עץ יוסף על שמות רבה/מ/ד

עץ יוסף על שמות רבה מ ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה אחד מז' כו'. שקראו ה' בשם חשוב נוסף על שם בצלאל שזה היה עיקר שמו והקב"ה הוסיף לו שמות של חבה כדלקמן:

מז' ב"א. היפ"ת גרס מתשעה דחשיב חמו"ע לשלשה ואפשר דחמו"ע כחדא חשיב להו לפי שבכ"מ נזכרים יחד כאיש אחד:

מז' ב"א. צ"ע דמצינו עוד הרבה צדיקים שהיו להם כמה שמות כמו שלמה קהלת ידידיה כו' כדאי' בריש קהלת רבה. וז' שמות ליתרו. וכן כלב יש לו שמות רבים כדאי' לעיל פ"א:

שנקראו להם שמות. פי' שלכל אחד מהם היו שמות רבים:

יהושע ו'. א' יהושע. ב' הושע. ג' ישוע (נחמיה ח יז) מימי ישוע בן נון וגו'. ד' שאול בב"ר פ' צ"ח סי' ט"ו ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגריאים א"ר יהושע ב"ר נחמיה בימי שאול זה יהושע ולמה קורא אותו שאול שהיתה המלכות שאולה בידו. פי' שהיה שופט לא מלך. ה' כדאי' סוף המוכר את הספינה כתיב (דברי הימים א' כא) לבית אשבע ויוקים וגו' יוקים זה יהושע שהוקים שבועה לגבעונים. הששי אפשר שכוונת בעל המדרש לבית אשבע (הנזכר) הוא ג"כ שמו של יהושע על שם שנשבע לגבעונים. כי מצינו במדרש רות שדרש מקרא זה על רחב הזונה וז"ל לבית אשבע שנשבעו לה מרגלים. ויוקים שקיימו לה השבועה. א"כ בש"ס הנ"ל שדרש ויוקים זה יהושע על שם קיום השבועה בהכרח הוא שלבית אשבע הוא ג"כ על יהושע על שם שנשבע להם קודם קיומו (תולדות נח):

ומשה ז'. בויק"ר פ"א אי' שם חד מ"ד דחשיב למשה ז' שמות ואח"כ אמר שם חד מ"ד דהיה לו עשרה שמות:

מרדכי ב'. בהרבה מדרשים הגירסא מרדכי ח' וכתב התו"נ היינו א' מרדכי. ב' בלשן. ג' מלאכי. ד' שמעי ששמע אל לתפלתו. ה' יאיר שמאיר עיני ישראל. ו' קיש שהקיש על דלתי התשובה. ז' ימיני ח' פתחיה כדפי' בירוש' דפסחים. ואם נוציא ימיני מצד שכל השבט נקרא כך. נכנס תמורתן שם מר דרור שאחז"ל מרדכי מן התורה מנין שנא' מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא:

דניאל ה'. א' דניאל. ב' בלטשצר שקרא לו נ"נ. ג' התך למ"ד זהו דניאל. ד' איש מופת כמאמר חז"ל בחלק (דף צ"ג ע"ב) על הפסוק כי אנשי מופת המה (זכריה ג ח) זה דניאל וחביריו חמו"ע. ה' נקרא שם בדניאל רב חרטומיא. או אפשר מה שקראו שם (ו' כ"א) עבד אלהא חיא (תולדות נח):

חמו"ע ד'. א' שמותן. ב' שות שקרא להן נ"נ שדרך מישך ועבד נגו. ג' אנשי מופת כדלעיל בפ' חלק. ד' עבדוהי די אלהא (תולדות נח):

ירושלמי היה כו'. לפי שרוצה להוכיח שד' שמותיו היה יערשיה ואליה כו' כדבסמוך. ולפ"ז הוא מבני בנימין כדכתיב שם (ד"ה א' ח') פסוק א' ובנימין הוליד וגו' ושם פסוק כ"ז ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם. ושם מסיים כל אליה מבני בנימין. ולפי זה הוא מבני בנימין. לזה אמר וירושלמי היה ככתוב שם פסוק כ"ח (אחר פסוק ויערשיה ואליה וגו') אלה ישבו בירושלים. נמצא יש ב' ראיות שאליהו הוא מבני בנימין. הא' שנמנה בין בני בנימין. והשנית שמקום מושבו היה בירושלים שהיה נחלת בנימין. ויקשה על זה ממקרא דויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד (מ"א י"ז א') שמזה נראה אחר שמושבו בגלעד היה מבני גד. ע"כ מפרש המד' דלעולם עיקר ישיבתו היה בירושלים. וירושלמי היה ומפני שהיה יושב שם בלשכת הגזית ע"כ קראו מתושבי גלעד וכמפורש לעיל בב"ר ס"פ ע"א מתושבי גלעד מיושבי לשכת הגזית. ודרשו לגעד לשון גיל עד שמשם גילה יוצאה לעולם ע"י התורה והמשפט היוצא משם והוא היה עד שהשכינה שורה בישראל. אך לא ידעתי מנ"ל דצלע האלף וגו' היה חלק אליהו. ואולי גמרא גמיר ליה (יפ"ת):

שנא' וצלע האלף כו'. וחמש עיירות נזכרו בפסוק זה. וצלע האלף. והיבוסי היא ירושלים. גבעת. קרית. כן פרש"י והרד"ק:

שהיא צנה. פי' שאליהו בעליה היה צנה וסוחרה להגין על ישראל בזכותו:

שהקב"ה מחדשו. לאליהו בעליה לע"ל כדכתיב הנה אנכעי שולח לכם את אליהו הנביא:

שמשם הקב"ה מביא מי שיוצא ומגדיד. כצ"ל ופי' שנקרא גד ע"ש אליהו שיוצא משם שכורת את הרשעים. ודורש גד ל' כריתה כדלעיל בב"ר סוף פ' ע"א:

ונקראו לו לאליהו ד' שמות שכן כתיב ויערשיה ואילהוא כו' למה נקרא כו' אלא בשעה כו'. ע' בב"ר סוף פ' ע"א ותראה שהמד' דכאן מערב דעת ר' אלעזר עם דעת ר' נהוראי. וצ"ע:

להרעיש עולמו. דרש ויערשיה לשתי תיבות כמו וירעש יה:

ואת מיחסו בא משבטו של יהודה שנא' ובני יהודה כו'. כדי להבין מאמר זה צריך להעתיק כל הפסוקים שמביא כאן המד' על הסדר כפי מה שהם כתובים במקרא ששם למקומותם. והנם לפניך (ד"ה א' ד' פסוק א) בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל. (פסוק ב) וראיה בן שובל הוליד את יחת ויחת הוליד את אחומי ואת להד. (ושם ב' פסוק כ"ד) ואחר מות חצרון בכלב אפרתה. ושם פסוק י"ט ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל:

ואין חצרון אלא בן בנו של יהודה כו'. לפי שרוצה לפרש ששובל וראיה וגו' הוליד את יחת וגו' המה שמות התוארים לבצלאל הבא מחור הנזכר כאן סי' ב' פסוק י"ט ך' (ובאופן שיבואר לקמן בסמוך ד"ה ואורי הוליד את בצלאל כו') ולכאוה היה נראה דאין זה חור אבי אביו של בצלאל. כי זה היה נראה שהוא בן יהודה ממש מדכתיב בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור. ואילו אבי אביו של בצלאל היה בנו של כלב בן חצרון. לזה הקדים המד' ואמר דע"כ כאן לאו מבני יהודה ממש מיירי דחצרון בן בנו הוא (ככתוב בתורה)וקרי ליה בנו דבני בנים הרי הם כבנים. וה"נ חור אע"פ שהוא אינו בנו של יהודה ממש. מפני שהוא מזרעו היינו מחצרון בן בנו קרי ליה בנו:

וכתיב ואחר מות חצרון כו'. הביא דרש מקרא זה לכאן משום דמהאי קרא דכתיב ואחר מות חצרון בכלב אפרתה איכא למשמע דחצרון אחרינא איכא בר מחצרון בן בנו של יהודה. משום דבכלב אפרתה משמע שם מקום שנקרא כן ע"ש כלב ואשתו כמו שפירשו קצת מהמפרשים ואם הוא חצרון בר פרץ זהו רחוק שא"כ היה מבאי הארץ וחיה יותר מר"ן שנה שהרי נולד כמה שנים קודם שירד למצרים. ולכן היה נראה שהוא חצרון אחר שנולד ליהודה ואפשר שהיה לידתו שנים הרבה אחר בואו מצרימה. ולפ"ז לעולם בני יהודה פרץ וחצרון דכתיב בדברי הימים (א, ד א) איכא למימר דבנים ממש היו לה"ק דאי מהא לא איריא דמאי דקשה לך מאי בכלב אפרתה הא משני ריש לקיש משמת חצרון בא כב אל אפרתה. ואע"פ שכתוב בכלב אפרתה יתפרש כשני מלות. כמו ותאמר לאה בגד. ומפרש אפרתה כמו לאפרת:

פרים ורבים על ידה. וכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. כצ"ל וכ"ה בתנחומא. ופי' שהיו ישראל פרים ורבים על ידיה. שהיא היתה פועה המחיה את הילדים כדלעל פ"א:

וראיה בן שובל הוליד כו'. אע"ג דלא כתיב האי קרא בתר ואורי הוליד את בצלאל (שפסוק וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל כתיב בדברי הימים (א' ב' פסוק ך') ופסוק וראיה בן שובל כו' כתיב בד"ה (א' ד' פסוק ב') שכך כתיב שם בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור ושובל וראיה בן שובל הוליד את יחת וגו' אך כיון דכתיב בתר בני יהודה פרץ חצרון וכרמי וחור חשוב כאילו כתיב התם וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל ושובל וראיה בן שובל הוליד וגו' ויחזרו כל התוארים ממלת ושובל עד מלת להד על בצלאל הנזכר בהוספה הנ"ל והיא כעין גז"ש במלות שוות) ואין לנו להרהר אחר חז"ל בדרשות כאלו אע"פ שיפרשו שמות רבים על אחד שלא כפשט הכתוב. שאין ספק שדבריהם דברי קבלה. וכל זה מכלל ספר יוחסין שנאבד ממנו שהיה ארוך מאד כדאי' בספר יוחסין בין אצל לאצל כמה גמלי טעוני (ע' רש"י ד"ה א' ח' כ"ט) ד"ה ובגבעון ישבו ובסוף דבריו שם ע"כ הכרח לומר שהדברים סתומים מאד ביחסם בדברי הימים ויש עליו פירוש זולת הפשט. וכן אמרו בפ"ק דמגילה גבי ואשתו היהודיה. דבריך סתומים ואנו יודעין לדרשן (יפ"ת בתוספות דברים):

מה שקרא לו אומתו. כלו' שיודעיו ומכיריו קראוהו כן על שם שעשה המשכן בצלאל בצל אל ומ"מ מלת שלו לא נתיישבה אבל יש גורסין מה שקרא לו אמו:

שהראהו הקב"ה למשה כו'. כדלעיל סי' ב':

ושובל שהעמיד שובך. והלמ"ד מתחלף בכ"ף בא"ת ב"ש:

שהיה עומד כשובך. שהוא גבוה כשובך:

משכן כשובך. שיכנסו ישראל לשם ברגלים כיונים אל ארובותיהם. וע' בפסיקתא דרש מקרא זה וכיונים וגו' על עליית ישראל לירושלים להתפלל (רד"ל). ועוד מדמהו לשובך שכמו שבשובך יש בו קנים הרבה כן היה בו במשכן מקום לכהנים ומקום מיוחד לשכינה (יפ"ת):

שנתן חתיתו. פחדו ואימתי של הקב"ה על ישראל וכ"ה בתנחומא בהדיא:

שאיחה. שחיבר וחפר כד"א קורעין ולא מאחין. תרגום ועת לתפור ועדן בחיר לאחאה ור"ל שע"י המשכן ראו כבוד ה' ונתחברו לו להקב"ה לעבדו בלב שלם:

אחומי שנתן אימתו של הקב"ה על ישראל. ע"י המשכן שראו כבוד ה' רגזו וחלו מפניו. ודרש אחומי כמו אימה שאין הברת החי"ת ניכרת כל כך. וגם שם הארון שמשם יראה יוצאה לעולם כמ"ש בב"ר פ' נ"ה:

ובני דן חושים. ואי' בב"ר פ' צ"ד סי' ח' בתורתו של ר"מ מצאו כתוב ובני דן חושים ר"ל שכתב כן לפרש הפסוק שלא נטעה לומר מדכתיב ובני דן ששני בנים היה לו. ולכן היה ירוד כי לא היה לו רק בן א'. אבל אי לאו הכי לא היה ירוד מכל השבטים שגם גד ואשר ונפתלי כמוהו:

שלא יהיו מבזים אותו כו'. כלו' מה שהיו בצלאל ואהליאב נזכרים יחד שלא יבזו את שבט דן מאחר שאהליאב נחשב עם בצלאל וגם בצלאל לא יתגאה מאחר שגם אהליאב נמנה עמו:

אל יהי אדם מניח בצרו. פי' עוזרו וגבורתו. שאם יש לו עוזר לא יבזה אותו לקטנותו לומר שאינו צריך לו. וזה מענין אזהרת אל תהי בז לכל אדם. והביא ראיה מן המקדש שנעשה בגדול היינו שלמה המלך שנתן תנית כל הבית והכלים כמו שקבל מדוד אביו. וחירם ממטה נפתלי הרי מזה נראה שגם הגדול טוב לגו עזר הקטן:

שלמה מיהודה וחירם. מדן שנא' (מ"א ז) בן אשה אלמנה מטה נפתלי ובד"ה כתיב בן אשה מבנות דן שהיה אביו מנפתלי ואמו מדן. כצ"ל (אות אמת):

אמר הקב"ה אני הוא בצרכם. פי' אני הוא בעזרתכם ובמבצרכם אל תניחו בצרכן ר"ל עזרתכם ומבצרכם. ולא בצרן של אבותיכם פי' עוזר ומבצר של אבותיכם והיינו הקב"ה ע"ד רעך ורע אביך אל תעזוב שדרשו על הקב"ה שהוא רעך ורע אביך אל תעזוב אותו כדלעיל פ' כ"ז ולשון המדרש הוא מגומגם ונראה שכך צ"ל אני הוא בצרכן ובצרן של אבותיכם אף אתם אל תניחו אותי:

דכתיב והיה שדי בצריך. לא מייתי מהכא רק רמז למה שאמר שהקב"ה בצר כדכתיב התם והיה שדי בצרך שפי' ג"כ המקום יהיה מבצרך:

עשה אותו בצריך. אע"ג דהוא לשון עזרה. מ"מ מדלא קאמר עזרה בהדיא דריש נמי שיהיה עמך בצרה. וענין זה כביכול ה' מצטער בצרתך כמו עמו אנכי בצרה:

ד"א בצריך שאם באו שונאיך כו'. מוסיף לומר דלא מיבעי כי יצילנו ה' אלא שיפגע באויביו:

ד"א שנעשה חומותיך. בא להוסיף ולומר שלא יגע בו רע מכל צדדיו כמוקף חומה:

אמר הקב"ה. ודריש והיה ל' עבר מדלא כתיב ויהי משום דהיה הוא לשון עבר ול' עתיד מדכתיב והיה שהוי"ו מהפכו להבא:

בעוה"ז אני חומה. כשכתיב וה' סביב לעמו:

וכן קראתי בשמך לי אתה. דכתיב מקמיה כי גאלתיך דהיינו לשעבר. והדר כתיב קראתי בשמך לי אתה כי תעבור במים אתה אני לעתיד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף