה שאין כו'. פי' כשאין משכון אז מתגרין בישראל תחת תגרתם בהקב"ה אבל כשיש להם משכון הם באים להתגרות בו תחת תגרתם בהקב"ה כדי לחרף שמו ואינן צריכין להתגרות בישראל לסבה זו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף