מתנות כהונה על שיר השירים רבה/ז/ט/א

מתנות כהונה על שיר השירים רבה ז ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמרתי אעלה בתמר: בכל האומה גר':

אלא בכם. בחנניה מישאל ועזריה:

ה"ג לא פחיתא דהיא עבדא כו'. ופי' אילן תמר זה אע"פ שאינו עושה פירות של כלום מכל מקום אינו פוחת מלעשות ג' אילנות ממין הנקרא אלבניין ועיין בערוך ערך לבן:

באתרין כו'. במקומינו קורין לאלבניין סנסנים:

בגוליהן גרסי'. וה"ג בב"ר פ' ל"ו באסתר בפסוק ותמאן המלכה:

במוקסיהן גר'. ופי' הערוך שהם בגדים וכן מפרש בפ' חלק:

צף הכבשן. פרש"י בפ' חלק שדרך הכבשן להיות משוקע בארץ וכאן הוגבה ע"ג הקרקע כדי שיראוהו הכל וכן הוא בילקוט בפסוק אני פי מלך שמור ובתנחומא פי' נח ובס' רבינו בחיי:

נפרץ כו'. פרש"י נפלו קצת כותליו ולקמן יליף ליה:

ונשרפו ד' מלכיות. שבתחלה מונה שבעה ובעלייתם אינו מונה רק ג' הרי שנשרפו ד' מהם והדברי מלכא הוא כמו וכל שלטוני כו' דכתיב ברישא והמה כל השלטונים בכלל וכן מצינו בילקוט דניאל בפי' וז"ל ז' מיני שרים נכתבו בתחלה ובסוף לא נכתבו אלא ג' ובתנחומא בפ' צו גרסינן וז"ל ותצא האש ושרפה חצי האומות כו' עד מתחלה שמונה אומות היו שנ' באדין מתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא אדגזריא דתבריא תפתיא וכל שלטוני גו' הרי שמנה אומות וכשנתכנשו לראות חנניה וחביריו אין כתיב שם אלא ד' אומות ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא והדברי מלכא והיכן ד' אומות אלא קטל המון שביבא דנורא עכ"ל וזה תימה גדולה שבספריו היה כתוב בפסוקים הראשונים הדברי דמלכא ובספרים שלפנינו אין בהם גם אחד שכתיב הדברי דמלכא כי אם לבסוף:

אימוק סירוס. כמה חילוקי גירסות מצאתי פה ועיין בערוך ערך סר ובפרש"י בפ' חלק ובתנחומא בפ' נח אכן גירס' אמוק סירוס לא מצאתי באחת מהנה גם משמעות פירושו לא נתבאר לי ונראה שצ"ל אימוס שירוף ופי' נעשה חציו שרוף באש אימוס פירושו חציה וכן הוא בירושלמי דברכות בפרק אלו דברים רבנן אמרי המיסו חציו חמור וחציו סוס וכן במסכת מעשרות הרמונים משימסו ומשיתחלקו כד"א אחינו המסו את לבבינו. וכך למדתי מהתנחומא בפ' צו דגרס התם וז"ל אף נבוכדנצר הרשע נשרף באש ונעשה אימת שירף עליו ולמה לא נשרף באש כלו אמר הקדוש ברוך הוא הניחו רשע זה חציו כדי שידע על מי גדף עכ"ל ואף על פי דהתם כתיב אימת ודאי שצ"ל אימס וטוב עין יראנו לעינים:

מן הדין קרא. י"ל דשמע מיניה שהוגבה הכבשן דאל"כ היאך ראה אותם אכן ע"פ גירסת התנחומא ובילקוט קהלת ורבינו בחיי בפ' נח נראה דדייק מסיפיה דקרא דכתיב פקו ואתו ולא אמר סקו משמע שהכבשן היה צף למעלה ולא היו צריכים לעלות וכן הוא בספרים הנ"ל בהדיא ולקמן דרש הכי משלו היו פוקו אתו סוקו ואתו אין כתיב כאן אלא פוקו ואתו מכאן שצף הכבשן נשרף כולו עד חציו פוקו ואתו אין כתיב כאן אלא פקו ואתו מכאן שנפרץ הכבשן ודייק מדכתיב פקו חסר וי"ו משמע שלא יצאו שלשתן בפתח א' אלא כל א' וא' יצא בפרצה בפני עצמו וגירסא הספר שלפנינו קשה לישבה וראיתי בספר רבינו בחיי בפ' נח מפרש מאמר זה והרואה יראה שנפל שם טעות ועיין שם:

וסטרו. עיין בשמות רבה פרשה ב':

בר אית ליה. גרסינן בתמיה:

ויתיב מילך. שוב והחזר דבריך:

הכי גרסינן התרחיצו עלוהי אמר כו':

פריטון משלו היו. הוא דרך משל כלומר משלו ומכיסו היה צריך לחזור ולשלמו כלומר הפה שאמר וצוה להשליכם לאש על דבר שלא השתחוו לעבודת כוכבים שלו חזר והודה שה' ית' הציל אותם:

ה"ג אמר ר' יצחק דכתיב שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גו':

איסטרטטיא כו'. מיני שלטונות הן ושלשה הראשונים מפרשם לקמן ואולי שבלבול טעות סופר הוא יש כאן וצריך לכתבן פה:

איסכולוסקוקי. חכמי בית מדרש בלשון יון בית המדרש סכולי:

שדם שוברים כו'. שוברים ומעוותים הכתובים כרצונם ודעתם הסרוחה:

ה"ג מדינתא אין לי אלא אלו בירידתן. פי' לא נמנו אומות הללו אלו בירידתן לכבשן כלומר בראש הענין:

נראה דה"ג בעלייתן כתיב כו'. ופי' אבל בעלייתן כתיב ומתכנשין כו' ואינו מונה רק קצתם וגירסת הספר י"ל מניין שלא היו בעלייתם אלא שלש דכתיב כו':

ה"ג ופחותא והדברי מלכא אחשדרפניא הארכונות. שרים הממונים לעשות משפט:

נחשדין כו'. דרש אחשדרפניא נוטריקון נחשדין ופונין דין כלומר נוטלין שחד ומטין הדין:

ה"ג מן הדא דהוא אמרה כו'. כלומר כזה שאמרה בפי עצמו:

ה"ג די עבד עמי אלהא כו':

כרע בל גו'. פסוק הוא בישעיה סימן מ"ו:

בל ונבו. שמות עבודות כוכבים הן. כרע וקרס. פי' לשון נפילה ושבירה:

הרוח. משמע הרוח הידוע כמשפט ה"א הידיעה:

דרידא ליה. שיש לו כח וממשלה ורודה ומושל בכל ויש בו ממשות:

א"ל תא כו'. בא וראה מה שהוא עושה ואתה מעצמך תשתחוה לו:

לית את יהיב כו'. האין אתה נותן לי רשות לעלות ולנשק צלם שלך על פיו א"ל ולמה על פיו:

ה"ג א"ל דהוא טעים כו'. פי' לפי שהפה מטיב ומטעים לדבר ולפיכך אנשק עליו:

מיסלק כו'. כשעלה היה משביע את הציץ:

והוציא בלעו. הציץ היה בלוע בתוך פיו וקרא קדריש דכתיב בירמיה סי' נ"א ופקדתי על בל בבבל והוצאתי את בלעו מפיו ועיין מזה בב"ר סוף פ' ס"ח:

מן דנחית כו'. משירד נתאספו כל מיני זמר והיו מזמרים לפניו ולא היה עושה כלום:

היו נסבין כו'. היו לוקחים את טעות שלהם כלומר עבודת כוכבים והיו משברין אותם ועשו אותן זוגין ופעמונים ותלו אותם בצואר כלביהם וחמוריהם והיו מקשקשים בהם ואמרו בואו וראו אל מה היינו משתחוים:

ה"ג פעמונים ותלן:

מקרקשים. מקשקשים כד"א מקרקש ליה בזוזי:

פרץ וזרח. בני תמר נגזרה עליהם לישרף עם תמר אמם:

ואת אמר כו'. דמשמע מפני שנשרפו בכבשן היו מעלים ריח:

ולמה היה דומה גרסי'. ופי' אל מה היה דומה כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף