עץ יוסף על שמות רבה/מט

עץ יוסף על שמות רבה מט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על שמות רבה - פרשה מט

פיסקא: א  ב  

א  [עריכה]

ויעשו כל חכם לב וגו' את המשכן עשר יריעות וגו'. וזה דמסיים המד' אבל בני עשו לי מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם:

ואם היו מתכנסין כו' לבטל כו'. כי כולם לא יוכלו להשיב את ישראל מאחרי ה' כדי שתופר אהבת ה' מהם:

אלו המלכיות. כמו המלכיות שבאו בזקת היד להשיב את ישראל מאחרי ה' ולא יכלו. ולפ"ז נקשר עם הכתוב הקודם לו דכתיב כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה ואמרו בחזית אהבה שאהבו דורו ש"ש להקב"ה קשה כשאול קנאה שעתיד ה' לקנא לציון:

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה. כוונתם לפרש אם יתן כו' שאם יתנו העכו"ם כל ממונם לידבק באהבת ה' לעתיד ע"י מעשה הקרבנות וכמו שעשה בלעם. מ"מ לא יקובל לפני ה'. משא"כ ישראל שבהוצאה קלה דהיינו משכן של יריעות באה שכינתו יתב' ? מאהבתו אותם:

ב  [עריכה]

הה"ד שחורה אני ונאוה. כדמסיים ונאוה אני במשכן ויעשו כל חכם לב:

אלא אמרה כנ"י כו'. וה"פ שחורה אני ונאוה שחורה אני מצד עצמי ונאוה ביחוסים. והנמשל לפ"ז שאמרה כנ"י שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי:

שחורה אני במצרים ונאוה אני באמרי בסיני כו'. צריך לגרוס כבחזית שם שחורה אני במצרים וימרו בי בית ישראל ולא אבו לשמוע אלי. ונאוה אני במצרים בדם פסח ובדם מילה דכתיב ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמייך חיי זה דם פסח ואומר לך בדמיך חיי זה דם מילה. שחורה אני בחורב שנא' יעשו עגל בחורב ונאוה אני בחורב שנא' כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. והשתא מפרש שחורה אני ונאה שפעמים אני שחורה ופעמים אני נאוה. והנמשל יהיה שבזמן א' היו ישראל בלתי כשרים ובזמן א' תקנו את אשר עוותו. והיינו דקאמר שחורה אני במצרים כו':

וימרו על ים בים סוף. כדאי' לעיל פ' כ"ד שחטאו בי"ס באליל שהיתה בידם. וזה תקנו באמרם זה אלי ואנוהו:

שחורה אני במעשה העגל. הכוונה היותו משבח ישראל שבדבר עצמו שחטאו ישובו ויעשו מצוה וזכות כמו שכתבתי לעיל. ולכן כנגד מה שחטאו בעגל בזהב עשו המשכן בזהב:

שחורה אני בשור. ואף ששחרות של שור הוא ענין מעשה עגל וכבר זכרו. אפשר שענין עשיית שור הוא חטא בפ"ע על ששמטו א' מן טטרמולין שלו כדאי' בכמה דוכתי:

ונאוה אני בשור. שבזבחם אותו לפני ה' הם מכפרים על מה שחטאו בו:

שחורה אני במשכן. שנא' בטמאם את משכני. כצ"ל (יפ"ת) ור"ל שלפעמים יחטאו בשוגג בזה:

ונאוה אני במשכן. שנא' וביום הקים המשכן. כן הוא בחזית. אבל המד' דכאן נראה שכוונתו ונאוה אני במשכן ויעשו כל חכם לב וגו' את המשכן. וגם בעל המד' מחברו למטה למה שאמר מה מלאכה היו עושים. כדי שלא לכפול הדברים. וכן יש הרבה:

מה מלאכה היו עושים. כלו' מה היתה יגיעה במלאכתם ומה טורח מלאכה היו עושים. ומשני שהיגיעה היא בעיונים שהיו צריכים להשכיל בחכמתם ברמזי עניני המשכן. כי לא נפלו הדברים במקרה (יפ"ת):

זו כנ"י. יתורא דמאתם דריש דאתא למימר שמהם עצמם היא התרומה שישראל נקראו תרומה. והכוונה בכל זה שעיקר המשכן הם ישראל כי בתוכם ישכון כבוד ה' על דרך ושכנתי בתוכם. וכן כתיב היכל ה' המה. ולכן היה כלל המשכן ופרטיו כנגד ישראל:

ונתנו על ציצית כו'. וע"י שהם מצויים בו נזכרים ונדעים בו. וכמ"ש בחזית בנות ציון המצויינים בציצית וע"כ ירמוז תכלת לישראל:

זה אברהם. כוונת הרמז שבזכות האבות ה' משכין שכינתו בישראל:

שנבחן בכבשן. הנה לשון בחינה מצינו בזהב כדכתיב ובחנתים כבחון את הזהב. ולשון בחינה הוא נסיון אם הוא נקי וטוב בלתי זיוף. ולכן צודק דמיון הזהב באברהם בכבשן האש שנבחן וניכר שלמותו לדורו שעמד בנסיון:

שנצרף ככסף. לשון צרוף בכסף כדכתיב וצרפתים כצרוף את הכסף. והצרוף הוא הנקיון והסרת הסיגים. ודרך זה הוא בכסף שדרכו להמצא בו סיגים אבל לא בזהב. ולכן צודק דמיון הכסף ליצחק שע"י עקידתו קבל השלימות היותר גדול שאז נתקדש כעולה תמימה והופרש מכל תאוה חומרית ע"י מה שנסתכל בשכינה:

שנאמר נחשתי ויברכני ה' בגללך. כדי להזכיר למו שאפי' לבן הארמי נתברך בגללו כ"ש אנו בניו ובני בניו שאנו נתברכין בגללו. וכן לרמוז שלבן הארמי הלך אחר נחשים. אבל ביעקב לא נחש ולא קסם בישראל וגו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (תולדות נח). וע' באלשי"ך סדר זה ביאור נפלא ע"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף