עץ יוסף על שיר השירים רבה/ז/ט/א

עץ יוסף על שיר השירים רבה ז ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמרתי שאני מתעלה כו'. פירוש אמרתי אתעלה ואתגדל בכלל ישראל שנקרא תמר (כדאמרינן (סוכה מה, ב) מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, כך ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים) שכולם יקדשו שמי ולא ישתחוו לצלמו של נבוכדנצר ויהיה להם לכולם לב אחד להקדוש ברוך הוא, אבל לא נתעליתי אלא בכם היינו בחנניה מישאל ועזריה, אבל האחרים חללו שמי והשתחוו, ועיין בחלק (סנהדרין צג, א) ברש"י ובמהרש"א, ודרש זה עולה לפי דעת רבנן דלעיל בסימן הקודם:

לא פחיתא דהיא עבדה כו'. פירוש אילן תמר זה אף על פי שאינו עושה פירות של כלום, מכל מקום אינו פוחת מלעשות שלשה אילנות ממין הנקרא אלבנין (בבמדבר רבה ריש פ"ג גרס מן תלת אנבונין) תרגום כריח לבנון (לעיל ד, יא) כריח אולבנין:

באתרין כו'. במקומינו קורין לאלבניין סנסנייה:

הדא הוא דכתיב באדין גבריא אילך. הרי שלא קדשו שמו אלא השלשה חנניה מישאל ועזריה. ואגב דמביא זה הפסוק מפרש ליה דסרבליהון הוא גוליהון או מוקסיהון, ובפרק חלק (צב, ב) ובתנחומא סדר נח (סימן י) למדו מזה דאפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם את עצמו מן הרבנות שלו שהרי חנניה מישאל ועזריה היו לבושין בגדי תפארתם כשהושלכו לכבשן, והטעם בזה שלא יראה מבוהל ומפוחד ומבוייש מהשונאין (רש"י). עוד טעם שלא יראה האדם עצמו מצטער ומתאבל על דין שמים, אבל יקבלו מאהבה ובשמחה דרך כבוד (רש"א). ועיין בבראשית רבה פרשה ל"ו (סימן ו) משמע שמשום שכסה שם ערות אביו זכה שלא יפשיטו לבניו הם חנניה מישאל ועזריה את בגדיהם, ועיין שם ביפה תואר:

בגוליהון. פירושו בלשון יוני כובע ומצנפת של ראש (מוסף הערוך):

ששה נסים. כן צריך לומר (אות אמת):

צף הכבשן. שהכבשן היה משוקע בארץ כעין כבשן של סיד וצף ועומד על גבי קרקע כדי שיראוהו כל העולם (רש"י):

ונפרץ הכבשן. נפלו קצת כותליו כדי שיוכלו כולם לראות בתוכו (רש"י):

ונשרפו ארבע מלכיות. מלכים ואנשיהם שסייעו לנבוכדנצר להשליך חנניה מישאל ועזריה לתוך הכבשן (רש"י):

אימוס שירוף. שנעשה חציו שרוף באש, אימוס פירושו חציה (מתנות כהונה). ועייןבתנחומא סדר צו (סימן ב) ומה שכתבתי שם, והערוך גרס אומוקסירוס וכתב המוסף הערוך פירושו בלשון יוני חציו שרוף, וכן גרס המעריך וכתב ופירושו נא ויבש ולשון יוני הוא, והיא מלה מורכבת מן אומו שפירושו נא, ומן קסירוס שפירושו יבש, וזהו שאמר בתנחומא סדר צו שנשרף חציו, עד כאן לשונו:

מן הדין קרא. יש לפרש דמשמע מיניה שהוגבה הכבשן דאם לא כן היאך ראה אותם, אכן על פי גירסת התנחומא סדר נח וילקוט קהלת ורבינו בחיי בפרשת נח נראה שדייק מסיפא דקרא דכתיב פקו ואתו ולא אמר סקו משמע שהכבשן היה צף למעלה ולא היו צריכין לעלות:

וסטרו על פיו. פירוש הכהו על פיו, ועיין בירושלמי פ"ו דשבת (בסופו):

בר אית ליה. בתמיה, ואף על גב דאשכחן (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל, (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, לא קשה, דמאמר בנים איפשר דרך חבה ודמיון מה, אבל דכתיב במלאכים (איוב א ו) ויבואו בני האלהים (שם לח, ז) ויריעו בני אלהים, יש לומר שפירושו בני אלהים אישי המלאכים כמו (שופטים יט, כב ועוד) בני בליעל (איוב ל ח) בני נבל (תהילים מט ג) בני אדם גם בני איש, שפירושו אישים כי אלהים שם משותף למלאכים, אבל הכא דכתיב בר אלהין יחיד נראה בן ממש לאלוה (יפה מראה):

ויתיב מילך. שוב ותקן דברך:

פריטין משלו היו. הוא דרך משל, כלומר משלו ומכיסו היה צריך לחזור ולשלמו, כלומר הפה שאמר וצוה להשליכם באש על דבר שלא השתחוו לצלם שלו חזר והודה שהקדוש ברוך הוא הציל אותם (מתנות כהונה). או פירושו הפה שאמר תחילה בר אלהין חזר ואמר מלאכה:

פרקו ואתו כו'. פירוש שברו הכותלים ואתו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו, מכאן שהיה פרצות בכתלים ולא הוצרכו לעשות שברים ופרצות:

דכתיב שלח למכנש כו'. ורצה לומר שבתחלה מונה שבעה ובעלייתו אינו מונה רק שלשה הרי שנשרפו ארבעה מהם. והדברי מלכא הוא כמו וכל שלטוני מדינתא דכתיב ברישא והמה כל השלטונים בכלל. ועיין בילקוט ובתנחומא סדר נח ובתנחומא סדר צו הוא משובש ועיין מה שכתבתי שם:

איסטרטטי. מיני שלטונות הן, ושלשה הראשונים מפרשם לקמן, ואולי שבלבול טעות סופר יש כאן וצריך לכתבן פה (מתנות כהונה):

איסכלוסקוקי. פירושו בלשון יוני ורומי מדיינים (מוסף הערוך):

שהם שוברים את הדברים. שוברים ומעוותים הכתובים כרצונם ודעתם הסרוחה (מתנות כהונה):

ואנדיקין. פירושו בלשון יוני שופטים (מוסף הערוך):

אין לי אלא אלו בירידתן. פירוש לא נמנו אומות הללו אלא בירידתן לכבשן כלומר בראש הענין, בעלייתן מנין שלא היו אלא שלש:

הארכונות. שרים הממונים לעשות משפט:

שהן נחשדין. דרש אחשדרפניא נוטריקון נחשדין (כמו נשחדין) ופונין דין, כלומר נוטלין שוחד ומטין דין (מתנות כהונה):

והדברי מלכא קשישי ואיסטרוקוגיסי. לומר שהדברי מלכא אינו מין אומה בפני עצמה, אלא הן הזקנים ואיסטרלוגיסי חוזי כוכבים שהיו לפני המלך, והדברי כמו (ישעיה מז יג) הוברי שמים:

מן הדא דהוא אמרה בפומיה. כלומר בזה שאמר בפיו עצמו:

בל כו' נבו. שמות עבודה זרה הם. כרע וקרס לשון נפילה ושבירה:

אמר רבי פנחס אותה הרוח כו'. משום דקאמר הרוח בה' הידיעה וקשה ליה ואיזה הרוח, וקאמר רבי פנחס אותה הרוח שהפילה כו':

כמה הוה נבוכדנצר מפתהו לדניאל כו'. צריכין אנו לומר שדבר זה היה אחרי דבר חנניה מישאל ועזריה כי בכל זאת לא שב נבוכדנצר מדרכו הרעה והיה מפתה לדניאל כמדובר בדברי רבנן (מנות הלוי):

דרידיא ליה. שיש לו כח וממשלה ורודה ומושל בכל ויש בו ממשות. אבל יותר נראה דכן צריך לומר דרדיא ליה, אמר ליה (פירוש דניאל אמר ליה לנבוכדנצר) ואית ליה ממשא, אמר ליה חמי כו':

אמר ליה חמי מהו עביד כו'. ראה מה שהוא עושה ואתה מעצמך תשתחוה לו:

זיני זמרא. פירוש כל מיני כלי זמר:

לית את יהיב כו'. האין אתה נותן לי רשות לעלות ולנשק צלם שלך על פיו, אמר ליה ולמה על פיו, אמר ליה לפי שהפה מטיב ומטעים לדבר ולפיכך אנשק אותו:

מיסלק כו'. כשעלה היה משביע את הציץ:

והוציא את בלעו. הציץ היה בלוע בתוך פיו, וקרא קדריש דכתיב בירמיה סימן נ"א (פסוק מד) וּפָקַדְתִּי עַל בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת בִּלְעוֹ מִפִּיו:

מן דנחת כו'. משירד נתאספו כל מיני זמר והיו מזמרים לסגיו ולא היה עושה כלום:

הוו נסבין כו'. היו לוקחים את טעות שלהם, כלומר דמות עבודה זרה שלהם והיו משברים אותם ועשו אותן זוגין ופעמונים ותלו אותם בצוארי כלביהם וחמוריהם והיו מקשקשים בהם ואמרו באו וראו אל מה היינו משתחוים:

מקרקשים. מקשקשים כמה דאת אמר (כתובות פו, א ועוד) מקרקש ליה בזוזי:

פרץ וזרח. בני תמר נגזר עליהם לישרף עם תמר אמם:

ואת אמר כו'. דמשמע מפני שנשרפו בכבשן היו מעלים ריח:

ולמה היה דומה. פירוש אל מה היה ריחן דומה לריח שדה של תפוחים, שכשיצאו מכבשן האש היה הולך ריחן כתפוחים והיינו ריח גן עדן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף