עץ יוסף על שמות רבה/מח

עץ יוסף על שמות רבה מח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה מח

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  

א  [עריכה]

הה"ד טוב שם משמן טוב. כדמסיק בסוף הסי' לענין בצלאל. שפרסם ה' שמו ברבים:

מקיטון. חדר קטן לפנים מן הטרקלין שהוא חדר גדול:

גדול מיום לידתו. גדול בחשיבות ומעלה מיום הלידה שלא נודע ענינו ואפשר שיהיה רע. ובא ר' לוי ומפרש זה ע"פ משל:

הלמין. פי' בל"י חוף הים ומושב הספינות (מוסף הערוך):

זו שיוצאת. מן הלמין לים:

זו שנכנסה. מן הים ללמין:

ומה ימים. איך יהיו הימים אם בהשקט בלי נחשולים או בנחשולים:

כך אדם נולד. מונין לו למיתה שבודאי הילודים למות והוא בספק שירשע ובמותו יהיה נאבד. וכשמת בשם טוב מונין לו לחיי העוה"ב. לכן גדול יום המיתה בחשיבות ומעלה מיום הלידה:

ועליו אמר שלמה ויום המות מיום הולדו. ר"ל שיום המות מיום הולדו קאי על רישא דקרא אבעל שם טוב שבזה טוב יום המות מיום הולדו:

ב  [עריכה]

טוב היה שמותן של חמו"ע כו'. לזה הפירוש הדמותם זה לזה בכניסתם במקום סכנה וקאמר שזה נסתכן וזה ניצול:

משמן המשחה שנמשחו נדב ואביהוא. הכוונה שע"י השמן המשחה יתקדש הנפש בקדושה אלהית כמו שהיו הכהנים המשוחים. אך זה אינו בערך השם הטוב שהוא טובה עצמית שהאדם מתקדש בעצמו. ולקח ציורו מנדב ואביהוא שנמשחו ונתקדשו בשמן המשחה. אך לא נזהרו בקדושתם. וחמו"ע שלא נמשחו רק שהלכו על קידוש השם ולכן יצאו בשלום:

למה שפרסמו הכתוב שנא' כו'. כי אין הכוונה בהשם טוב הגופני שזה כאין. כי אם הכבוד הנפשי שזהו השם האמתי שנקרא בשם להורות על תכונתו הנפשית. וז"ש שנא' ראו קרא ה' בשם בצלאל ששמו זה מורה על תכונת נפשו בצלאל בצל אל:

הה"ד ואל מי תדמיוני כו'. וסוף המקרא שאו מרום וגו' לכולם בשם יקרא וכמו שמסיים ומנין אף למטן שנא' ראו קרא וגו':

ב"ו אם מהלך באפילה כו'. כלו' שגם ב"א גומלין חסד זע"ז ומדליק לו הנר למהלך באפילה כמו שאני מעלה את האורה לישנים על מטותיהם. מ"מ אינם בשיווי ממש. שבן אדם מצפה לתשלום גמול אף על טובה מועטת כזו וכ"ש שצריכין להחזיק לי טובה שאני מעלה להם האור בעודם ישנים מבלי שיצטערו כלל. וזש"ה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם דקאי על המאורות והכוכבים. ומ"מ איני רוצה שתחזיקו לי טובה בעד זה. וזה שמסיים אבל הבריות כו' שר"ל אבל אני עושה לכם טובה והנאה יותר מב"ו שהבריות ישנים כו'. ומ"מ איני מבקש מכם החזקת טובה. אבל הא"א גורס כך הבריות כו':

הוי ואל מי תדמיוני ואשוה. פי' מלת ואשוה הוא מענין תועלת והנאה (כמו ולמלך אין שוה להניחם) וכך אמר ואל מי תדמיוני בטובתי שאני עושה לכם תמיד. שאשוה גם אני עמכם כלו' שתעשו לי ג"כ נגד זה תועלת והנאה. כי איני צריך לטובתכם כלל באמת. ומה תיהנו לי שאני מקור כל טובות שבעולם:

ד"א ואל מי תדמיוני ואשוה א"כ יאמר קדוש כו'. מבואר בתנחומא בחקתי פירושו א"כ שיוכל א' להשתחוות אלי אז יפה אתם אומרים לומר לפניו קדוש ואחרי שאינו כן א"כ הבל הם אין בהם מועיל ע"ש (הרד"ל):

בזכות מי נבראו אלה כו' ובזכות מי הם עומדים. פי' אף אחר שנבראו בזכות מה. צריך ג"כ סמיכה וקיום בזכות מה. כדכתב הטור ח"מ בסי' א' ע"ש:

בזכות אלה שמות ב"י. ולפ"ז יהיה מלת אלה שאלה ותשובה:

בזכות אלה שמות כו'. וזהו תשובה על בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ. וקאמר ואלה בזכות מי הם עומדים פי' בזכות מה יש לעולם מצב וקיום. בזכות העדות והחקים והמשפטים שאלולי המשפט איש את רעהו חיים בלעו. ומלך במשפט יעמיד ארץ. נמצא שע"י דין אמת לאמיתו נתקיים העולם כדכתב הטור בסי' הנ"ל (תולדות נח):

לכולם בשם יקרא. משמע לכולם בשם א' קאמר:

מבקש לקרותם כא'. פי' שיעמדו כלם כא' לפניו. והיינו מה שיעשו כולם יחד במצות ה'. אז יקרא כלם בשם משותף לכולם. כאילו תאמר כוכבים או שמים או מלאכים וכיוצא. אבל כשהוא קורא לכ"א בשמו היינו להוציא לפועל כחו אשר נתן בכל א' להשפיע ביצורי מטה שאין לך דבר שאין לו מזל למעלה. אז קורא לכ"א בשמו המיוחד:

מיכאל וגבריאל. לדוגמא בעלמא נקטינהו:

אין לי אלא למעלן. כלו' מן הסברא אין לומר אלא שהקב"ה ייחד וקרא שם לכ"א על עבודתו אלא בנמצאים העליונים שכ"א יש לו כח מיוחד על דבר מה מזולתו. אבל למטה שכח האנשים דמיין אהדדי לא הוה מסתבר שהקב"ה התקין וקרא שם מיוחד לאיש מיוחד מזולתו לעשות דבר. כמו שהיה בבצלאל שהתקינו הקב"ה מתחלה לכך כדלעיל. לה"ק ראו קרא ה' בשם:

מדכרין ומניחין. המד' מוסיף שהפרסום לא לו בלבד כי גם לאבותיו ולמשפחתו:

ואתו אהליאב בן אחיסמך וגו למטה דן. דמה צורך לומר למטה דן דהא לא אשכחן אהליאב בן אחיסמך אחר. אלא מזכיר שבטו לומר שהוא שבח גם לשבטו כדמפרש. ומכיון דדרשינן הזכרת שבטו לשבח דרשי' נמי הזכרת האב בהכי:

ומדברין ומשחקין. פי' ויש שמזכירים אותם לקללה ואומרים ישחקו עצמותיהם. והיינו רשעים שמחרפים אותם ואת אבותיהם כדמפרש:

למטה דן. דמה צורך לומר למטה דן דהא לא אשכחן שלומית בת דברי אחרת. אלא מזכיר שבטה לומר שהוא גנאי לשבטה. ומכיון דדרשינן הזכרת שבטה לגנאי דרשינן נמי הזכרת האם ג"כ לגנאי:

גנאי לה. שהיתה זונה כדלקמן בויק"ר פ' ל"ב. ואפי' למ"ד שמוטעת היתה. מ"מ הוא זלזול לה:

ולאביה ולמשפחתה. ואע"ג דאין רמז למשפחה במקרא. מכיון דילפינן גנאי לשבטה שהוא יותר רחוק פשיטא שהוא גנאי למשפחה:

מדכרין ומניחין פקוד את בני לוי. ודייק מסיפא דקרא לבית אבותם למשפחותם. ומשמע שמנין של בני לוי שנמנין לעצמן על שהיו לגיון של מלך כדאי' במד' אותו שבח היה לאבותיהם ולמשפחותיהם. ודייק מדאמר לבית אבותם למשפחותם ולמה לא אמר איפכא למשפחותם לבית אבותם כדנקיט גבי ישראל. אלא מחוורתא כדפרשינן (תולדות נח):

ג  [עריכה]

מה ראה להזכיר כאן חור. כלו' בשלמא מה שנזכר בפ' כי תשא ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור לא קשה מידי. משום די"ל שהיו בין ב"י אנשים אחרים שנקראו ג"כ בשם בצלאל בן אורי. וא"כ אם לא היה משלשו עד זקינו לא היה יודע משה באיזה בצלאל מדבר. אבל כאן במאמר משה לישראל קשה למה היה צריך לשלשו וכי לא היה יכול להראות לישראל כי הוא זה (תולדות נח):

נתן נפשו. כדלעיל פ' מ"א:

דוכסין. בל' רומיי שר צבא. ואיפרכוס בל"י שר הפרשים:

וכל בנים היוצאים ממך. היינו בצלאל וכל מלכי בית דוד דמחור קאתי:

שנא' ראו קרא ה' בשם בצלאל. דכיון דכל שנתעסק במלאכת המשכן ניתן בו חכמה ובינה כדבסמוך ועל כל זה לא פרסם הכתוב אלא בצלאל וטעמא משום זכות חור. ולא ס"ל כמ"ד בסמוך וכל השבח הזה מנין לו משבט יהודה:

ולא זה בלבד. לא בצלאל בלבד נתמלא רח אלהים:

שנא' ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה. צ"ל וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות. וזה שמסיים המדרש חכמה ותבונה בהמה כו':

בהמה כתיב. דמדלא קאמר בהם דרשינן בהמה וחיה בכלל בהמה. ויתכן דבהמה וחיה לאו דוקא אלא כלו' ב"א ריקנים מחכמה כבהמה. וכדתניא בת"כ מן הבהמה אלו ב"א הדומים לבהמה. וה"פ שאפי' מי שלא היה בו שום דעת. ע"י שהתנדב לעשות במלאכה ניתנה בו חכמה:

ולא נתפרסם מכולם קושיא הוא. כלו' למה לא נתפרסם מכל חכם לב אלא בצלאל (ואע"ג דאף אהליאב נתפרסם שמו לא כתיב ביה ראו קרא ה' בשם כמ"ש אצל בצלאל) ומשני דכל השבח הזה לבצלאל על שהיה משבט יהודה. ודייק מדכתיב למטה יהודה. ואף שהזכיר ג"כ אהליאב בן אחיסמך למטה דן. י"ל דאהליאב דלא הוה ידענו מסדר תולדותיו מאיזה שבט הוא הוצרך לפרסם שמו ושם שבטו. אבל בצלאל שהוצרך הכתוב לשלש אותו להזכיר שמו ושם אביו ושם זקינו. ממילא ידעינן שהוא משבט יהודה כנזכר בד"ה. אלא להורות בא שבשביל יהודה זכה לכל הכבוד הזה:

ד  [עריכה]

ומהיכן זכה לכל החכמ' הזאת. דלא ס"ל שיהי' בשביל היות משבט יהודה רק הכבוד שנתפרסם יותר משאר החכמים כי זה בכלל יודוך אחיך שיהיה מפואר ומשובח מכלם. אבל לא לזכות לחכמה כל כך גדולה יותר מחביריו דהיינו שנא' בו ואמלא אותו מה שלא נא' באחרים:

שנא' ויעש להם בתים. וביוכבד ומרים מיירי כמ"ד שהם היו המילדות כדלעיל פ"א:

שנא' ותלד לו אפרת את חור. ואפרת היא מרים כדלעיל פ"א:

בג' דברים הללו כו'. יתורא דב' של בחכמה בתבונה ובדעת קדייק:

כל החכמה הזו מנין מן הקב"ה. שנא' ואמלא אותו רוח אלהים הוא רוה"ק וע"י רוה"ק מלא חכמה ותבונה ודעת:

וכן אתה מוצא ביהושע. שעם היותו משבט יוסף אשר היה מסוגל בחכמה כאומר כי בן זקונים הוא לו אמר בו מלא רוח חכמה שכל חכמתו לגמרו היתה מפני שסמך משה את ידו עליו וכן אתה מוצא בעתניאל עם שהיה משבט יהודה ובזכותו נעזרו מצריהם עכ"ז אמר בו ותהי עליו רוח ה' לומר שהרצון האלהי היתה לו ולא זולת:

בשעה שנכנסים בצרה ועזר מצריו תהיה. ר"ל כשיהיו נכנסין לצרה תהא מצוי להם לעזור אותם מצריהם כמו שנא' ועזר מצריו תהיה:

שנתן בו רוה"ק. שתיבת קול מרמז על רוה"ק כמו שדרשו חז"ל על פסוק כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה לקול רוה"ק שבה:

אמר ר' חנינא כו'. שלא היתה החכמה בבצלאל מפני קדימת הכנתו אליה מעצמו. וז"ש אכן רוח היא באנוש וגו':

ובדעת שהיה מלא דעת בתלמיד. ובדעת גימטריא בתלמוד:

ה  [עריכה]

הה"ד הנה אנכי בראתי חדש. דהכוונה שברא את בצלאל והתקינו מתחלה למלאכת המשכן. ופי' נופח באש פחם במה שסילק עון העגל שנעשה באש. כלו' שהעבירו כנופח באבק שמתפוצצים ופורחים אנה ואנה בקלות כן העביר הוא עון העגל שהיה כאש ומגרה מדון בין ישראל להשם ב"ה:

בא בצלאל ורפא את המכה. הכוונה לפי שמעשה המשכן להראות השגחת ה' בעולם השפל. ובכן ישובו מעון העגל שהיה לפקפוקם בהשגחה הפרטית ולכן היו מבקשים מנהיג להם:

כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו כו'. ר"ל שהיו סוברים שחכמת בצלאל כחכמת האנשים במלאכות המושגות בלמוד והרגל. ולכן שבחוהו שבטרחו ויגיעו השיג מה שהשיג. והודיעם ה' שחכמתו מיוחדת מאתו ית' ושהתקינו מתחלה לכך והושפע בו חכמה מיוחדת שאינה בחק טבע אנושי. ולכן אמר אני הוא שבראתיו שמעת שבראו בראו בענין מחודש משאר האנשים. לכן אין לשבחו לבצלאל בזה שאין זה מושג מיגיעו. וכן אמר בסי' הקודם כל החכמה הזו מן הקב"ה:

ו  [עריכה]

הה"ד ארפא משובתם. מייתי סמך מארפא משובתם שיהיה פירושו ארפא משובת חטא העגל שלהם ע"י נדבה שהתנדבו למשכן:

ואח"כ ראו קרא כו'. לשון קושיא הוא דהיה לו להקדים מאמר ראו קרא ה' להבאת הנדבה. ומיד כאשר צוה לישראל על מלאכת המשכן תיכף הל"ל ראו קרא כו' שיהיה מאז ממונה על המלאכה וכל מביא תרומתו יביאה לידו. ועל זה משני שלהיות הנדבה רפואה לענין העגל לכן אמר דוקא אחר הבאתם ראו קרא ה' שפירושו שה' התקינו מתחלה לעשות המשכן כדי לרפאות על ידו מעשה העגל בנדבתם וכדלעיל:

ובנזמים נתרצה להם. וכדאמרם לקמן פ' נ"א יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שבעגל:

אמר משה לפני הקב"ה כתבת כו'. כוונת המד' ליישב בזה אחר שהביאו הנזמים כדי לכפר על נזמי הזהב שבעגל. א"כ למה הביאו עוד חח וטבעת וגו' (כמש"כ ל"ה כ"ב) אלא כדי להשלים ה' מול ה' (תולדות נח):

כתבת כי יגנוב איש שור כו'. רומז למ"ש לעיל פ' ג' שבמעשה העגל גנבו ישראל פני שור מפני המרכבה ועשו העגל וע"ש היטיב. ולפי שעי"ז הוחלש כחו למעלה דכשם שנפרעים מן העובדים כך נפרעים מן הנעבדים והיינו כטביחה. ולפי שמהם למדו גם העכו"ם לעשות כזאת חשיב ליה כמכירה בזה (יפ"ת):

עגל וכומז. לא כתיב הכא עגיל אלא בשלל מדין הוא דכתיב וצ"ל דמתרבה מן וכל כלי זהב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף